ערביי ישראל בשנות ה-60
- המשטר הצבאי – אין יכולת התבטאות: במהלך שנות המדינה הביטוי הפוליטי של ערבי ישראל הוא מצומצם מאוד. המצאותם בממשל הצבאי לא אפשר להם להתבטא.
- הייצוג הערבי קיבל ביטוי בשלושה אופנים:
– מפלגת רשימת המיעוטים שהוקמה ע"י ההסתדרות: המשמעותי ביותר אולי היה מפלגות שנקרא "רשימות המיעוטים", רשימות שמי שהקים אותם היתה המחלקה הערבית של ההסתדרות. המפלגות לא היו מעולם חברות בקואליציה אך תמיד נלקחו בחשבון כאשר ספרו את המאזן הקואליציוני.
– הביטוי השני היה מפלגות שהוגדרו כמפלגות יהודיות. ההצבעה שלהם הייתה "הצבעה פוליטית". הייתה תקופה שהמפד"ל ניסו לפנות לערבים. מק"י כבר משנות ה-20, רואים עצמם באוריינטציה רב לאומית ומנסים שהמפלגה תהיה יהודית-ערבית. המפלגה מתפצלת ב-1965, מק"י נשארת המפלגה הקומוניסטית היהודית ורק"ח תהיה הרשימה השנייה. בראשות רק"ח עומד וילנר, יהודי. בשנות ה-70 רק"ח הופכת לחד"ש ויוצרת קואליציה יותר מורכבת. מרבית מצביעיה מגיעים מהמגזר הערבי. אין לנו מפלגה לאומית ערבית בשנות ה-70. אין לאומיות ערבית ישראלית. על רקע זה אנחנו מתחילים לראות התפתחות של כל מני זרמים שיבשרו על התעוררותה של אותה לאומיות. אחד מהם הוא תאי סטודנטים. הדמות המפורסמת מבין הסטודנטים הערבים הייתה עזמי בשארה. בשארה מתחיל את הקריירה שלו בתור איש שמאל ובשנות ה-70 הוא מתחיל לגבש תפיסה לאומית ערבית. לא לאומנות ערבית אלא לאומיות במונחים של זכויות, אוטונומיה תרבותית וכו'. ביטוי מעניין נוסף נאחנו מתחילים לראות במסגרת תנועה שקמה לאחר מלחמת 73 הנקראת תנועת בני הכפר. מדובר בתנועה של צעירים ערבים, נולדו במדינת ישראל, חילונים לחלוטין, מדברים על מדינה דו לאומית, על האמנה הפלשתינאית כבסיס להשתלבות של ישראל במזרח התיכון עם הסדרים מדיניים עתידיים, מגלים זיקה מוצהרת לזרמים בתוך התנועה הלאומית הפלשתינאית והם עושים שורה שלמה של פעילויות. הם קוראים להחרמת מערכות בחירות בישראל. הטענה היא שאם לא יכולה לקום מפלגה לאומית ערבית, לא לשתף פעולה במשחק. זוהי קריאת תיגר ראשונה על עצם מהותה של הדמוקרטיה הישראלית.
- יום האדמה (1976): הביטוי הברור ביותר של ערביי ישראל מגיע ב-76 ביום האדמה. "הועד הערבי להגנה על האדמות" מתחיל שביתה כללית בנוגע להפקעה של אדמות ערביות על מנת לפתח את הגליל-כחלק ממדיניות "יהוד הגליל" של הממשלה. שנתיים קודם לכן קם ביפו ארגון של ערביי יפו למניעת השתלטות של גורמים שונים על רכוש ערבי ביפו. הרעיון של הגנה על הקרקע מתחיל לקבל ביטוי. הסיפור של יום האדמה מתפרץ להתנגשות אלימה. אנחנו מדברים על התנגשות עם כוחות הצבא באזור דיר-חנא. עד היום יום האדמה הוא נקודת ציון במאבק של ערביי ישראל.
