יוסף ברדיצ'בסקי
כמו אחד העם, ברדיצ'בסקי נולד למשפחה חסידית ועובר חילון. לומד בשוויץ ומפרסם בשנות ה-80 מאמרים בכתבי עת שונים. הוא מפרסם סיפורים מהווי העיירה היהודית במזרח אירופה. ברדיצ'בסקי תיעב את העיירה היהודית. הוא מתאר שם תהילך של זוג שמתחתן וחי את חייו בעיירה. בתהליך זה הוא מתאר נפילה של בני הזוג הצורה מאוד ביקורתית.
אפשר לחלק את הקיום היהודי לפני תקופת הגלות לשתי תקופות. לראשונה קורא ברדיצ'בסקי לפני מתן תורה ואחת אחרי. ברדיצ'בסקי מכנה את תקופת טרום מתן תורה כתקופת הגבורה היהודית. הציונות מבחינת ברדיצ'בסקי, צומחת מתוך המשבר החמור ביותר בתולדות העם היהודי. השאלה היא שאלה של להיות או לחדול (שונה מאחד העם שחשב שהשאלה היא תרבותית). בכך מתחיל העימות עם אחד העם. עיקרי משנתו טוענים כי אין מקום לבצע סינתזה בין היהדות לבין ערכים אוניברסלים. משבר היהדות נובע לא מסיבות חיצוניות אלא משום העובדה שהתרבות היהודית הפכה להיות דומיננטית. התרבות היהודית הביאה את היהודית לגלות ויש ליצור תרבות חדשה. התרבות החדשה לא תתבסס על התרבות היהודית הרשמית. אם אחד העם מנסה לבנות גשר בין המורשת היהודית לבין הנאורות האירופאית, ברדיצ'בסקי עושה את ההפוך. מבחינתו הגאולה הלאומית תגיע לאחר התגבשות אינטלקטאולית. מבחינתו הגולה היא תוצר של היהדות. בגלל היהדות קרתה הגולה.
היהדות מבחינת ברדיצ'בסקי היא אינה מכלול. היהדות היא כל מה שהיהודים עושים בשעה מסויימת. מבחינתו התרבות שהובילה את העם היהודי לאסון היא התכנית היהודית.
אחד המשפטים היפים שברדיצ'בסקי אומר הוא ש"ההווה שלנו קורה אותנו לתחייה והתנערות חדשה. הוא דורש מאיתנו ביטול ש העבר העתיק וכל ערכיו העתיקים”. הוא לא מדבר על שלילת כל העבר אלא על העבר שהוביל לגלות. ברדיצ'בסקי כותב ב-1900 כי ירושלים ויבנה צוררות זו לזו. מבחינתו שתי הערים מייצגות מגמות סותרות. ירושלים מייצגת את התקופה של לפני שלטון הכתב. כלומר, דבקות בערכים חילוניים מובהקים, יופי , ספונטניות, גבורה וכו'. תיאורו מובל מתיאורים של תמימות של החברה המודרנית, ערכים של נדיבות, הרמוניה עם הטבע וכו. הוא מכנה ערכים אלו כ"קולטורת הסייפא". יבנה היא הספרא. השתלטות הכתב על החיים. ההתרחקות מהחיים האותנטיים והשחתת המידות על ידי הכתוב. במובן זה מעמד הר סיני כמעמד המכונן של היהדות הוא נצחון העיתונות הכתובה. ברדיצ'בסקי לא רוצה את התרבות המתווכת דרך הכתב. היהדות התחילה להיות אחרת כאשר היא התחילה לאמץ את הדפוסים השונים.
