הפילוסופיה האירופאית בין 1781 עד 1844
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
אחד מהאפיינים של התקופה היא דומיננטיות של דמויות גרמניות, למעשה זהו תור הזהב של הפילוסופיה הגרמנית.
במהלך 60 השנה שעליהן נדון חל שינוי באופן הבסיסי שבו מובנת הפילוסופיה. הפילוסופיה חדלה מעיסוק בעל-זמני, במהויות הדברים, בשאלת הסובייקט וניסתה לחזור לחיי היום יום ואף לתרגם את עצמה למהפכות פוליטיות (למשל מרקס). בתקופה הזו חל מעבר מפילוסופיה של מופשטות וכלליות, של חוקים כלליים ואוניברסליים (קאנט); דרך פילוסופיה של הבנת העולם ותיאורו (הגל); ועד פילוסופיה המבקשת לחול על העולם ולשנות אותו (מרקס).
קאנט
- מצייר תמונת אדם שבה האדם יצור אוטונומי שהוא מחוקק עצמי.
- קאנט מזוהה כהתגלמות העליונה ביותר של תפיסות ליברליות: פרט עליון בעל חירות פנימית מוסרית ולכן גם מעשית אינסופית.
- דואליזם של אדם מכיר ואדם פועל
- ניגוד בין טבע לחירות
- לקאנט נוטים בד"כ לייחס אנטי-רלטיביזם: אדם בעל מערכת ערכים לוּ יובל (כדרך שעושה סוקרטס לעבד בדיאלוג מנון) באופן הפילוסופי הנכון יגיע לאותה מסקנה פילוסופית "נכונה". כבר הרדר, תלמידו של קאנט, מפקפק באפשרות להוביל באופן זה בני-אדם.
הגל
- רותם את ההיסטוריה לשימוש פילוסופי ומבקש למצוא את הסטרוקטורה הפילוסופית של ההיסטוריה. אלא שרגע זה נתפס ע"י רבים כרגע מותה של הפילוסופיה, היינו לאור השתלטותה הגמורה של ההיסטוריה; והפילוסופיה אינה מסוגלת לעמוד בציפיות [ההגדרתיות, ההכללתיות, המהותיות] שאנו מצפים ממנה. ואולם אפשר ששבר זה מתחרש כבר בגלל קאנט.
- הגל רואה את הפרט בהקשר חברתי-תרבותי-דתי-היסטורי וכו'. היינו פרט המחוייב למסגרות ולמסורות בו הוא מצוי. יש שהורו (המסורת האנגלו-סאקסית) בהקשר זה כי הגל השלים את קאנט: היינו עידן, סייג ועיבה את התפיסה הליברלית המופשטת: אדם אינו בא לשתף פעולה ולקיים החלטות כשהוא מופשט ממסורת ותרבות. אלו שייכו את הגל לנקודה על הרצף של מסורת ליברלית.
- המכיר הוא הפועל: היינו פועל מתוך תודעה תרבותית והקשר.
- טבע מכונן חירות, או נכון יותר, כי ע"מ להגיע לחירות יש להכיר במצב של הטבע, היינו טבע האדם [באופן מתווך, בתוך] בחברה.
- נקודת המוצא של הגל אינה היחיד, כי אם מישהו-משהו המקיים אינטראקציה עם אחר. לפי הגל האדם עובר תהליך של הכרה: בתחילה חושב האדם כי הוא טיפוס קאנטיאני, בעל חירות הכרתית גמורה, ובהמשך הוא מגלה את היותו בְּהקשר, כחלק ממסורת וכו'.
- הגל נתפס כרציונליסט: אמנם בני-אדם חיים באופנים ובתרבויות שונות. אולם (!) הרציונליות שלנו [העולם בכללותו, התרבות האנושית] צריכה להתנסות במקרים ובתופעות שונות כדי להגיע להשלמה. כל נוהג של תרבות במקומה הוא מופע חלקי של הרציונליות בחלק זה של העולם ושל התרבות האנושית [באשר-היא]. לו היו מישהו [באיזה אופן-שהוא] מצליח לצרפן לכלל אחד היה פוגש ברציונליות השלמה. וכך מאפשר הגל ריבוי אשר אינו מקרי. המופעים השונים של הרציונליות, האחת והיחידה, אינם מתנגשים אלא מגלמים ממש תבונה אחת באופנים אחרים, חלקיים, חוורים. הגל טוען כי תהליך-מערך התנסויות זה אמנם מתכנס לבסוף לרציונליות של ממש [שניתן לממשה, להצביע עליה ולומר: רציונליות גמורה].
תוצר הפילוסופיה החדשה המאוחרת – פיצול בין קונטיננטלית ואנליטית
אחד התוצרים של התקופה בה נעסוק בסיכומים הוא פיצול בין פילוסופיה קונטיננטלית ואנליטית:
- פילוסופיה קונטיננטלית – טוענת כנגד שימוש בלוגיקה להצדקת טענות. הפילוסופיה הקונטיננטלית מציעה מחקר של האדם דרך היסטוריה, אמנויות וכו'.
- פילוסופיה אנליטית – דוחה את כל תוצרי התקופה, חוץ מקאנט. טענתם היא שפילוסופיה לא יכולה להיות פרטיקולרית, לא יכולה להיות תלויה במין, גיל, מקום וכו'.
זרמים שצמחו מתוך הוגי התקופה
- זרם הרומנטיקה – קאנט היה מקור ההשראה של הוגים/ משוררים שיצאו כנגד תבונה, והעדיפו להתמקד בתשוקה, אהבה וכו' כמקור מחקר וגורם מניע.
- אקזיסטנציאליזם – צמח מתוך הביקורת של קירקגור על הגל.
