יום: מסכת על טבע האדם – מבנה ההכרה
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
מבנה הבסיס של הההכרה כפי שהוא מופיע בחלק א' של מסכת על טבע האדם
מבנה ההכרה מתחלק ל-2 חלקים:
1) רשמים ומושגים
2) הקישור ביניהם
תמונת העולם של יום נבנית ב-2 רבדים: באופן בסיס (ה-input שאנחנו מקבלים) – רשמים ומושגים. החלק השני הוא החלק שקושר בין המושגים והרשמים על מנת לספק תמונת עולם מלאה. הרשמים והמושגים נותנים לנו את אבני היסוד (כדוגמת אטומים) אבל דרוש גם קישור מעבר לכך על מנת להבין את העולם.
הרוח תופסת תפיסות והתפיסות מתחלקות לרשמים ומושגים. מדובר במונחים המוכרים מהמסורת האמפריציסטית הקודמת. מטרת ההבחנה הזו הוא לתת דין וחשבון להבחנה בין דברים שאנו מקבלים מבחוץ (input) לבין דברים שאנחנו יוצרים (מושגים).
ניתן לראות זאת גם בהבחנה בין פנים וחוץ. עם זאת יום לא מעוניין עם זאת לבסס את ההבחנה בין פנים וחוץ. הוא רוצה לדבר מצד אחד על ההכרה שלי ומצד שני על היכולת לבחון את ההכרה שלי. הוא לא מדבר על כך שיש עולם חיצוני בהכרחי שיוצר את הרשמים.
אפשרות אחרת היא לומר שמדובר ביחס בין פסיבי ואקטיבי (אחבנה המוכרת מברקלי ודקארט) – בין דברים שנכפים עלי ובין דברים שאני יוצר אותם. ההבחנה הזו תשחק תפקיד גם אצל קאנט. יום לא מקבל את ההבחנה הזו, משום שהסיבתיות הינה מושג שנכפה עלינו ולא מושג שאנחנו יוצרים אותו. כלומר, באופן כללי אצל יום חלק גדול מההמשגה שלנו על העולם נכפה עלינו ואנחנו לא יוצרים באופן אקטיבי. כך למשל הרעיון שיש עולם חיצוני הוא רעיון שנכפה עלינו לא מבחירה, אין מדובר ברעיון שאנחנו יצרנו.
יום טוען שההבנה של תמונת עולם חיצונית נכפתה עלינו – אנחנו פסיביים בכל מקרה.
קיימת הבחנה בין מידת החיות שבין רשמים ומושגים. הרשמים חיים יותר מאשר המושגים (למשל החדר שאני רואה עכשיו נתפס אצלי באופן יותר חי מהמסדרון שאני מאמין שקיים בחוץ).
בהמשך נראה גם את החומרה האמפריצסטית – יש אצלו עיסוק בתודעה בלבד ולא בעולם החיצוני (שלא נית להוכיח אותו). גם במושגים יש רמות של חיות (הזכרון חי יותר מהדמיון).
כדי שהעמדה של יום תהיה גם אמפריציסטית (כזו שאומרת שהחושים הם המקור להאמנות שלי על העולם) דרושה הבחנה ולומר שהרשמים הם המקור של המושגים (אחרת אין משמעות להבחנה ביניהם). יום אומר שיש להבחין בין רשמים הכלל לבין רשמים פשוטים. קיימים לעיתים רשמים גדולים (לדוגמא – עיר שלמה), ואז ההבחנה בעייתית, אבל לפעמים ניתן לזהות יחס של קדימות בין רשמים פשוטים למושגים פשוטים. לכל מושג פשוט קודם רושם פשוט. באיזה מובן הם קודמים? כאן יום הוא אמפריציסט – יש לך קודם את החי יותר ולאחר מכן את החי פחות: קודם אנחנו צריכים לראות צבא אדום ורק לאחר מכן יהיה לנו מושג פשוט של הצבע הזה ונוכל להזכר בו. עמדה זו הינה לב העמדה האמפריציסטית של יום.
מעניין לראות שיום נותן עמדה נגדית לדעה זו: כך למשל לדעתו לפעמים ניתן להשלים את הרושם של צבע כחול בעל דרגת בהירות בין תכלת לכחול כהה, למרות שלא ראינו אותו אף פעם.
תשומת לב לספקנות הבסיסית בפילוסופיה של יום שבאה כאן לידי ביטוי – הוא לא קובע כללים קדושים חקוקים בסלע שאינם ניתנים לערעור.
בנוסף, יום טוען לקשר נוסף בין רשמים למושגים: רשמים פשוטים הם הסיבות של המושגים הפשוטים. כאן יש טענה יותר מתקדמת – בדבר הקשר הסיבתי בין השניים. יום מסיק את הקשר הסיבתי לא רק מהקשימות ביניהם, אלא גם מכך ש:
רשמים ומושגים תמיד מופיעים ביחד והרושם קודם למושג, לכן הרושם הוא סיבת המושג.
יש כאן עמדה לגבי האופן של הסקת סיבתיות בין שני דברים: קשרים סיבתיים אמפיריים הסקנו מכך תמיד מצאנו 2 דברים ביחד ואחד קודם לשני (ברק ורעם למשל, חום ואש). יום מתייחס לכך – מותר לנו להסיק שרשמים פשוטים הם הסיבות למושגים הפשוטים מטעם זה.
בשלב זה יש לנו כבר את המבנה הבסיסי של ההכרה.
מבנה העל הוא הפעולות על מושגים והקישורים ביניהם. כך למשל הזכרון, שהופך רושם מקורי למושג. התמונה מתחילה להתעבות כאשר אני מפעיל את הקשרים על כמה מושגים ומחבר ביניהם: כך למשל אם אני מחבר ביניהם על בסיס דומות resemblense . כך למשל אני יוצר מושג של ירוק ע"י השואת מושגים קודמים.
יום מדבר גם על סמיכות במקום ובזמן – אעני קושר בין מושגים הסמוכים זה לזה בזמן ובמקום.
קישור נוסף שנעשה – קישור סיבתיות (שיום השתמש בו כבר מקודם).
היחסים הטבעיים הללו פועלים באופן המזכיר את כוח המשיכה – מדובר במשהו אסוציאטיבי שמתרחש בי ושיוצר בי לאט לאט תמונה יותר רחבה על העולם.
חוץ מכך ישנם גם יחסים פילוסופיים (בניגוד לטבעיים שהזכרנו קודם) – יחסים שהם מרכזיים בפילוסופיה ואשר הינם רפלקטיביים: חלק מהם חופפים כמו יחסי חלל וזמן, אולם בנוסך קיימים יחס הזהות והסיבתיות.
ליחס הפילוסופי אנחנו מייחסים תוקף חזק יותר, מידה של הכרחיות. לא קיימת התאמה מוחלטת בין יחסים פילוסופיים ויחסים טבעיים. מדובר ב-2 רמות של יחסים.
