במקורות של מדעי המדינה אנו מוצאים שלוש תשובות שונות לגבי שאלת השוויון בין בני האדם:
- דקארט: כולנו שווים כי כולנו יצורים תבוניים.
בתוך המחשבה המדינית ישנן שתי דרכים להצדקת שאלת השוויון:
- הובס: השוויון הוא מלאכותי, נוצר באמצעות אמנה חברתית. כולם מחליטים לוותר על זכותם להעניש ולתקוף ומשתתפים באמנה חברתית המכניסה אותם למצב מדיני בו הריבון/המדינה דואגים לביטחון של כל אדם ואדם. יש אמנה חברתית היוצרת את השוויון ואת הקהילה או את המדינה. הובס הוא מינימליסט.
- לוק: תפיסה של זכויות אדם. גם במצב הטבעי לכל אדם יש זכויות, אך אין מי שישמור אותן ולכן אנחנו צריכים את החברה האזרחית (המדינה) שתשמור על זכויות האדם. החברה מספקת את המסגרת של השוויון בפני החוק המאפשר לנו להיות שונים בתוך המסגרת המשותפת. השוויון בפני החוק מאפשר פנייה לבית המשפט.
האמנה החברתית היא עיקרון המשותף להובס ולז'אן ז'אק רוסו, שאומר שהאמנה החברתית נועדה לא רק לדאוג לביטחון שלנו, אלא שהיא מאפשרת לנו לפעול לא רק לטובת עצמנו, אלא לטובת הרצון הכללי. זהו הנדבך הנוסף, הרביעי בהתפתחות.
אצל כל הארבעה המתח בין הכללי לפרטי ברור. כל ההוגים בני המאות ה 16 וה 17, הוטרדו בשאלה מתי ומאיפה הגיעה המדינה. במאה ה 19, כשקרל מרקסחושב וכותב, חלק חשוב ממאבקו הוא נגד התפיסה האידיאליסטית שיש אמנה חברתית אידיאלית שבה כולם מחליטים לוותר על התוקפנות ולממש זכויות. מרקס יוצא גם כנגד האידיאליסטיים הגרמנים. מרקס מציע לנו תפיסה אחרת, לגבי האופן בו פועלת החברה והמקום בו פועלת החברה.
מרקס (1818-1883): קרל מרקס הוא מדען חברה. מרקס כותב את המניפסט הקומוניסטי, שהוא טקסט פוליטי שנכתב במשותף עם פרידריך אנגלס לצורך האיחוד של המפלגות הקומוניסטיות. נוצר קשר מובהק בין ההוגה לבין הפוליטיקה של אותה התקופה. פעמים רבות יש קשר בין הפילוסופיה לפוליטיקה. מרקס, הוגה דעות יהודי גרמני, חובר לאנגלס, תעשיין בריטי וביחד הם כותבים את המניפסט. לפי מרקס, כל ההיסטוריה היא היסטוריה של מלחמת מעמדות, זו לא תופעה מודרנית, תמיד היו מדכאים ומדוכאים שניהלו מאבק בלתי פוסק שהסתיים תמיד בשינוי מהפכני. תמיד היה ריבוי וגיוון והתובנה של מרקס היא שבתקופה המודרנית ישנם שני מעמדות גדולים- הבורגנות והפרולטריון. שני המעמדות האלה הולכים לקראת התנגשות, מלחמת המעמדות. הבורגנים הם השליטים והם מרעים את התנאים של הפרולטריון, שאין להם מה להפסיד ועליהם לעשות מהפכה ולהביא למציאות צודקת יותר. החברה הקומוניסטית יכולה להתקיים בחברות הכי מתקדמות ותעשייתיות. זה מראה לנו את ההבדל בין מרקס ואנגלס לבין מה שאחר כך יעשו לנין והמפלגה הקומוניסטית ברוסיה, שהיא חברה אגרארית. הבאת המהפכה הקומוניסטית לרוסיה הייתה מנוגדת למה שחשבו מרקס ואנגלס. הם אומרים שכל ההיסטוריה היא מלחמת מעמדות, אבל בעידן המודרני המאבק הזה הוא הכי קיצוני ומוקצן ויש שני מעמדות גדולים. התנאים של הפועלים כל כך גרועים וחייהם בלתי אפשריים ולכן אין להם ברירה, אלא לעשות מהפכה. המהפכה הזו תבטל את המעמדות ואת ההיסטוריה- קץ ההיסטוריה. הבורגנות והפרולטריון הגיעו למצב של ניכור מאוד עמוק- בין המעמדות לבין עצמם ובין המעמדות. מרקס טוען שהמצב הקיצוני הוא שהאדם מנוכר לעצמו. כל פועל עושה פעולה מאוד בסיסית והופך להיות חלק מהמכונה. האדם איבד את האנושיות שלו, הוא עושה דבר רוטיני השולל מעצמו את הטבע האנושי שלו וזהו הניכור הגרוע ביותר. האדם מנוכר כי הוא פועל כנגד טבע האדם היוצר, המחפש משמעות וכו'. טבע האדם, לדידי מרקס, הוא אדם שיוצר דברים ומסוגל לעמוד מול היצירה שלו ולהסתכל עליה, במפעלים הדבר הזה לא קיים.
מה עושים? בסוף המניפסט מציעים מרקס ואנגלס עשרה מהלכים לגבי כיצד אנחנו משנים את המצב הקיים לחברה שהיא בשלב מעבר לחברה האוטופית- הקומוניזם הגס. זהו תנאי מעבר לחברה טובה יותר. בעמוד 88 במקראה: 1. הפקעת קניין הקרקע, הלאמת הקרקע. 2. מס פרוגרסיבי גבוה, מי שיש לו הרבה ישלם הרבה ולהיפך. 3. ביטול זכות הירושה. אי אפשר בגלל זכות הורים ליהנות מנכסים. 4. החרמת רכושם של המהגרים והמתמרדים. 5. ישות אחת האחראית על הכלכלה. 6. ריכוז התחבורה. 7. צריך תוכנית כלל לפיה ייצרו יותר מקומות עבודה והמעסיק הוא המדינה. 8. חובת עבודה לכל. כל אדם יהיה פועל. 9. … 10. חינוך ציבורי חינם לכל. אם נוציא לפועל את כל הנקודות האלה יתבטלו פערי המעמדות. מרקס אומר שמה שצריך לעשות כשלב מעבר לחברה טובה יותר ללא מעמדות הוא להלאים את כל אמצעי הייצור והמשאבים ולתת את זה בידי הפרולטריון המאוגד- כולם יהיו פרולטריון. זה יהיה צעד מקדים לשלב הבא ולמעבר לחברה טובה יותר.
