השיר "רק על עצמי (לספר ידעתי)" של רחל נכתב בשנת 1930 בת"א. רחל חלתה בשחפת והייתה מאוד בודדה, סגורה בחדרה. השיר נכתב שנה לפני מותה כאשר סופה היה ברור וידוע.
השורה הראשונה בבית הראשון של "רק על עצמי" היא סיכום של אופי שירתה של רחל בידי עצמה. רחל כתבה תמיד מנקודת מבט סובייקטיבית שהתייחסה גם לנושאים מלבד עצמה אולם הרבתה לעסוק בבעיותיה האישיות. השורה הזו מרמזת על אופיו הארס-פואטי של שיר זה.
סיכום הבתים
בית ראשון – רחל מדמה את עצמה לנמלה ואת עולמה לעולם צר כעולם הנמלה מפני שהיא חיה בגבולות מצומצמים ולא ידעה מה קורה בחוץ. רחל הייתה מסוגרת בחדר אולם גם סגורה בתוך בעיותיה הפרטיות. היא הרגישה שהיא אינה יכולה להתפנות לדברים שהייתה רוצה לעסוק בהם.
כמו שמסע נמלה הוא קשה, ומשאה כבד, כך גם חייה של רחל. כמו שאין פרופורציה בין הנמלה למשאה, כך גם אין פרופורציה בין רחל הרגישה לכובד הבעיות שחוותה – הוא מעבר למה שהיא יכולה לשאת.
בית שני – רחל ממשיכה בדימוי הנמלה. הבית השני מתאר את הדרך לצמרת. הדרך הזו היא ארוכה ועל כן גם השורה הראשונה בבית זה היא ארוכה מהשאר. דרך המשוררת אל היעד כרוכה בסבל נפשי אולם בסופו של דבר היא מרגישה שהיא לא הגיעה ליעד שלה והשאיפות שלה לא מתממשות. "יד ענקים זדונה ובוטחת" – לנמלה מכשול פיזי שהוא יד אדם, אשר יכולה להרוג אותה מתוך זדון, מתוך כוונה. הסיכוי שהנמלה תגיע ליעדה הוא קלוש. רחל מרגישה שהגורל מתנכל לה וגורם לה לבעיות קשות ומונע ממנה להגיע ליעדה. גם רחל וגם הנמלה תלויות בגורמים חיצוניים אשר מחבלים בתוכניות שלה למימוש עצמי.
בית שלישי – סיכום חייה של רחל. רחל יודעת בבירור שהיא עומדת בפני מותה וטוענת שיש לה פחד מיד ענקים, כוח חיצוני שאין לה שליטה עליו שעתיד להרוס את חייה. התחושה הזו ליוותה אותה תמיד וכיום היא יודעת שיש לה הצדקה. מעין נבואה שמגשימה את עצמה.
הבית מסתיים בשתי שאלות רטוריות ומשמעותן היא תלונה, המשוררת מתלוננת על מר גורלה שלא מאפשר לה להגיע ל "חופי הפלא" שהם חופי הכנרת האהובים עליה (היא עברה לת"א מפאת מחלתה) ו"אורות רחוקים" – המטרות שכל אדם מציב לעצמו ומשתוקק להגיע אליהם.
אמצעים אומנותיים ב- "רק על עצמי":
- "רק על עצמי" הוא שיר לירי: ביטוי חוויה אישית, חשבון נפש וסיכום חיים. שיר לירי עוסק בחשיפה אישית של הדובר. החשיפה היא סובייקטיבית וייחודית, יחד עם זאת החוויה בשיר מבטאת רגש אנושי כולל ולאו דווקא רגש פרטי. זוהי הסיבה שקוראים רבים מרגישים תחושת הזדהות עם השיר. בשיר הלירי יש ביטוי לרגש המתפרץ באופן פתאומי ולא מתוכנן. הוא בדר"כ כתוב בזמן הווה ומתאר חוויה שהתרחשה בעבר. הוא כולל מוטיבים כמו: משחק מילים, מצלול, חרוז, אנאפורה, אונומטופיאה. יש בשיר מטאפורות, האנשות ודימויים, המסייעים למשורר לבטא את החוויה שעבר, ועליה הוא רוצה לכתוב באופן תמציתי. למרות שהתוכן נאמר באופן ספונטני, ללא שליטה, המשורר מעצב את התוכן באופן שהוא כן שולט בו. יש בו סדר וארגון שיכול להתבטא בחלוקה לבתים, אורך השורות, ניסוח תמציתי, מבנה תחבירי של משפט, וכותרת השיר.
- מטאפורות ודימויים (לשון פיגורטיבית).
- האנשה
- אנאפורה- מילה או ביטוי שחוזרים על עצמם בראש שתי שורות עוקבות.
- זמן עבר- שחזור חייה ועברה הקרוב והרחוק של רחל.
- שאלות רטוריות שפירושן תלונה.
- אחידות בעיצוב השיר – חריזה מסורגת, 4 שורות בבית, אורך שורות אחיד (חוץ משורה 1).
