רנה דקארט – מבוא היסטורי
הספר הגיונות של רנה דקארט יצא לאור ב-1641. הוא נכתב בלטינית ותורגם לצרפתית מיד עם צאתו. דקארט מפרסם באפן מודע את ספריו בצורה שאינה נגישה לרוב יודעי קרוא וכתוב שלא ידעו לטינית. הספר לא התפרסם הצורה בה הוא יוצא לאור היום, אלא הועבר למלומדים אחרים כדי שיבקרו אותו. לאחר שקיבל את הביקורות הוא כתב תשובות לאותן ביקורות. הוא פרסם את הספר עם הביקורות והתשובות שלו. בעברית לא יצא לאור הכרך השלם עם הביקורות והתשובות. בין המקרים היו מגדולי הוגי הדעות שחייו בימיו של דקארט.
דקארט למד והתחנך בבית ספר ישועי. הוא קיבל חינוך שהוא יוצא כנגדו מאוחר יותר. החינוך היה מאוד קפדני בכל התחומים. בתחילת דרכו הוא היה עוסק בעיקר במתמטיקה עד שהגיע למסקנה שכדי ליצור פילוסופיה חדשה ושיטה מדעית חדשה, הוא צריך לשלב בין כל המדעים. כך הוא פיתח את מה נקרא המתודה. החינוך הפילוסופי שלו היה על ברכי הסוכליסטים. כלומר על בסיס כתבי אריסטו. אפשר לראות זאת כבר בפסקה הראשונה של הגיונות, שם הוא אומר שכדי לבנות פילוסופיה חדש הוא צריך לפקפק בכל מה שידע עד אותה נקודה ולקח כמובנים מאליהם. הוא לא רוצה להאמין בשום דבר שהוא לא הוכיח. רק ע"י החרבת כל מה שהוא יודע, הוא יוכל לבנות וליצור דבר חדש. אין ספק שמדובר בפרויקט מאוד יומרני. אין תקדים להטלת הספק הגורפת שהטיל דקארט בכל, ופילוסופים קודמים לו השאירו דברים מסוימים בספק כאשר לא יכלו להגיע למצב של וודאות.
האווירה בה חי דקארט היא של המאה ה-17 וראשית המהפכה המדעית, בה הכנסיה והאוניברסיטאות היו המקומות היחידים בהם היה ניתן לרכוש ידע. כל שאר האנשים היו בורים. לכן אין פלא שאדם כדקארט צמחו מהמקום בו למד והתחנך. דקארט היה מדען רב תחומי, ולא רק מתמטיקאי. ספרו השני שלא התפרסם מחשש מהכנסיה בעקבות משפט גלילאו, עוסק בתחומים רבים, החל במתמטיקה וכלה באנטומיה ותורת החומרים.
משנתו של אריסטו היא מאוד משמעותית בכל מה שנוגע למה שנקרא "מדע ישן". המדע החדש בא להחליף את המדע הסכולסטי שהושפע מהפילוסופיה היוונית. כתבים רבים של אריסטו, אפלטון, הספקנים ועוד הוגים עתיקים התגלו במאה ה-12, וזו מהות הרנסנס. תחיה מחדש של הידע העתיק.
המטרה הברורה של דקארט היא מאוד ברורה. להחליף את המדע הישן, וכן את הפילוסופיה הישנה, המושתתת על משנתו של אריסטו. הוא רוצה ליצור בסיס חדש של תבונה, שאינה מוטלת בספק. אותה תבונה היא המתודה המתמטית או המתודה הגיאומטרית. המתודה של דקארט מבוססת על כללים לוגיים מתמטיים אשר תואמים שני עקרונות עליונים. תבוניות ואוניברסליות.
תפיסתו של דקארט את החומר סותרת ואף משמיטה את הקרקע תחת רגליה של המדע האריסטוטלי הישן. כתבי אריסטו סיפקו ספרי לימוד כמעט בכל נושא. דקארט היה מודע לכך, וניסה ליצור תשתית למדע חדש ופילוסופיה חדשה. אחת הנקודות המרכזיות שדקארט חולק על אריסטו הוא עניין המתודה המדעית והרעיון שהמדע כולו הוא אחיד ואוניברסלי. לשיטתו יש חומר אחד המרכיב את הכל, ולא יסודות שונים. לפי אריסטו לכל מדע יש שיטת מחקר שונה. לפי דקארט יש פחות חשיבות לניסיון מאשר למבנה. לכאורה, השיטה האמפירית היא השיטה הנכונה למחקר, שכן כך נגיע למסקנות ברורות. לפי אריסטו, כאשר נבוא לתת הסברים פיזיים ומטא-פיזיים אנחנו צריכים להביט באיכויות השונות של כל חומר וחומר. יש ארבעה יסודות לעולם: מים, אש, אויר ואדמה. היסוד החמישי, אתר, הוא המרכיב את מה שמקיף את כדור הארץ. לכל יסוד יש תכונות מובנות משלו. לכך דקארט מתנגד מאוד. לשיטת אריסטו כדי לחקור דבר מה יש לשאול 4 שאלות: 1. ממה הוא עשוי (סיבה חומרית). 2. מי עשה אותו (סיבה פועלת). 3. מה צורתו (סיבה פורמלית) 4. מה תכליתו (סיבה תכליתית). כמובן שדקארט לא מסכים לכך ואמר שהחומר הוא אחד, ולכן לא צריך לחקור כל דבר ודבר בנפרד. הסיבה היחידה שאותה קיבל דקארט היא הסיבה הפועלת. הטבע הוא לא בעל רצונות ושאיפות, אלא חתיכות של חומר פסיבי.הכל חלק ממנגנון מכאני. גישה זו של דקארט גרמה לאנשים להסתכל על הטבע באופן אובייקטיבי, חסר פניות, מדעי קר. בעניין נפש וגוף, לפי אריסטו כל דבר הוא שילוב של צורה וחומר. לפי דקארט אין דבר כזה צורה, חוץ מהצורה המתמטית. אין תכונות מיוחדות לדברים השונים. לכן אי אפשר להפריד בין הצורה לחומר. לפי דקארט רק לבני אדם יש תכונות מיוחדות (נפש) וכל השאר הם דברים מתפשטים.
בשני ההגיונות הראשונים אומר דקארט שהוא יודע בוודאות שהוא חושב. קיומו של גוף הוא בגדר השערה שכן ההבחנה בגוף מקורה בחושים אשר אינם וודאיים. מהות החומר היא שהוא מתפשט. אם נחמם שעווה היא לא תיעלם, אלא תשנה את צורתה ושאר תכונותיה הנראות לנו. אך החומר יישאר ויקבל צורה חדשה. הוא יתפשט בצורה חדשה. כלומר, יש לתפוס את החומר באופן גיאומטרי (העובדה שהוא תופס מקום במרחב).כמו כן, התפיסה הגיאומטרית לא נזקקת לשימוש בחושים אלא היא מסתמכת על התבונה בלבד. דקארט שולל את תפיסת החומר של אריסטו בשלוש נקודות:
- שלילת האמירה שהחומר מיסודות שונים.
- שלילת התיזה שלחומר יש תכונות מובנות.
- יש לתפוס את החומר באופן גיאומטרי. כלומר שהחומר מתפשט במרחב (בעל שלושה מימדים), הוא בעל תנועה וניתן כימות.
ראה גם פוסט על "אני חושב משמע אני רנה דקארט" בבלוג שלנו
