הפולמוס של אחד העם מול ברדיצ'בסקי הוא פולמוס עם משמעויות רבות בתחום האינטלקטואלי אך משמעות פוליטית קונקרטית לא הייתה לא. אחד העם כאמור, מנסה לזקק את המורשת היהודית מתוך התובנות האוניברסליות. מדובר באדם עם אוריינטציה לאומית. הוא פחות לאומני מברדיצ'בסקי. מבחינתו הציונות היא עניין תרבותי שבא לשנות דפוסי חשיבה מסויימים בתוך עולם הקהילה. ברדיצ'בסקי מייצג קו יותר לאומני, יותר סגור, יותר דומה וקרוב לתפיסות הלאומיות שהסתובבו במערב אירופה באותם שנים.
אחד האויבים של הלאומיות האירופית היה הממסד הדתי. תפיסת הנצרות היא תפיסה לא לאומית. הרעיון הנוצרי הוא רעיון של הפצה רחבה. היהדות לעולם לא הייתה צריכה להתמודד עם אוניברסליות אל בכל זאת, האנטגוניזם שמזהים אלו המגיעים מתפיסה לאומית כנגד הדת היה קיים. אנחנו רואים כיצד הדבר בא לידי ביטוי אצל פעילים פוליטיים חילוניים. עיקר הבעיה של ברדיצ'בסקי היא הגלות. הוא מוצא את הבעיה בגלות לא כצירוף נסיבות, אלא הוא מאשים את היהדות במצב זה. הטרגדיה של הלאום היהודי התחילה ביום שבו המונותאיזם הפך להיות דומיננטי. הוא רוצה לחזור ליהדות כפי שהייתה בטרם הושחתה על ידי המונותאיזם. ברדיצ'בסקי מזהה את המונותאיזם כמקור הבעיה של העם היהודי. הוא מבחין בין היהדות טרום הכתב, טרום מתן תורה, לבין היהדות אחרי הכתב.
הרעיון של להשתמש בציונות לפתור את בעיית הגלות הוא רעיון של להציב את הציונות אל מול היהדות ולא זו לצד זו. במאה ה-19, ההגות על הלאומיות הייתה הגות לא של תיאורטיקנים. כל מי שכתב על לאומיות במאה ה-19 בא עם תפיסה מסוימת עליה. כל התפיסות האלו ניסו למצוא את השורשים העתיקים של הלאומיות. מסורות אלו מחוברות בצורה הדוקה לתפיסה אידאולוגית דתית. אנחנו רואים באירופה מגמה של בנייה של מערכת תרבותית שתתמודד מול המסורות הכנסייתיות. אנחנו רואים עשר שנים אחרי עצמאותה של איטליה שני ספרים שיוצאים באיטליה המנסים לטפח אצל הילדים התנהגות מוסרים חדשה שאין לה שום קשר לדת. מה שברדיצ'בסקי מנסה זה לספר את אותם סיפורים ולחזור אל אותה תקופה בלבוש שהוא לא יהודי דתי.
רוב הדמויות שברדיצ'בסקי התייחס אליהם בכתביו הם דמויות של מורדים. אחת הטענות של ברדיצ'בסקי היא שבהסטוריה יש תועלת ונזק. מבחינתו אנחנו צריכים לזקק את מה שמתאים לנו. אחד האנשים שהשפיע עליו היה שאול טשרניחובסקי. דמויות נוספות של יהודים היה שפינוזה, אלישע בן אבויה, ישו. בנו של ברדיצ'בסקי כתב ספר על הורדוס. הרעיון הוא לקחת את הדמויות הגדולות כדמויות מופת. שני המוטיבים העיקרים שהציונות צריכה לשים עליה דגש הם התשוקה לתרבות חילונית אותנטית וויטאלית והתשוקה למולדת. אחד העם רואה בציונות עניין תרבותי ולכן הוא טועה. הוא מדבר על שיבה ליסוד קדמון, גורם מלכד שמסייע להתפטר מאותה גלות הרסנית ובעצם ליצור יהודי חדש. מי שהושפע מברדיצ'בסקי הוא ז'בוטינסקי שברומן שלו הוא מתאר תרבות חילונית לחלוטין. א.ד. גורדון הושפע גם כן מברדיצ'בסקי. בולט מאוד נושא היהודי החדש שהוא משהו אחר לחלוטין.
