תיאורית הלשון של נועם חומסקי
על פי חומסקי הידע הלשוני חייב להיות ידע גנטי-מולד ולא ידע חברתי-נרכש
שנן שתי גישות שרווחות במדעי האדם. הראשונה טוענת שהאדם נולד כלוח חלק וכל הידע שלו נובע מתוך התנסויות (פילוסופים אמפיריציסטיים). לפי הגישה השנייה לאדם יש מושגים ומבנים מולדים (פילוסופים רציונליסטים – דקארט) שאליה משתייך חומסקי.
| הגישה האמפיריציסטית | הגישה הרציונליסטית |
| אין הבדל בין האדם ובע"ח | יש הבדל בין האדם ובע"ח |
| נתפסת כמדעית מפני שחוקרת דברים מדידים בלבד | הגישה נתפסת כמעורפלת |
| מציגה את כל בני האדם כשווים | |
| אין בעיה דתית- הנפש נתונה בידי האל |
סקינר :
ההתנהגות האנושית היא מערכת של תגובות. רכישת ידע היא שרשרת של תגובות לחיזוקים חיוביים או שליליים. כך אדם גם לומד את השפה. במידה ואמר משהו וקיבל חיזוק חיובי הוא יאמץ את המילה הזו. הדקדוק והתחביר גם הם נלמדים, אדם מייצר משפטים חדשים ע"פ אנלוגיה למשפטים שהוא כבר שמע או מכיר.
חומסקי :
על פי חומסקי המערכת הלשונית היא אינסופית. מספר המשפטים הוא אין סופי. לכן לא ניתן להגדיר את המערכת הלשונית באמצעות רשימה והרחבה באנלוגיה. ידיעת המערכת הלשונית היא למעשה הכרת הכלל המגדיר המייצר איברים. (בדיוק כמו במערכת המספרים האינסופית- הכלל המגדיר הוא- הוסף עוד אחד לאיבר האחרון.)
לפי חומסקי ייצור משפטים חדשים ע"פ אנלוגיה אינה דרך נכונה משתי סיבות:
- אדם יכול לייצר אינסוף משפטים. לדוגמא ע"י הוספת "אני חושב ש" בתחילת המשפט. במקרה זה לא מדובר באנלוגיה אלא בהפעלת כלל לשוני.
- אדם יכול לדעת מהו משפט נכון ומהו משפט לא נכון. לדוגמא החוקר קיבל שני ספרים מאוקספורד – החוקר איבד שני ספרים מאוקספורד. למעשה השינוי הוא רק בפועל אך שינוי זה מוביל להפקת משפט חסר הגיון. האנלוגיה אינה נכונה במקרה זה.
כלומר, הידע הלשוני מבוסס על מערכת מושגית מופשטת. לדעתו של חומסקי הידע הזה הוא גנטי מולד. תינוק נולד עם מבנה לשוני מופשט- דקדוק. במהלך חייו הוא יוצק ידע אל תוך המבנה המופשט הזה. חומסקי הסיק את המסקנה הזו בגלל שהבין כי לכל השפות האנושיות תכונות מבניות זהות.
