בשלושת השיעורים האחרונים אנחנו עובדים עם משולש המבוסס על: פוליטיקה, כלכלה וידע.
רנה דקארט– התקופה המודרנית רוצה להבין את העולם ולהיות מסוגלת לשנות אותו בסופו של דבר. המהפכה המדעית היא חיפוש אחר האמת, הנעשה תוך כדי ביקורת. הביקורת היא רכיב מכונן. נקודת המוצא היא שנקודת הוודאות היא הפרט החושב, כאדם בודד. קודם הייתה תפיסה קוסמולוגית. עקרונות הרציונאליות מאפשרים לנו נגישות למדע אמפירי, שלא מתבסס רק על הספרות, אלא חוקר בשטח. הקשר בין האני הכללי לאוניברסאלי: תמיד יהיה קשר בין הפרטי ובין הציבורי. אלה היו הנקודות המרכזיות של רוח הזמן כפי שעלו מרנה דקארט.
אחר כך שאלנו כיצד אנו מצדיקים שוויון?
א. דקארט– כל אדם הוא יצור תבוני, לכן זוהי נקודת השוויון.
ב. האמנה החברתית– שני נציגים שלה: הובס ורוסו. מסורת זו אומרת שכל בני האדם הבינו שמוטב להם לוותר על תוקפנותם או על האינטרסים שלהם, לטובת הכלל. העמדה המורכבת יותר של רוסו אמרה שיש לנו אמנה חברתית שבאמצעותה ניתן לדאוג לא רק לביטחון, אלא לטוב הכללי.
ג. זכויות פרט- תפיסה של ג'ון לוק שטען כי יש לנו זכויות טבעיות. הכניסה למצב המדיני מאפשר לכל אדם לממש את זכויותיו במסגרת שוויון בפני החוק.
כל ההגות הזו טענה שיש הבחנה בין המצב הטבעי לבין המצב המדיני או החברתי. יש כאן תפיסה אידיאלית. כך חשבו במאות ה 17 וה 18.
ההוגים שנציג היום- מרקס וובר לוקחים את השאלה מכיוון אחר. שניהם שואלים שאלות על שוויון וכו'. הם מחפשים ניתוח היסטורי, איך הדברים התפתחו וקרו באמת. המעבר הגדול למאה ה 19 נוגע לשאלה של נקודת המוצא, בעוד שכל הקודמים היו פילוסופים חברתיים וראו את עצמם ככאלה, מרקס וובר ראו את עצמם כהיסטוריונים וכשחקנים אקטיביים בחברה. יש כאן גישה שונה- של המאה ה 19.
השוואה בין מרקס ובין וובר: אנחנו משווים בין השניים הללו כי הם שני הענקים שייסדו את מדעי החברה. ובר חי בגרמניה והיה שותף למהלכים שהיו בזמנו, הוא היה מעורב בפוליטיקה. מרקס במקור ממשפחה יהודית, אביו שהיה יהודי, המיר את דתו.
הקרב הגדול של מרקס היה נגד הפילוסופים האידיאליסטיים. קרל מרקס ראה את עצמו כהיסטוריון והוא ראה קשר הדוק בין מדעי החברה ובין מדעי הטבע. הגישה המחקרית של מרקס היא גישה של מטריאליזם היסטורי: מרקס ניסה להסביר את התפתחות מהלך ההיסטוריה כהיסטוריה כלכלית, מטריאלית, המתחילה ממצב של בני האדם כפועלים- הומו פאבר, כלומר, האדם היוצר= זהו טבע האדם, לפי מרקס.
מקס ובר– מקס ובר נחשב עד היום לאבי מדעי החברה. ובר שייך לאסכולה אחרת האומרת שמדעי החברה שונים ממדעי הטבע. הוא היה בין הראשונים שאמרו שיש שוני. במדעי החברה מנתחים חברה ולכן יש להכניס פנימה ערכים, הבנה, הפנמה וכו'. ישנם ערכים שקיימים רק בחברה האנושית. ובר יראה את עצמו כסוציולוג (בזמנו לא הייתה סוציולוגיה…).
מושגי יסוד של מרקס: סוציאליזם/ קפיטליזם. בניין על– דת, פוליטיקה, אומנות. תשתית/ בסיס– כלכלה, אמצעי הייצור. מעמדות- (מרקס לא מחשיב את ההבדלים בין המדינות, הוא בוחן את המעמדות כחוצי גבולות). ניכור. תודעה כוזבת ותודעה מעמדית. פרולטריון ובורגנות.
מושגי יסוד של ובר: סמכות- כריזמה, מסורת. רציונאליות- חוקים, לגיטימיות. מדינה. לובר יש תפיסה ברורה לגבי מה זו מדינה. כוח לגיטימי. ביורוקרטיה.
מושגי היסוד של השניים שונים. אצל מרקס המוקד הוא הקונפליקט. המדינה היא שחקן מרכזי בתפיסתו של ובר.
יחסי דת/ פוליטיקה /כלכלה– מרקס: הקונפליקט בין המעמדות, כלומר, היחסים הכלכליים מקרינים על הכול. השלטון, החקיקה, הערכים והמוסדות הפוליטיים שואבים את כוחם מהעליונות הכלכלית. האידיאולוגיה והדת הם אופיום להמונים. הכל השתקפות של המלחמה בין הבורגנות לבין הפרולטריון.
ובר: יוצא בהתקפה כנגד מרקס. מרקס ביטל את הדת ואילו ובר אומר שאי אפשר להבין את התפתחות המודרניות מבלי להבין את ההשפעה האדירה שהייתה לדת (הקלוויניסטית). כדי להבין את התפתחות הקפיטליזם יש להבין את האתיקה הפרוטסטנטית. יש קשר חזק בין ההבנה של הכלכלה לבין ההבנה של הדת. ובר עושה ניתוח עדין יותר מזה של מרקס. ובר זהיר והוא לא יטען על סיבתיות, כמו במדעי הטבע. ובר רואה את עצמו כסוציולוג מדען, הוא לא אומר מה טוב ומה רע. הוא מראה את הקשר הפנימי בין האתיקה הקלוויניסטית לבין התפתחות הקפיטליזם.
הסוגיה הפוליטית– אצל ובר המדינה היא שחקן מרכזי ואילו מרקס לא דיבר על המדינה, אלא על מעמדות. הוא חשב שהזיקה של הפועלים זה לזה, ברחבי העולם, תהיה חזקה יותר מאשר הזיקה למדינה.
ראה גם פוסט בבלוג שלנו: מרקס, וובר וטבעה של הטיפשות
