משטר אוטוריטרי הוא כל משטר שהוא לא דמוקרטי. זהו שם כולל לצורות שונות של משטרים – אוליגרכיות, מונרכיות, משטרים צבאיים, משטרים חד-מפלגתיים. זהו סוג משטר שהיה בעבר נפוץ יותר, אבל עד היום חיים רוב בני האדם על פני כדור הארץ תחת משטר שכזה (סין, ודמוקרטיות חדשות, שהתפתחו לסמי-דמוקרטיות, בעלות סממנים אוטוקרטיים).
השליט איננו מוגבל בחוק, אין איזונים ובלמים, אך הוא מוגבל בעוצמתו הפוליטית וחסר לגיטימציה בדרך כלל, בכדי לפתור את זה הוא כורת בריתות עם בעלי הכוח. משטרים אלו מתאפיינים לעיתים בריבוי הפיכות צבאיות, אך גם משטרים שהם אוטוריטריים ויציבים (לדוגמא סוריה – חילופי שלטון מסודרים בין אב לבנו – גם במצריים, סעודיה…). יש מדינות, שבהן מטופח פולחן המנהיג ß בייחוד במדינות טוטאליטריות (היטלר, סטאלין, פידל קאסטרו).
במשטרים אוטוריטריים, הרשות המבצעת היא הדומיננטית- היא בלתי מוגבלת מבחינת ההיגיון המוסדי של המשטר – אבל היא מוגבלת, מן הסתם, בעוצמתה הפוליטית.
בדמוקרטיות חדשות, יש צורך לבנות שלטון מקומי, בתי משפט עצמאיים ומחוקקים איתנים ß המשימה הראשית בכל הנוגע לרשות המבצעת היא חיזוק האלמנט של שלטון החוק ולא שלטון האדם ß בדמוקרטיה ניתן להחליף ראשי ממשלות ß בראש הממשלה עומד אדם שניתן להחליפו.
מאפייני המשטר האוטוריטרי
א. המשטר מסתפק בציות פסיבי ß כל עוד לא מערערים על סמכותו לשלוט, אין נסיון להגביל ולחנך מחדש את האזרחים.
ב. הממשל בד"כ לא מנסה להתערב בתחומים כלכליים או חברתיים – בין אם מחוסר יכולת, ובין אם מתוך ראייה כוללת, שזו היא הדרך הטובה ביותר לבסס את משטרו (מתן אוטונומיה כלכלית-חברתית רחבה, בכדי לקבל תמיכה).
ג. הרשות המבצעת בלתי מוגבלת מבחינה מוסדית ויש שליטה מלאה על אמצעי הכוח, אך המנהיג מוגבל מבחינת עוצמתו הפוליטית.
ג. התחום הפוליטי הוא תחום צר – קיימת חצר פוליטית רווית תככים (יש המון פוליטיקה אישית של השליט).
ג. המשטר בד"כ נטול לגיטימציה, ולכן הוא רוקם קשרים עם קוראי תיגר פוטנציאלים (אנשי דת, מנהיגים מקומיים). כמו כן, הוא משתמש באיומים ובכוח בכדי לשלוט; הוא עוסק בהישרדות גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה פיסית.
ב. מקור הסמכות הוא מסורתי (וובר) – בעל התפקיד לא עוקב אחר כללים כתובים, כאשר מקור הסמכות הוא אלוהי-קוסמי (חוסיין, למשל, מתייחס לנביא מוחמד).
