במהלך ימי הביניים המאוחרים אנו רואים התפתחות של דפוסי חשיבה חדשים בתחום המחשבה המדינית באירופה עולים שני זרמים אינטלקטואלים שונים. מהר מאוד הם מתחילים לשנות את הנוף. אבל שניהם מצהירים שמטרתם אינה לשנות את הקיים, אלא לחזק אותו. החל מהמאה ה-12 מופיעים תרגומים של אריסטו.
הזרם השני פנה לטקסטים הלטיניים, וניסה לשלב בין התיאולוגיה הנוצרית לתרבות הרומית. הומניזם. המרכזים הראשונים היו פריז וערי צפון איטליה. פטררקה. במאה ה-15 הוא הופך לזרם הראשי באיטליה. דגש מוצהר על תחיית התרבות הקלאסית – רנסאנס. האם הם היו צריכים להחיות משהו? האם הלטינית נעלמה? השפה לא נעלמה, הרי ההתכתבות התנהלה בשפה הלטינית, אך כשהם התעמקו בלימוד התרבות הזו הם גילו שההמשכיות שלה היא אשלייה, והשפה המדוברת בה מצומצמת ורבת טעויות. זה גם רוקן את התוכן שלה. למדו לטינית, לא שירה או פילוסופיה, אלא איך לבנות משפטים ומסמכים, לשם ביצוע תפקידים בחברה. אבל הם החליטו שזו לא המטרה שלה, התכלית שלה היא לפתוח פתח לאוצר הספרות וההיסטוריה. הידע שלה נדרש להבנת קיקרו (פילוסוף רומי של המאה הראשונה לפני הספירה). לכן חשוב גם התוכן שלה. מה יכול לעזור בתוכן הזה? עבור ההומניסטים מטרת החינוך אינה רציונאלית, היא חינוך האדם בכללותו, האדם השלם, האוניברסלי, "ככזה".
בימי הביניים התיאולוגיה הנוצרית העיקרית הייתה האוגוסטינית (של אוגוסטינוס). תפיסה פסימית מאוד לגבי טבע האדם – חוטא מלידה, שרק חסד אלוהי יציל אותו. אבל הייתה גם תפיסה יותר אופטימית – האדם בצלם אלוהי ולכן הוא נבדל משאר הבריאה. אידיאל של האדם. הם לא טענו שכל אדם הוא טוב, אלא שבכל אדם יש פוטנציאל להגיע לשלמות, אליה הוא יכול להגיע אם הוא ישקיע בחינוך עצמי. הדרך הכי טובה לשם כך היא ללמוד מטקסטים קלאסיים. לימוד של רטוריקה, פילוסופיה והיסטוריה רומית. מטרת האדם היא לממש עצמו כצלם אלוהים.
כבורא עולם הוא זוכה לתהילה וכבוד. מעשים שיביאו את הגדולה, התהילה והכבוד. אצל ההוגים הקלאסיים אפשר למצוא גדולה זו. חיים המבוססים על מידות טובות. VIRTUS. יש עוד קונוטציות בלטינית – אביר, גבר. חותרות לשיח הרפובליקני של תקופת הרנסאנס, בעל תכונות שוביניסטיות. VIRTUS ו- FORTUNA שתי אלילות שהן יריבות מסורתיות של המיתולוגיה הרומית. פורטונה שולטת בעולם, אבל על האדם לשאוף לוירטוס. בתרבות הקלאסית איש טוב הוא איש מוסרי. התשובה של ההומניסטים הייתה לכן להיות אדם מוסרי, וגם קיבלו את ארבעת המידות הבסיסיות: חוכמת חיים, צדק, כושר עמידה (אומץ) ומתינות (יישוב הדעת). לבן אדם עם המידות האלה יוכל לנצח את פורטונה. אצל הוגים כמו אפלטון, חיים המבוססים על מידות טובות, הן חלק בלתי נפרד בדרך האושר. בשביל ההומ' המטרה הסופית היא מימוש האדם כצלם אלוהים – אותו מעמד שאלוהים זוכה לו בעולם הבא. עקרונית אין קשר מחייב בין החיים הטובים להשגת הגדולה. אפשר גם דרך אי-צדק. פותח פתח להחלפת מוסר במשהו אחר. עוד הבדל הוא בכך שההוגים העתיקים ברובם האמינו שהשגת האושר מתאפשרת רק בתוך חברה, לעומת ההומ' ששמו את הדגש על האדם "ככזה", ופיתחו ראייה הרבה יותר אינדיווידואליסטית. הוא לאו דווקא אמור להיות חלק מן ההמון, אלא להתעלות מעליו.
תנועה תרבותית ששמה לה למטרה להחיות מחדש, אבל הביאה לתפיסת עולם שונה לחלוטין, האדם במרכז וכבודו תכליתו. דרך מה? אומנות ופוליטיקה. יצירות מופת, ומעשים גדולים בזירה הציבורית. בוקהרט, תרבות הרנסנס, שוויץ "מדינה כמעשה אומנות". היחס לפעילות פוליטית היה כמו היחס לאומנות.
ברוב אירופה היו מונרכיות פאודליות, בצפון איטליה הערים הצליחו לשמור על עצמאותן. כמעט בכולן היה משטר רפובליקני מסוג זה או אחר. השתתפות של האזרחים בשלטון. מת חברתי רב כתוצאה מפערים כלכליים, וכפייה של האליטות. במקרים רבים היו מלחמות אזרחים. הסיפרו המפורסם מכולם היה בעיר ורונה. לרוב הרפובליקות קרסו, והתלחפו בשלטון אוטוקרטי של איש יחיד. הרפתקנים עלומים, שהתבססו בעיר כלשהי כרודנים. נהיו הרבה נסיכויות, אל מול הרפובליקות. משטרים לא דומים לשאר אירופה, אבל דמיון לערים הקטונות של העולם העתיק, ומכאן הקשר לספרות הקלאסית.
חלק מההומ' היו תומכי הרפוב'. במיוחד בפירנצה במאה ה-15, "הומניזם חברתי". אבל כבר היו מעט רפו', והרוב התייחסו בכתביהן למשטר הנסיכותי, כיצד על השליט לזכות בגדולה. הם פנו לתקופה יותר מאוחרת בתולדות האימפריה הרומית, במיוחד סמקה.
ספרות ענפה בנושא ייעוץ לנסיכים, לרוב בצורת מכתב. כל ההומ' ראו בפעילות הפוליטית אמצעי. עצות שלא קשורות לחוקים ומוסדות, אלא אופי האדם. תשובתם היו ארבעת הסגולות המקוריות בנוסף לנוצריות. לרדוף צדק. על פי קיקרו, יכול ללבוש שתי צורות, אריה, בכוח, או שועל, ברמייה.
אלה לא תכונות היאות לאדם, על פי קיקרו. ארבע מידות אלה נדרשות בכל פעילות, לא רק בפול'. הנסיך צריך גם לקנות מידות של רחמנות, נדיבות וקיום הבטחות. גם נמצא כבר אצל קיקרו וסמכה.
רחמן מפתח אהבה לשליט אצל האזרחים. כאשר אנשים מפחדים ממך הם גם שונאים אותך.
פונים למורשת הקלאסית, אבל יוצרים דפוסי חשיבה חדשים. מידות המוסר מקבלות גוון יותר של אמצעי, ולא של מטרה, הפעילות הפול' היא לא הכרח מוסרי, אלא ביטוי לפוטנציאל. דו-קיום בין שני אלמנטים – מסורתי ומוסרי מצד אחד, אנושי ואינדיבידואליסטי מצד שני.
