הסיפור הסמלי הוא סוגה ספרותית שעושה שימוש בהסמלה כאמצעי להעברת משמעות שהיא על פי רוב מופשטת. סיפור סמלי מתאפיין בכך שהוא אינו מובן על סמך הפרטים הנמסרים בו אלא על ידי הפקה והסקה של משמעות הנמצאת מעבר להם ונרמזת על ידם. כל או חלק מהעולם הבדיוני המתעצב בסיפור מכוון את הקורא לחפש משמעות נוספת השוכנת מעבר לו שלא תמיד ניתן לעמוד עליה במדויק. השימוש שעושה הסיפור הסמלי בסמלים נשען על האופי שלהם בו מסמן אחד מצביע על שני מסומנים שונים, כך שמסמן אחד מתפקד בעולם הבדיוני של הסיפור ואילו השני מתפקד ברובד המשמעות שלו. ישנם שני סוגים עיקריים של סיפור סמלי והם הסיפור הריאליסטי-סמלי או ריאליזם סימבוליסטי מול סיפור סימלי טהור.
הסיפור הריאליסטי-סמלי
סיפור ריאליסטי-סמלי הוא סיפור העושה שימוש בכל העקרונות של הסיפור הסמלי שנסקרו לעיל ועוד יפורטו להלן אך עם זאת ניתן לקרוא אותו עד לשלב מאוחר יחסית בקריאה בתור סיפור ריאליסטי לכל דבר. כלומר, מתחילתו מעוצב הסיפור כסיפור ריאליסטי במידה כזו או אחרת המאפשר קריאה מפורשת ושחזור של עולם בדוי דמוי ממשות אך בשלב מסוים חלה שבירה, בדרך כלל אירוע, שכבר אינה מאפשרת קריאה ריאליסטית הקורא נאלץ לחפש דרכים אחרות להבין את הסיפור. שבירה זו מכוונת כמובן לחפש דרך אחרת להבין את הסיפור וכך הוא מגיע אל המשמעות הסמלית. השבירה מתקנת את הבנת הסיפור ומצריכה גם קריאה לאחור ותבנות מחודש של הפרטים הריאליסטים למסגרת ההסבר הסמלית.
הסיפור הסימלי
סיפור סמלי טהור הוא סיפור שמלכתחילה אינו מאפשר קריאה ריאליסטית. כבר מפתח הדברים ברור כי לא מדובר בעולם שניתן לראותו כדמוי ממשות והחיפוש אחר משמעות העומדת מאחורי הדברים מתחילה כבר מראשית הקריאה. סיפור סמלי כזה יחסר מאפיינים ריאליסטיים כמו עיצוב הבדוי על רקע הממשי, תיאורים מלאים, הנמקות סיבתיות וכיוצא בזה, מה שמסכל את היכולת של הקורא לקבל את הדברים פשוטם כמשמעם. הסיפור אינו מנסה ליישב את ההתרחשויות בו עם ההגיון המקובל ותחת זו הוא עושה שימוש בתבניות וקישורים אנלוגיים שמתייחסים ליחסים בין המהויות המופשטות העומדות מאחורי אלמנטים ביצירה ולא ביחסים בין האלמנטים עצמם. לסיפור סמלי כזה אופיינית עיסוק בשאלות קיומיות וכן מידה כזו או אחרת של אמביוולנטיות ערכית ולפיכך נדיר למצוא בהם מערכת אידיאולוגית אחת שמכתיבה את עמדות היצירה באופן שמושל בצורה מוחלטת במרכיבי הסיפור.
—
