המשק הישראלי- סיכום: אינפלציה בישראל

אינפלציה

הקדמה: אם בוחנים את גרף האינפלציה בישראל לאורך השנים, עולה שסה"כ המשק הישראלי עבר חווייה אינפלציונית מזעזעת (בשנת 84' – 450% אינפלציה באותה שנה). אם היינו עושים גרף לפי שיעורי האינפלציה החודשיים (ולא השנתיים כמו שבגרף) – היינו רואים שכבר מ-83' האינפלציה עמדה על כ-400%-600%. אנו רואים שהעליות באינפלציה הן עליות במדרגות, בקפיצות משמעותיות. המדרגה הראשונה היא בתחילת שנות ה-70, מדרגה נוספת בסוף שנות ה-70, ומדרגה שלישית ענקית בתחילת שנות ה-80. הרקע לכל זה היה המשבר הפיסקאלי במגזר הציבורי שדנו בו בפרק הקודם. נלמד באיזה כלי מדיניות מוניטרית משתמשים בתנאי משבר (בעיקר ע"י בנק ישראל), ומה עלות המדיניות המוניטרית.
2. כסף ואינפלציה: הנחה בסיסית בכלכלה היא שכדי להבין אינפלציה כראוי צריך להסתכל על הדפסת כסף, אינפלציה היא תופעה מוניטרית (מילטון פרידמן). הכוונה באינפלציה היא לעליית מחירים מתמשכת, וזו יכולה להיות מוסברת באופן מלא בסופו של דבר – רק ע"י הדפסת כסף (-דף מצורף-). בגרף המתאר את האינפלציה והן את כמות הכסף במשק – רואים קורלציה ברורה בין השניים, כך שהקשר בין כמות הכסף לרמת המחירים הוא חזק מאוד. נניח כעת שהריבית הנומינלית (i) אינה קבועה – משוואות בדף המצורף-. הגרף של האינפלציה וכמות הכסף מראה שהמשק הישראלי מתנהג מאוד בהתאם לתיאוריה הכלכלית הסטנדרטית, וליתר דיוק – משוואה 3 בדף.
3. מודל מס אינפלציה:

· נלמד את המודל בגרסא קצת אחרת המשלבת בו את הנחת הציפיות הרציונאליות –דף מצורף-. 3 המקרים שסקרנו – גידול גירעון, ירידה בביקוש לכסף, וגידול גירעון צפוי – מסבירים את 3 המדרגות באינ' בישראל.
· המדרגה הראשונה: בערך בין 73'-79', אל שיעור אינ' של 40%-50% – נבעה מגירעון של הממשלה שחייב הדפסת כסף. לוח 1 מראה את השינויים בבסיס הכסף, רואים שהשינויים היו מאוד קטנים, סביבות 2%, (בעוד שהגירעון היה מאוד גדול – 15%), וההזרמה של המגזר הציבורי הייתה הגדולה יותר, סביבות 5%, (כאמור – ע"י יצירת אוברדראפט בחשבונותיה). כך, רק חלק מהגירעון מומן ע"י הדפסת כסף. הב"מ מכר מט"ח לציבור ובכך ספג קצת את ההזרמה של המגזר הציבורי, ולכן השינוי בבסיס הכסף היה קטן יותר מאשר ההזרמה של המגזר הציבורי. –חישובים בדף המצורף- אם כך, הגירעון מומן ע"י אינ' בגובה של 5% תוצר, ויתרתו מומן ע"י צבירת חוב. לוח 2 אכן מראה שמ-74' החוב תופח, וב-78' הוא מגיע לשיאו. אם כך, הגירעון היה 15% תוצר, כאשר 5% מומנו ע"י אינ' ו-10% ע"י חוב.
· המדרגה השנייה: הטענה המרכזית היא שהקפיצה מ-79' נבעה בשל ירידה בביקוש לכסף (שנבעה מליברליזציה שגרמה לעלייה בביקוש למט"ח). –גרף בדף המצורף- המסקנה היא שליברליזציה שנעשית בתנאים של חוסר יציבות כלכלית – עשויה להביא לתוצאות הרסניות (עליית האינ' והגברת אי היציבות). כלומר, יש חשיבות לתנאים בהם מיושמות רפורמות. בהתאמה רואים שהשקעות הישראלים בחו"ל נטו עולות באופן אדיר מסוף שנות ה-70 ובעיקר בתחילת שנות ה-80 (תואם את העלייה בביקוש למט"ח).
· אם כך, קפיצה ראשונה בתחילת שנות ה-70 בשל גירעון שמומן אינפלציונית, וקפיצה שנייה ב-79' בשל הליברליזציה וירידה בביקוש לכסף.
· המדרגה השלישית: שחלה בסוף 83'. זו המדרגה הכי פחות ברורה. ההסבר שזעירא חושב שהוא הנכון מסתמך על משבר מניות הבנקים באותה שנה. מה שקרה הוא שבתחילת שנות ה-70 הבנקים ויסתו את מחיר המניות שלהם ושמירה על יציבותם, כדי לשמור על מחיר אטרקטיבי. הדבר נעשה דרך שליטתם בקופות גמל וגופים אחרים. בהמשך הבנקים עודדו את המשקיעים דרך יועצי הבנקים עצמם שמקדמים את המניות לציבור. באותה תקופה הייתה גאות בבורסה, ואז הבנקים החלו להריץ את המניות כדי שתשואתן תעלה. בינואר 83' הבורסה נופלת – אך מניות הבנקים לא נופלות, שכן הבנקים קונים המון ממניותיהם. כך יצא שהבנקים החזיקו את רוב מניותיהם – ע"י כסף שלא היה להם אלא נלווה מבנקים בחו"ל. בשלב מסוים הם כבר לא יכלו להמשיך בכך – והם פנו לממשלה, שהייתה אז מאוד לא יציבה. הממשלה חוששת מלתת לשוק ליפול, שכן אז הציבור הרחב כולו יפסיד הרבה כסף. הבורסה נסגרת לשבועיים, עד שמגיעים להסדר, לפיו כל מי שהחזיק מניות בנקים יקבל את ערכן לפני ההתמוטטות בבורסה – אבל הוא יקבל זאת רק עוד 5 שנים. פירוש ההסדר היה שהממשלה בין לילה הגדילה את החוב שלה ב-5.5 מיליארד דולר (שכן היא התחייבה לקנות מבעלי המניות את מניותיהם בערכן לפני הנפילה, בעוד 5 שנים, וכך בעצם הפכה לבעלת הבנקים). וזה בעצם מהווה את המקרה השלישי שדיברנו עליו – הגדלת גירעון עתידית (התחייבות הממשלה הייתה משולה להודעה על הגדלת הגירעון בעוד 5 שנים). לא בטוח שזו הייתה הסיבה היחידה, אך זה מהווה הסבר סביר שתואם את הנתונים.