דמוקרטיה – ג'ון רולס
רולס מתייחס לדמוקרטיה כהכרעת הרוב. כשיש מחלוקת ועניין פוליטי של חלוקה, אז אנו צריכים ללכת על פי עקרון הכרעת הרוב. אבל, מה נותן לרוב סמכות הכרעה?
אצל היוונים הרוב הוא לא מחייב, יש סיכוי טוב שתוצאת הרוב היא לא לגיטימית, ולא על פי הצדק האפלטוני. מצד שני, יש משהו מאוד חזק בעניין הרוב, ואי אפשר להתעלם מחוזק המשטר הדמוקרטי באתונה. אי אפשר לדעת אם ההשפעה היא בכך שבני האדם צודקים, או שמא כשרוב בני האדם לוקחים חלק ומרוצים יותר, המשטר יציב יותר.
יש מחקרים שאומרים שממוצע של הערכות של אנשים שיש להם נגיעה בדבר היא יותר קרובה לאמת מאשר הכרעת האדם הכי מוכשר בדבר.
השיטה של רולס התפתחה במהלך חמישים שנה. הוא התחיל את העבודה שלו בתחילת שנות החמישים במאמר שיצא על מתודולוגיה באתיקה. למעשה, את המאמר הראשון justice as fairness הוא פרסם ב 1957. לקח לו 14 שנים כדי לפתח תיאוריה כוללת בנושא. מאז 1971, רולס עצמו, בעקבות הרבה ביקורות נגד הספר, חידד חלק מהרעיונות ושינה חלקים בסדרה של מאמרים. בשנות ה-90 הוא הביא להרחבה של שיטת הצדק.
חוק העמים– מרחיב את תוכלת תורת הצדק, מחברה מוגדרת לחברה בינלאומית. גלובליזציה של תורת הצדק, עם סייגים מסוימים. למשל, עקרון ההפרשיות איננו עובד ברמה הגלובלית. מדינת ישראל לא צריכה בכל דבר לחשוב על החלש ביותר בעולם, אלא רק על החלש ביותר בחברה שלה. ב-2002 יצא ספר חדש: הצדק כהוגנות- ניסוח מחדש. הדבר שמאפיין יותר מכל את התפתחות התפיסה של רולס, זה שבגרסא המקורית של השיטה בספר הגדול מ-1971 theory of justice, הוא מציג את הרעיון כמוסרי. התשתית של תורת הצדק בספרים המוקדמים היא מוסרית, בעוד שבספרים המאוחרים יותר שלו הוא הולך לכיוון של פרשנות פוליטית טהורה של הרעיון של צדק והוגנות. זה רעיון שמיוחד לחברות בהן האזרחים חולקים זה על זה. יש חברה מודרנית שבה יש תפיסה דתית, הן כלפי המדינה, והן כלפי המוסר. לעומת זאת, יש אנשים עם נקודת מבט תועלתנית. הם מאמינים בתפיסת עולם אריסטוטלית מבחינה מוסרית ולכן הן גם רוצים שהמדינה תיראה כך. רולס אומר שבחברה פלורליסטית כזאת תורת צדק מסורתית לא תעבוד. לכל אחד יש מבנה חברה על פי השקפותיו המוסריות, והוא קורא להן "תיאוריות מוסריות מקיפות". הן מדברות לא רק על יחסים בין אדם לחברו, אלא מקיפות גם את האופן שבו יש לנהל את החברה. זאת העמדה שלו של ליברליזם פוליטי, ליברליזם יכול לעבוד רק אם מבינים אותו כשייך לתחום הפוליטי. עושים הפרדה גמורה בין התיאוריות המוסריות המקיפות, לבין הפוליטיקה באופן הצר.
פוליטיקה באופן צר:
א. המבנה הבסיסי של החברה- סידור מוסדות, חוקה, עקרונות הצבעה וכו’, חלוקה צודקת של טובין ראשוניים.
ב. שיתוף פעולה עם בני אדם אחרים בחברה- עקרונות הצדק הפוליטי חלים רק על מה שנוגע לשיתוף הפעולה. מושג שחל על אנשים שהם זרים זה לזה מבחינה אישית, שיש להם אינטרס משותף לנהל חיים משותפים בחברה.
מושג הצדק הוא צדק פוליטי
לא צדק במובן האפלטוני, חלוקת תפקידים בבית, חלקות ירושות, או צדק בין ידידים. הוא קורא לזה שיתוף פעולה בין בני אדם לאורך חיים שלמים. בניגוד לשיתוף פעולה של ידידים ואפילו של בני משפחה. ההדגשה הזאת שהצדק הוא רק צדק פוליטי נועדה גם כדי להגן על עצמו מביקורות מסוימות. רוב החיים שלנו מתנהלים בזירות שהן לא פוליטיות, אך זה לא קשור לרולס כתיאורטיקן. הוא מתייחס ליסוד החפיפה שמקובל על כולם, וכל אחד מטעמו שלו. לא אכפת לו שכל אחד יאמץ את עקרונותיו מהטעמים שלו .
ביקורת על ג'ון רולס
הביקורת העיקרית נגד ג'ון רולס הייתה שהוא בעצם מציע גישה מוסרית חדשה ומקיפה, בעוד הוא התיימר לגישה רזה ומינימאלית. הוא מניח שבני אדם רציונאליים וסבירים. הם רגישים לסיבות ונימוקים. אפשר לדבר איתם. הם לא באמת קנאים. פונדמנליסט שיעי, או מוסוליני לדוגמא לא היו מקבלים גישה צרה כזאת. הוא מאמין בגרעין המשותף לכל התיאוריות המוסריות. מהצדק הפוליטי אי אפשר להשיג מה הגבולות הרצויים של מדינת ישראל, האם צריך לסגת ממדינה או לא, מה שער הריבית, והאם ארה"ב הייתה צריכה לפלוש לעיראק, מה היחס לחגים דתיים, וכו'. הוא אומר ששאלת הצדק מספיק כבדה כדי לתת תיאוריה, אבל הוא האחרון שינסה לכסות באמצעות התיאוריה שלו צדק נרחב. הוא מדבר רק על צדק חלוקתי, אפילו לא על רמת השוויון הנחוצה. דרך ההחלטה היא דרך המשחק הדמוקרטי, והוא מעבר לתיאוריה שלו.
ראה גם: ליברליזם של רווחה וג'ון רולס
