אמנם לפי דה-טקוויל יש זוהר של האריסטוקרטיה, אבל זה מכוסה על ידי אי-צדק ואי שוויון. אורח החיים הדמוקרטי צודק ודואג לרווחת הכל, אבל יוצר בינוניות. הטרגדיה של העולם המודרני היא שלא ניתן לשלב בין שני אורחי החיים. אבל ההיסטוריה החליטה עבורנו – העולם צועד לפי דה-טוקוויל לכיוון נכון מוסרית, של שוויון ודמוקטיה. יש לבחור במערכת שהצדק בצידה. הסדר המודרני טומן בחובו חסרונות אבל. כאשר דה-טוקוויל אומר שהעולם צועד לכיוון דמוקרטיה, הוא מתכוון שהוא צועד למחיקת ההבדלים. התקדמות לקראת השוויון יוצרת בעיות – יכולה להוביל לפחות חירות. מושפע ממונטסקייה, לו היו כזכור, שני משטרים של שוויון – רפובליקה ועריצות. אבל רפ' פירושה שוויון המבוסס על חירות. סכנת השוויון אינה קיימת במונרכיות, שם יש אריס' באופן בסיסי. הרודנות, לעומת זאת, הורסת אריס', ולא נותר כוח שיעמוד מול השלטון. לכן, אם נקים דמו' יכול להיות שנוביל לעריצות. האריסטוקרטיה מגנה על החירויות המסורתיות של הציבור נגד הכוונות של הממשל. מצד שני, טוקוויל לא ממליץ על שמירה על אריס' חזקה. המטרה צריכה להיות לשמור על חירות בתנאים של שוויון חברתי.
כיוון שהיה צרפתי, דאגתו העיקרית של דה טוקוויל הייתה גורלה של צרפת – נמצאת בסכנת רודנות השוויון. הרסה את האצולה אך לא הקימה משטר חופשי של ממש. האם יש דוגמא למישהו שמשלב בין שוויון לחירות? רוב האצולה הצרפתית הייתה אנגלופילית, אז היא חשבה שזו אנגליה. טוקוויל אמר יש שם מלוכה ואריס' – אין שם שוויון. לכן, יש להסתכל על אמריקה. הרי יש קיטוב בין קדמה לדת ומוסר בצד השני. פער שהוא טרגדיה, רצה למצוא מרכז פוליטי. החברה האמריקאית נותנת דוגמא איך לשלב בין שני העניינים.
מדוע יש לדעת דה טוקוויל סכנה של אובדן חירות? עריצות הרוב היא סכנה טיפוסית בגלל שליטת הבינוניות המתנגדת למי שמקורי והטוב ביותר, ולאדם הזה יהיה קשה להגיע לטופ. על מנת לחזר אחרי ההמון האדם המייצג צריך להיות כאדם הממוצע וכך נכפית הבינוניות על הכל. אפילו עריץ יתקשה לפעול בניגוד לדעת הקהל, או במקומות דתיים בניגוד לדת. האליטה הנבונה של החברה האמריקאית, מבנה חוקתי שנועד למנוע את עריצות הרוב. הפרדת רשויות, מבנה פדראלי. הכל ממתן את עריצות הרוב באמריקה. התמקד בסכנה עמוקה יותר מאשר שהרוב יכפה את דעתו על המיעוט, אלא שעריץ ישתמש בתמיכת הרוב. בצרפת הייתה סכנה כזו, כך חשב.
