סוקרטס הוא ללא ספק אחת הדמויות הבולטות והחשובות בפילוסופיה היוונית ובתולדות הפילוסופיה בכלל. סוקרטס חי באתונה במאה החמישית לפני הספירה. תלמידו החשוב ביותר הוא אפלטון שלמעשה העלה על כתב את הגותו ושיחותיו של מורו סוקרטס. מאחר וסוקרטס לא כתב דבר מימיו וכל מה שמיוחס לו מגיע מכתבי אפלטון ישנה בעיה בזיהוי דעותיו שלו והבחנה שלהם מדעותיו של אפלטון. על פי רוב מקובל לחשוב כי הדיאלוגים המוקדמים של אפלטון הם משל סוקרטס ואילו הדיאלוגים המאוחרים מיוחסים בדרך כלל לאפלטון.
המסע הפילוסופי של סוקרטס הוא מסע בעקבות האמת. בניגוד לסופיסטים בני זמנו שעסקו בעיקר בשכנוע, סוקרטס הוא פילוסוף שמדגיש בכל עת המחויבות שלו לחשיבה ביקורתית וחיפוש אחר האמת האחת בכל מעשיו. סוקרטס עסק בשאלות מדיניות (הפוליטיאה), שאלות מוסר (מנון) ואפילו בשאלות של אהבה בדיאלוג שלו "המשתה". אחד החיבורים החשובים ביותר המיוחסים לו הוא האפולוגיה בה הוא שוטח את משנתו הפילוסופית בפני תושבי אתונה המבקשים (ומקיימים) להוציא אותו להורג בעוון שאילת שאלות קשות מידי.
קשה להפריז בערכה של מורשתו סוקרטס בעבור הפילוסופיה המערבית. דמותו השפיע על הוגים כמו אפלטון ואריסטו והמשיכה להשפיע על הפילוסופיה עד זמננו. כאן תוכלו לקרוא פוסט בבלוג שלנו אודות דמותו של סוקרטס.
מאפיינים של הדיאלוגים האפלטוניים המוקדמים
(1) סוקרטס הוא הדובר הראשי.
(2) שיטת האלנכוס –חקירה שתי וערב דרך שאלות שבן השיח מתבקש להשיב עליהן.
(3) שאלה עיקרית של הגדרה: "מהו X?" כנקודת מוצא לדיון מבוסס.
(4) דיונים בנושאי מוסר והמידה הטובה, וכן הגדרה של מרכיביה.
(5) סוקרטס לרוב מבקר ומפריך את ההגדרות השונות שמציעים בני שיחו.
(6) אירוניה סוקרטית: סוקרטס עצמו אינו מגדיר ומצטייר כמו אינו יודע את התשובה בעצמו.
(7) דיאלוגים דיאלקטים: כל מובאה מפי סוקרטס מתייחסת לדברי בן שיחו.
(8) אפוריה – מבוכה בנוגע לשאלה שנשאלה, דינם של כל הדיאלוגים המוקדמים.
(9) לימוד כיצד לחפש הגדרות, ערעור על אמונות ללא בסיס.
האמונות של סוקרטס:
– הסגולה הטובה היא אחת.
– הסגולה הטובה היא הידיעה. מי שרע הוא רע מתוך אי-ידיעה. אין פער בין הלכה למעשה.
– שום אדם אינו עושה עוול מרצונו.
– מוטב לסבול עוול מאשר לעשות עוול.
– הצדיק במעשיו הוא מאושר.
– אדם אינו צריך לדאוג אלא לנשמתו. לדעת סוקרטס סתירות בנפש כמוהן כמחלה שיש לטפל בה.
חמש הסגולות המרכיבות את ה-arete (סגולה טובה):
– חסידות (אותיפרון)
– מתינות או כיבוש היצר (כרמידס)
– אומץ לב (לאכס)
– צדק (פוליטיאה א)
– חכמה.
האושר והסגולה הטובה על פי סוקרטס
אודימוניזם: קושר בין הסגולה הטובה (ארטה) לבין אודימוניה (eudaimonia) – אושר והצלחה לאורך זמן. התשובה של סוקרטס למדוע להיות מוסרי היא למען האושר. הקביעה הזו יוצאת נגד השקפות הסופיסטים כי "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו".
ב"אותידמוס": הסגולות הטובות כמוהן כמיומנות של עושה המקצוע הדואגת שיצלח בעבודתו, לפיכך הסגולה הטובה היא תנאי הכרחי לאושר אפילו אם יש לאדם את כל הטוב שבעולם.
ב-"פוליטאה א" (196-199): טוען כי עיניים טובות רואות היטב ועיניים קלוקלות רואות רע, כך גם נפש טובה פועלת היטב ונפש קלוקלת- רע.
הדוניזם? בפרוטגורס מאפיין סוקרטס את הידיעה כיכולת להעריך את מידת ההנאה והסבל של מעשים וכך לכלכל את צעדינו. הוא מזהה הנאה עם אושר. עוול (ככניעה ליצרים-הנאה) משמעותו טעות בחישוב והעדפת הנאה קטנה מיידית על חשבון הנאה גדולה עתידית.
ב-" גורגיאס": קליקלס טוען בפני סוקרטס כי החוק השלט הוא חוק הטבע וכי אדם פועל לסיפור תאוותיו, הן הסגולה הטובה. הוא משיב בדימוי של חבית מנוקבת שאי אפשר למלאה כי היא תמיד נוזלת, הנאה היא התמלאות והתרוקנות היא סבל, אך בכדי להתמלא צריך להתרוקן, כלומר, בכדי ליהנות משתייה צריך להיות צמא.
הטכניקות של סוקרטס:
-כל שלב בדיון חייב לקבל את הסכמת שני הצדדים.
– הבאה בחשבון של הטיות אישיותיות בדעות. האדם הוא אדם, לא היגיון.
-הגדרת מושגים לצורך דיון.
-עיקרון ה"מיילדת"
-מתן דוגמא איננה הגדרה.
אלנכוס:
האלנכוס הסוקרטי משתמש בשאלות בכדי לבחון תפיסה מסוימת של בן השיח.
