השיר "ראי אדמה" של שאול טשרניחובסקי הוא לכאורה שיר טבע, הדובר פונה אל האדמה ומספר על הזרעים שנטמנו, אך לאמתו של דבר "ראי אדמה" של טשרניחובסקי הוא שיר קינה ואבל על מותם של בחורים צעירים למען המולדת. האדמה בשיר היא אדמה במובן הפיזי אך היא אדמה גם במובן המטאפורי – מכורה, מולדת. המשורר כואב על המוות הנורא של הבנים אבל משלים עם גודל החשיבות של המוות – המוות מאפשר לנו להתקיים על האדמה הזו.
השיר "ראי אדמה" נכתב בתגובה למאורעות תרצ"ו – תרצ"ט, טשרניחובסקי אינו מייצג את עצמו בכתיבת השיר אלא את כל היישוב בארץ.
ניתוח "ראי אדמה"
השיר "ראי אדמה" מאוד מסודר, בנוי מארבע בתים. שני הבתים הראשונים עוסקים בבזבוז בטבע, מפתחים את דימוי הפרחים. שני הבתים האחרונים מפרשים לנו את כוונת הדימוי.
הבית הראשון בשיר "ראי אדמה" מתאר את העובדה שנטמן באדמה זרע כאשר הבית השני מפרט את מה שהוטמן באדמה אך עדיין במונחים של טבע ונוף. ההכרזה העיקרית של השיר מופיעה בבתים אלו, ההכרזה היא הבזבוז. בשלב הראשון דומה שהבזבוז הוא חקלאי. בבית הראשון קיימת סתירה שמדגישה את הבלבול שאופף בית זה: מחד מלון ברכה אך מצד שני בזבוז…..
הבית השני של "ראי אדמה" של טשרניחובסקי גם הוא פותח בהצהרת הבזבוז ומסביר לנו על מהותו. אנו שטמנו פרחים רעננים, בעלי ריח טוב, טמנו אותם בבוקר אך עוד לפני שידעו צהרים הפרחים לא החזיק מעמד. טמינת הפרחים באדמה יש בה משום בזבוז כפול: הפרחים שנטמנו לא פרחו (וע"י לא התאפשרה המשכיות של הפרחים), ולא יכולנו להינות מיופי הפרחים, מריחם באם היו פורחים. מבחינה צורנית, בית זה הוא האורך ביותר. בסוף בית זה הפרחים "עצובים" (האנשה – "הצער תם") ומכאן אנו למדים שהפרחים הם משל לבנים. אם כך הבית השני עוסק במישור הסמוי ברעננות והצעירות של הבנים ובמישור הגלוי לרעננות הפרחים.
בבית השלישי של "ראי אדמה" אנו מגיעים לשיא השיר: אנו מבינים את הדימוי. בבית זה יש פניה לאדמה ("הא לך"). כל הבית מתאר את הבנים: טרם חלאת אדמות (רמז לתומתם), ארג יומם עוד שתי (תקוותם עוד נמשכת), יום יבוא. כל הביטויים הנ"ל מסמלים את צעירותם, את העתיד שהיה אמור להיות להם, את התקווה. המשורר בשיר כותב "ארג יומם" דהיינו יומם קיים אך הם לא הגיעו ללילה…. הבית נחתם בפניה לאדמה: "את הראית ? ואיפה? " – האם ראית טובים מאלה? איפה?
הבית הרביעי של "ראי אדמה" של טשרניחובסקי מבטא יותר מכל את הרגש הכפול שבשיר. הבית נפתח בפניה לאדמה בהמשך ישיר לבית השלישי. טשרניחובסקי כועס על האדמה שמכסה על הבנים ומתעלמת מהם. למרות כל הכאב והצער , המשורר מבין את החשיבות של מותם. הוא מקווה שמותם של הבנים יעצימו את כוחם של החיים ("מאה שערים הוד וכח", "כפר חיינו בהוד"). בית זה משופע בסימני קריאה שמשמעותם היא הבעת רגשות מכמה בחינות: "במותם ציוו לנו את החיים", הדגשת הכעס, ציווי על המשך החיים ופליאה על ההקרבה הגדולה.
האדמה בשיר "ראי אדמה" היא המולדת, האדם מגיעה מהאדמה ולבסוף מת בשבילה וחוזר אליה כמאמר הפסוק "מעפר באת ואל עפר תשוב".
טשרניחובסקי פותח את "ראי אדמה" וסוגרו באמירה "ראי אדמה…", המשורר מגיע אל אותה הנקודה ומבין כי הוא נמצא במעגל ללא מוצא.
