הגל – האמת – יש לוותר על ההבחנה הדיכוטומית בין אמת ושקר, האמת לא נתונה אלא מתפתחת
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
הגל מציע ראייה שונה של האמת, לא כדבר בינארי. האמת היא לא תכונה של טענות אלא דבר שנמצא בעולם ולכן בכל דבר יכולים להימצא חלקי אמת. לאור זה הוא מציע גם פרשנות אחרת למושגים כמו שלילה וסתירה ועל כך נדבר בהמשך.
עמוד 47 (פנומנולוגיה של הרוח): "ככל שגישת הסברה תופסת את הניגוד בין האמיתי והשקרי כנוקשה יותר…אחת היא הכרחית כמו האחרת"
הגל טוען שעד היום, עשו פילוסופיה באופן של סברות – או שלייבניץ צודק או טועה. אך זה לא תיאור נכון, הטעות היא בחשיבה שהאמת נתונה. אבל האמת לא נתונה לנו אלא מתפתחת. יש מובן שבו לייבניץ טועה אך יש מובן שבו הוא צודק (כי הוא נותן תיאור חלקי של האמת ולכן הוא צודק חלקית). הביקורת של הגל היא שיש לוותר על הבחנה הדיכוטומית של אמת ושקר ולראות את זה אחרת – האמת היא הצבר של כל תיאורי האמת השונים. כשמישהו מציע משהו בפילוסופיה הוא מנסה לתאר את האמת. בוספו של דבר מתקבלת האמת השלמה והסופית, על כך בהמשך.
אמת לפי הגל היא דבר אונטולוגי בעולם, האמת היא הפרגמטיקה של הניסיון ההיסטורי האנושי לחפש את האמת, והניסיון הזה מצוי בפילוסופיה.
האמיתי הוא השלם (תורת לכידות דינמית של האמת)
ניתן למצוא דוגמא לראיה הזו בפרק ודאות החושים של הגל:
בסעיפים 103-105 הגל מגיע למסקנה שהמהות של ודאות החושים היא לא האני או האובייקט. אלא וודאות החושים בשלמותה, שלם שמורכב מאובייקט ספציפי שנתפס וסובייקט ספציפי שתופס; קשר בלתי ניתק בין "אני" מסוים ואובייקט מסוים. לגביו ההבחנות בין החיוני והלא חיוני ובין מקרים שונים של אותו this, אינן רלוונטיות. מתברר לנו שהאמת נמצאת בתפיסה של אני מסוים אובייקט מסוים, שאותה ניתן לראות רק באותו הרגע באותו מקום ומנקודת המבט של אותו "I". כלומר, האמת נמצאת בשלמות של הסובייקט התופס והאובייקט הנתפס.
מושג המוחלט/הדבר כשהוא לעצמו אצל הגל
המוחלט = הדבר כשלעצמו, האמת, אלוהים.
אצל הגל, אפשר לדעת את הבלתי מותנה, את הדבר כלשעצמו, כל אותם הדברים שקאנט טען שאי אפשר לדעת. תובנת היסוד של הגל היא שהדבר הזה הוא לא נתון אלא מתהווה. הגל מיישם את הגישה הזו בכל תחומי החיים (התפתחות הדת, התפתחות האמנות, היסטוריה פוליטית, הטבע עצמו). לאחר שמגיעים למוחלט, הגענו לשיא ואין לאן להתקדם יותר. הרוח/ הממשות חזרה אל עצמה ויודעת מי היא באופן מלא. בניגוד לקאנט, אין שאלות שנותרות ללא מענה ואין אי מספיקות מתמדת.
המהפכה הקופרניקאית של הגל
הכוונה במינוח הזה היא להמפכה שהגל עשה ביחס לאמת, לתובנה שלו שהאמת אינה נתונה אלא מתפתחת.
קאנט אמר שאנו יכולים להכיר את עצמנו ברפלקסיה עצמית על האופן שבו אנחנו מכירים את האובייקט. אנחנו חשבנו כל הזמן שהאמת היא קיימת במקום כלשהו, ואנחנו צריכים לשאוף אליה ולתפוס אותה. הגל מציע רעיון רדיקלי, האמת עדיין לא קיימת, היא לא הופיעה, היא צריכה להגיע, היא תופיע.
איך אנחנו יודעים שיש ניסיון למצוא את האמת שעדיין לא הופיעה? יש חתירה להגיע אל האמת בתולדות הפילוסופיה, אם נתחקה אחר ההיגיון הפנימי של הפילוסופיה, נראה שיש חלקי אמת שמופיעים בזמנים שונים. אל לנו להניח שהאמת קיימת לני תחילת החקירה, האמת היא לא נתונה, אלא היא תוצאה. היא מתפתחת, נפרשת דרכנו, דרך הפעילות הפילו', המופעים של האמת בתולדות הפילו' הם מופעים של האמת הנפרשת הזו.
אי אפשר לדעת את האמת באמצעות רגע של אינטרוספקציה אישית או חקירה עצמית. קאנט טעה בכך שהוא הניח שהאמת נתונה לפני הניסיון שלנו להגיע אליה. האמת מבררת את עצמה, היא לא יודעת מהי. הפילוסופיה מחפשת קונסטרוקציה על זמנית באמצעות השתחררות מן הזמניות. הגל, העל זמני הוא בתוך הזמני, (האם אפשר לחרוג מתוך הזמן), אך העל זמני איננו קיים, לכן לא הצלחנו לתפוס משהו מעבר לעצמנו (מינכהאוזן שמושך את עצמו בשיער). אין אמת אם אין אנשים שעושים פעולות של אמת. אין אלוהים בלי מאמינים.
האמת הסופית
תהליך ההתפתחות מגיע לסיום כאשר מתקבלת אמת יציבה. האמת הסופית לפי הגל היא תיאור מסוים שלא מוצא את המניעים לפירוק העצמי שלו, תוכן קבוע, סטבילי. היציבות הזו היא האחדה בין הוויה למחשבה, התוכן נחשב על ידי מערכת מושגית שהולמת אותו באופן מלא, ללא שארית. אצל קאנט הייתה שארית, הוא מצא הלימה למערכת המושגית רק בתחומי הניסיון, הגל מבקש להגיע להלימה מלאה, גם מעבר לתחומי הניסיון. הגל, יש משהו נתון, צריך לתת את עקרון ההתפתחות של ההגעה למצב הזה, מבחינת הגל זה נותן תיאור יותר מובן שלו.
