הויכוח בין אחד העם לברניצ'בסקי:
– "אני אחד ממכם" כמו שם שהיה לעיתונאים ואחרים רבים באירופה.
– ביקורת הציונות המדינית של הרצל. להציל את היהדות ולא להציל את היהודים.
– הרוחני-תרבותי: ביקורת על דרכו המדינית של הרצל, הציונות צריכה לבוא לידי ביטוי בעיקר ברוחני-תרבותי, חשיבות השפה העברית כגורם מכונן, ארץ ישראל כמרכז תרבותי, תיקון רוחני לעם היהודי.
– החשיבות לדאוג גם לעם היהודי בתפוצות
– אשר צבי גינצבורג נולד באוקראינה במשפחה חסידית והתחיל תהליכי חילון מגיל 17. נהיה כתב ופעיל אופוזיציוני להרצל: הוא דגל בציונות רוחנית. לדידו, מצוקת היהודים נובעת מהחולי התרבותי. לא צריך לחפש תשובה לשאלת היהודי (כמו הרצל) אלא לחפש תשובה לשאלת היהדות.
– הציונות של אחד העם היא תנועה תחיה תרבותית שמקורה חשוב. הוא חשש שישלטו עליה אחרים (אותו פחד מההמון שליווה רבים במאה ה-19) ויסיתו את הרעיון הציוני מהיהדות.
– מדינת ישראל=מרכז תרבותי: שילוב של תרבות יהודית ענפה לצד חידושים מודרניים. פסל בכך את חזון הרצל (שדגל במדינה ככל המדינות האירופיות) והציב מדינה עם ערכים, פולקלור, יצירות תרבותיות, שפה ורוח יהודית משמעותית.
– הרוח הלאומית של אחד העם: רוח האומה הופך לקטגוריה נפרדת. הלאום מוגדר כמערכת הזיקות ל'רוח האומה'.
– נגד יצירה של 'אדם חדש', 'יהודי חדש'. לדידו, חייב להיות קשר בין היהודים לבין 'רוח האומה'. אימוץ של מרכיבי המודרנה מפוררת את הקשר בין היהודים לרוח האומה.
– חפץ קיום לאומי: אינטואיטיביות בקשר בין העם ללאום. מושג שהטביע המכיל את המשמעות והמקור שאליו צריכה להיות הזיקה.
– בין חילונים לדתיים: היסוד שמאחד את היהדות => אחד העם הציע מערכת אוניברסאלית שמופנת ל'נביאים הקדמונים' – מורשת יהודית בעלת יסוד אוניברסאלי (שאינה כתבי הקודש) אליה דתיים וחילוניים צריכים להרגיש (לפי החילוני) זיקה ולהאמין (לפי הדתי).
– יסודות מודרניים אוניברסאליים וסוציאליסטים בכתבי הקודש – ערכים נצחיים: דוג' מקס בר 'תולדות הסוציאליזם והמלחמות החברתיות': ספר שמתחיל בתנ"ך ונגמר במרקס. בן-גוריון קרא לבנו הבכור 'עמוס': נביא סוציאליסט.
– ברדיצ'בסקי נולד למשפחה חסידית והחל תהליכי חילון. התחיל לפרסם הרבה, בינהם קבצי סיפורים מהמיתולוגיה היהודית.
– מתנגד לכל שמרנות של ערכים מסורתיים דתיים: היהדות במצב רע בגלל שהיא לא מתחדשת.
– המשבר בעם היהודי לא נובע מסיבות חיצוניות אלא מכשלון היהדות.
– ממתן תורה היהדות התדרדרה, מה שגרם לגלות.
– טרום מתן תורה= תקופת הגבורה היהודית: היהדות שלפני (הוא קרא לעצמו 'עברי') מתן תורה, היא האמת.
– חזרה לרומנטיקה של פעם – היהדות של לפני מתן תורה היא האמת: חזר לשורשים הרומנטיים שחווה העם היהודי טרם מתן תורה.
– הגאולה הלאומית תגיע רק אחרי התחדשות אינדיווידואלית חדשה לחלוטין. יש להתנתק לחלוטין מהעבר היהודי וליצור 'אדם חדש'. למחוק את הגולה (שהיא אסון שקרה בגלל היהדות) ולהתחיל הכל מחדש.
– האשמה והתנגדות עזה לרבנות היהודית.
– היפר-רומנטיקן: ב-1900 "ירושלים (הסייפא) ויבנה (הספרא) צוררות זו לזו" ירושלים מייצגת את התקופה טרם שלטון הכתב (דבקות בערכים חילוניים, יופי, טבע, גבורה וכו'), ויבנה היא הספרא, השחתת המידות ע"י החוק הכתוב, התרחקות מהאמת וכניעה לכוחות החוקים הכופים והמדכאים.
– החדשנות: "ההווה שלנו קורה אותנו לתחייה והתנערות חדשה. הוא דורש מאיתנו ביטול ש העבר העתיק וכל ערכיו העתיקים”.
– מעמד הר סיני – רקע ההרס: משמש כניצחון התרבות הכתובה, הרגע המכונן שפגע בעם היהודי.
– ברדיצ'בסקי נהג לרומם את ה"שונה": ספרות אגדה שמטרתה לרומם דמויות 'נשכחות' של מורדים בהיסטוריה: מי הדמויות שעסק בהם ברניצ'בסקי: שאול (ולא דוד), אלישע בן אבויה (האחר), שפינוזה => דמויות מנטומנטליות של מורדים (שממש אינם עולים בקנה אחד עם הקונצנזוס) ומרמם אותם.
– המונותיאיזם הביא לגלות והוא מקור הבעיה לעם היהודי.
– הציונות היא נגד היהדות: היהדות הורסת את היהודים. הציונות צריכה להיות השחרור מהעול של הגלות-יהדות. תרבות חילונית אותנטית.
סיכום הפולמוס בין אחד העם לבדיצ'בסקי:
- אחד העם היה שמרן והתבסס על הרוח היהודית שנבנתה לאט, שלב על שלב, בעוד ברניצ'בסקי רצה למחוק את ההיסטוריה ולהתחיל מחדש.
- אם אחד העם מנסה לבנות גשר בין המורשת היהודית לבין הנאורות האירופאית. ברדיצ'בסקי שובר על מה שקשור למורשת היהודית.
- לויכוח היו משמעויות תרבותיות-אינטלקטואליות ולא משמעויות פוליטיות.
- ברדיצ'בסקי יותר לאומני מאחד העם: הלאום היהודי בנפרד מהדת היהודית (ומהתורה).
- אירידנטי: המבדיל המשמעותי אצל ברניצ'בסקי (לא כמו אחד העם).
- · על מי השפיע ברינצ'בסקי:
– זבוטינסקי 'שמשון': רומן תנ"כי מעביר תפיסות של ז'בוטינסקי עם פרשנות חילונית לספור התנ"כי. המלאכים עם שם שלא מסיים ב'אל' אלא ב'דור', שמשון
– תנועת העבודה (א.ד גורדון שהיה חילוני יהודי מסורתי, ועוד): דיברו הרבה על היהודי החדש, שהוא משהו אחר.
– הדמות המיתולוגית של טרומפלדור: אומצה ע"י כולם (למרות שהיה קומוניסט) כי הוא ייצג את היהודי החדש והטוב.
- ובכל זאת, אחד העם הפך להיות היום סמל (אולי כי זה לא מסתדר עם הקווים החינוכיים של הממשלות…)
