לייבניץ – אמיתות ראשוניות
תולדות הפילוסופיה החדשה – סיכומים
המאמר אמיתות ראשוניות של לייבניץ מציע קבוצה של עקרונות שהם מעין עקרונות יסוד לפילוסופיה של לייבניץ. קיימת נביעה מסויימת מעקרון לעקרון ובכך בא לידי ביטוי הגישה הרציונליסטית של לייבניץ. הרעיון שלו הוא לקשור בין העקרונות באופן של נביעה לוגית. יחד עם זאת אין מדובר בשיטה שפינוזיסטית של הצגה גאומטרית.
עקרון ראשון – עקרון האמת / הגדרת האמת
הגדרת האמת לפיו הינה העקרון שבמשפט אמיתי הנשוא מוכל בנושא.
קיימות 2 גישות לוגיות לאמת:
1) אריסטו [תורת התאמה של האמת] – משפט הוא אמיתי אם הוא נכון לגבי מצב עניינים שמחוץ לו (המשפט "השולחן הוא חום" אמיתי אם ורק אם השולחן הוא חום). קיימת התאמה בין משפט למצב עניינים. יהיו משפטים שנאמר שאמיתותם לא קשורה למצב עניינים חיצוני, למשל עקרונות יסוד של "השלם גדול מחלקו", שהם לא נובעים ממצב חיצוני.
2) [תורה קוהרנטית של האמת] – גישה שקרובה יותר לעמדות אידיאליסטיות. האמת נובעת מקוהרנטיות. כך למשל, המשפט "השולחן הוא חום בתאריך זה" לא מתיישב עם המשפט "השולחן הוא שחור בתאריך זה". לפי גישה זו האמיתות של משפט נובעת מהקוהרנטיות של המשפט וממיקומו במערכת המשפטים והתפיסות שלי, ולאו דווקא מקיומו של עולם חיצוני.
לההגדרה של לייבניץ לאמת מספר מאפייניים – היא אינה במונחים של התאמה לעולם חצוני (ובכך היא אינה ריאליסטית במובן המקובל של המילה). כמו כן, למשפטים אמיתיים של לייבניץ יש את התבנית שאנחנו מייחסים על פי רוב לעקרונות לוגיים. האמיתות נובעת מהמשמעות של המושגים.
הערה – יש כאן הנחה (שגם ראסל האמין בה) שניתן לעשות רדוקציה לכל דבר (כולל המתמטיקה) למשפטי נושא-נשוא (בהמשך הסתבר שזה בעייתי לגבי משפטים של יחסים).
מעקרון זה נובע שכל משפט עתידי לגבי מישהו ("מחר אלך לאוניברסיטה") מניח דטרמניזם – ההליכה שלי לאוניברסיטה מחר הינה חלק מהמהות שלי כבר היום. המושג שלי כולל את העתיד. לייבניץ מנסה להפריך את הדטרמיניזם הזה אבל לא בהכרח מצליח לעשות זאת, והוא עושה זאת ע"י הבחנה בין שני סוגי משפטי נושא-נשוא: יש משפטים הכרחיים ויש משפטים קונטינגנטיים. לא כל אמת היא הכרחית.
במשפטים הכרחיים אם נעשה אנליזה של הנושא אזי במספר סופי של צעדים נגיע לזהות (או לפחות לזהות חלקית).
במשפטים קונטינגנטיים דרושה אנליזה אינסופית על מנת לחלץ את הנשוא מתוך הנושא (רק אלוהים ידע אם זה אמיתי).
קיימים שני עקרונות חשובים לליבניץ בהקשר זה – עקרון הסתירה ועקרון הטעם המספיק.
עקרון הסתירה ממלא תפקיד בעיקר במשפטים הכרחיים. עקרון הספירה הוא עקרון היסוד של משפטים אלו.
עקרון הטעם המספיק מתקיים לגבי כל סוגי המשפטים. ניתן לראות אותו בתור אחד היסודות של עמדה רציונליסטית: לכל דבר בעולם יש סיבה (=כל דבר בר הבנה). החלת עקרון הטעם המספיק באופן מלא נותן לנו עמדה רציונליסטית (אין חשיבות לנסיון). ניתן לראות את עקרון הסתירה כנגזר מעקרון הטעם המספיק.
עקרון נוסף שנובע מעקרון הטעם המספיק נקרא עקרון זהות הבלתי נבדלים – אם יש שני דברים ללא הבדל איכותי אזי הם אותו דבר עצמו (=אין שני דברים זהים איכותית שאינם אותו הדבר). הדבר נובע מעקרון הטעם המספיק במובן הזה שלא ברור הטעם ליצירת 2 דברים זהים. לפי לייבניץ ההבחנות של חלל וזמן בעייתיים (אינם קוהרנטיים וחייבים להיות יחסיים), וכל ההבחנה בין שני דברים היא באיכותם.
מתוך הגדרת האמת של "הנושא כלול בנשוא" נובע דטרמניזם.
לייבניץ מבחין בין משפטים קונטינגנטיים למשפטם הכרחיים. הרעיון הוא שהמשפטים הכרחיים ניתן לגזור את הנשוא מהנושא במספר סופי של צעדים בהתאם לעקרון הסתירה. לעומת זאת, משפטים קונטינגנטיים דורשים אנליזה אינסופית על מנת לחשוף את מוכלות הנשוא בנושא. הדבר אמור לאפשר רעיון חלקי של חופש לגבי פרטים, אבל לייבניץ כמו פילוסופים אחרים לא מאמין במושג הרצון בהקשר של לרצות שני דברים במקביל (הוא חושב שהמושג לא קונסיסטנטי וסתירתי). הקונטינגנטיות נותנת איזהשהו פתח לרצון חופשי, אבל לא מוחלט כמו שאנחנו תוספים היום באופן אינטואיטיבי. לייבניץ רוצה להמנע מפאטאליזם – אתה לא יודע מה הולך להיות למרות שבה כלול בך. לכן העובדה של דטרמניזם לא רלוונטית להתנהלות אדם אלא מאפיינת את אלוהים.
עקרון הסתירה – עקרון מרכזי עבור לייבניץ והוא עקרון שמלווה את המשפטים ההכרחיים, ומהווה אילוץ על מה שיכול להיות אפשרי. עקרון הסתירה מספק את תחום האפשרויות של עולמות שמתוכם האל בורא עולם אחד. למשל, לי לא יכולים להיות פרדיקטים סותרים.
עקרון הטעם המספיק של לייבניץ אומר שיש טעם למה משהו מסויים קיים ולא ההיפך ("למה היש ישנו והאין איננו"). אין דבר בעולם שקיים ללא נימוק. העקרון הזה נותן תשתית לרציונליזם – שום דבר אינו סתמי. עקרון הטעם המספיק חל על משפטים קונטינגנטיים (יש טעם למה זה כך ולא אחר). הטעם אינו לוגי טהור – בריאת העולם דווקא ככזה לא נגזרת לוגית, כי יש עוד אפשרויות. במובן מסויים יש כאן מידה של תכליתיות (סיבות מוסריות לקיומ של העולם הזה) ולא רק סיבתיות מכניסטית.
