הגל – הפנומנלוגיה של הרוח

הגל – הפנומנלוגיה של הרוח

הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים

מאגר סיכומים אקדמים

כאן מתחיל הדיון שלנו בפנומנולוגיה של הרוח של הגל. נעסוק בפרקים הבאים:

Introduction

A. Consciousness

1. sense certainty  (OR The ‘this’ and ‘meaning’)

2. perception  לא נלמד –  (OR The thing and deception)

3. Force & Understanding (Appearance and the supersensible world)

B. Self Consciousness

4. The truth of self-certainty

a.Independenceand dependence of self-consciousness: Lordship and

bondage.

b. Freedom of self-consciousness: Stoicism, Skepticism, and the Unhappy

consciousness

שני חלקי הפנומנולוגיה של הרוח שבהם נעסוק הם:

שני החלקים של הפנומנולוגיה של הרוח של הגל מציגים פרוגרמה אפיסטמולוגית ואת הפרוגרמה ההגליאנית של השתוקקות כחלופה לפרוגרמה האפיסטמולוגית:

• תודעה – פרוגרמה אפיסטמולוגית שאותה הגל מבקר. יחסי סובייקט-אובייקט.
• תודעה עצמית – פרוגרמת ההשתוקקות שאותה הגל מציע. התודעה העצמית מופיעה כפעולה של השתוקקות שיוצרת את ההבדל שלי ממשהו אחר.

התודעה על פי הגל היא מהלך אפיסטמולוגי בנושא היחס סובייקט-אובייקט. ניתן לראות אותו כסוג נוסף של מהלך קנטיאני שמראה מדוע האימפריציזם הוא מופרך (בעניין ודאות החושים). בחלק הזה הגל דן גם בוודאות החושים: הגל יוצא כנגד הדעה שאפשרית ודאות חושית בלתי אמצעית. הוא מראה שכבר התפיסה החושית המיידית היא מושגית. יחס שלנו לעולם הוא יחס לא קוגניטיבי, הוא יחס של השתוקקות למשהו. אנחנו יצורים חיים בעלי אינסטינקט שמתוכו עולה מי אנחנו, היכולת הבסיסית אינה תודעה קוגניטיבית. כדי שיהיה אני חושב צריך להיות אני משתוקק. ההשתוקקות יותר בלתי אמצעית מהחשיבה. הגל מראה שרק תחת ההנחה של מושג ההשתוקקות יכולה לבוא התובנה שמתקיימים אובייקטים אחרים. ניתן להגיע לתובנה שקיימת תודעה עצמית אחרת רק באמצעות אנליזה של מושג התשוקה.

הגל מעביר את הדגש מאפיסטמולוגיה לתשוקה. קאנט מיצה את תיאור הסובייקט אובייקט והגל פונה לכיוון שונה לחלוטין.

בחלק השני הגל מציע שתנאי להכרה עצמית הוא הכרה של מישהו אחר של מי שאתה. כדי להיות מי שאנחנו אנו זקוקים למישהו אחר שיאשר שאנו אכן מה שאנו חושבים שאנחנו. אבל, אנחנו לא רוצים לתת לאחרים את האישוש הזה, כי זה גורם לנו להיות תלויים בהם. כלומר,המצב הבסיסי של האדם הוא שהוא רוצה לקבל הכרה אך לא לתת הכרה. אני לא רוצה להחזיר אישור, כי אני רוצה להתייחס לאחר כאובייקט ולא כאדם חי. התייחסות כאדם חי אומר שאני תלוי בו. כתוצאה מכך נוצר מאבק עז, כאשר הראשון שנכנע הופך להיות העבד והשני האדון. בדיאלקטיקת אדון ועבד רואים שהיחס הזה יוצר את האינטראקציה החברתית הבסיסית של אי שוויון. אי השוויון נוצר עקב המאבק של להיות מוכר אך לא לתת הכרה. נציין, שבדיאלקטיקה עצמה רואים גם שאי השוויון מתהפך – האדון הוא זה ש"מפסיד".