אירידנטיזם:
מקורו של האירידנטיזם בתנועה הלאומית האיטלקית. משמעות המושג היא האדמה שלא נגאלה. המושג מתייחס ללאומיות במונחים של טריטוריה. היסוד האירדנטי משפיע מאוד באיטליה. הדבר בא לידי ביטוי בצורה קיצונית במקומות מסויימים שאיטליה ראתה אותם כחלק מאיטליה אך לא היה בהם רוב איטלקי. הדבר דומה לקוסובו הייתה חלק מסרביה עוד מהסדרי ורסאי. הסרבים לא מוכנים לאפשר סוג של עצמאות וזאת למרות שרוב האוכלוסייה הם אלבנים. הסיבה היא ההסטוריה המלחמתית של המקום.
בטרום המודרנה החברה היהודית מסוגרת ב"תחום המושב". מדובר באזורי מזרח אירופה, תוצר של תקנות כנסייתיות. נוחצר מצב שהיהודים נסגרים בגטאות ומסגרות אוטונומיות.
עלתה הטענה כי היהודים צריכים להשתלב בהשכלה. אנחנו רואים באמסטרדם למשל מהפך באורח החיים היהודי. הטענה של חוקר בשם מנדלסון היא שהיהודים מתאימים מאוד לעידן המודרני. היהדות היא ראציונלית, לוגית בצורת חשיבתה. היהודים מתחילים להשתלב בעולם המודרני ובמדינות המודרניות. היהודים משתלבים במקצועות הרפואה, בורסות, מקצועות המשפט וכו.
בצרפת עולה דיון על מעמם של היהודים. שם נקבע כי היהודים יקבלו את כל הזכויות שלהם כפרטים אך לא יקבלו שום זכויות כקהילה. כל זכות שיש לצרפתים תהיה גם ליהודים כאזרחים. הדבר יוצר את אחד המתחים הקשים שהליברליזם נאלץ לחיות איתו. המשמעות היא שהיהודים, כדי להיות חלק מאותו שינוי אירופי צריכים להשתלב בתוך המסגרת האירופית.
הרומנטיקה היא תנועה אינטלקטואלית אירופית הנתפסת כגישה אופוזיציונית למודרנה. אם במודרנה יש דגשים על אוניברסליות, רציונליות וכו', הרי שברומנטיקה הדגש הוא קהילתי. לתופעה יש היבטים שונים. ברמה התיאורטית אנחנו רואים את התופעה בהוגים גרמניים שונים בעיקר, ניתן לראות את התופעה בתרבות ובאומנות. בתחום הספרות למשל אנחנו רואים פריחה ספרותית עם שורשים מיתיים. אנחנו רואים בבריטניה רומניים של סקוט על מסעות הצלב וכו'. דמות מאוד מעניינת היא המשורר הבריטי ביירון שכותב סדרה שלמה של שירים על האביר הארולד. אחת הדמויות המזוהות עם הרומנטיקה הוא המלחין ואגנר. ואגנר מעלה מני מיתוסים ומרעננים אותם מחדש. ברור לנו כיצד המיתוסים משרתים את התנועה הלאומית. ברגע שאנחנו מעלים את המיתוסים אנחנו יוצרים תשתית של מכנה משותף. אחד התוצרים המעניינים הוא הארכיאולוגיה. הארכיאולוגיה שואפת לגלות את העבר המיתי על מנת ליצור את אותו תשתית של מכנה משותף.