המהפכה הצרפתית עברה באירופה כמו הוריקן, והשפעתה הגיע לכל אזורי אירופה. השאלה מה הייתה המשמעות של המהפכה הצרפתית שעוררה אצל רבים התלהבות עצומה, אבל בסופו של דבר אף אחד כמעט לא יצא מסופק. היה מי שחשב שזה לא היה צריך לקרות, היה מי שאמר שזה קיבל תפנית לא טובה, היו כאלה שאהבו את היעקובינים, והיו שאפילו טענו שהם לא הלכו רחוק מספיק.
למרבית האנשים, הטרור של המהפכה הצרפתית יצר טראומה. לא כמות הקורבנות, אלא סמליות הקונטרסט בין האידיאלים של המהפכה לפרקטיקה שלה. רבים ניסו להבין את פשר הקונטרסט הזה. האם זו הייתה סטייה מקרית, או שהטרור ביטא את ההיגיון הפנימי של המהפכה הצרפתית? בהגות של המאה ה-19 יש פרידה אינטלקטואלית מהמאה ה-18 וממושגי היסוד שלה, כי הן מתחילים להיקשר עם הטעויות של המהפכה הצרפתית.
מה שהיה משותף לכל הזרמים האידיאולוגיים של המאה ה-19, הייתה ביקורת דומה על המהפכה הצרפתית. איפה טעו המהפכנים? בניסיון להשליט אידיאלים פוליטיים על מציאות חברתית. השקפת עולם קלאסית ומודרנית מוקדמת, שהתמקדה בעיקר במישור הפוליטי של החיים. אבל פוליטיקה זה לא הדבר העיקרי, זה רק פסגת הקרחון, ובאמצעות רצון פוליטי אי אפשר לכפות דברים על הרבדים החשובים בחיים. לא היו ניסיונות לנתח את החברה כפי שהיא, וחלק מההשלכות האינטלקטואליות של המהפכה הצרפתית בתחום הפילוסופיה והמחשבה המדינית היו ניסיונות להתחיל ולהבין את התרבות ואת הדינמיקה שלה, ניסיונות כמו למשל אלו של פרדריך הגל וקרל מרקס.
בתקופה הזו מתחילה התמקדות ברבדים חדשים במיוחד כלכלה, ואינטראקציות בין מעמדות וקבוצות. פוליטיקה כהתפתחות היסטורית נמשכת, ויש לה היגיון פנימי משלה. האופנה החדשה דוחה את האמנה החברתיות והזכויות הטבעיות – הן לא מדעיות, ומבוססות על אינדיבידואליזם מכני.
האינדיבידואל הוא פועל יוצא של החיים שלו. יצרה שינוי בהשקפת העולם, הרסה את המוסכמות הישנות, ואיתן את תחושת היציבות. אמונה שהחיים החברתיים הם תהליך מתמיד של שינוי (מהדברים המיוחדים של העידן המודרני, לאנשים בתקופות אחרות היה ברור שתמיד אין חדש תחת השמש. לכן מקיאבלי יכול היה להשתמש בדוגמאות מהעבר העתיק ולהשליך על איטליה של המאה ה-16). איך להתייחס לזה? יש מי שמאוהב בשינוי – צעידה לכיוון הטוב. יש מי שמפחד מהשינוי, ורוצה להאט אותו. ויש כל מיני עמדות באמצע.
עולים הריאקציונרים, שמאמינים במהפכת הנגד.
יש אנשים שמקבלים את האידיאלים של המהפכה הצרפתית, תומכים בשינוי מסוים, אבל רק בשלב הראשון שלה, ויש להחזיר אותה למסלול הנכון. אלה הם הליברליים. ככל שהם מזדהים יותר עם המהפכה, הם יותר פרוגרסיביים. יש סוציאליסטים ואנרכיסטים, שחושבים שצריך להמשיך את המהפכה הצרפתית.
