המגזר הציבורי
- מגמות:
- הגרף הראשון מתאר את הוצאות הממשלה, הכנסותיה, וההפרש ביניהם – קרי הגירעון. רואים שבאמצע שנות ה-60 הכנסות הממשלה עולות על הוצאותיה, כך שהיא בעודף קל, אך ב-67' עם עליית הוצאות הבטחון – ההוצאות עולות על ההכנסות והגירעון נצבר. ב-69'-70' מתחיל מקור הכנסות חדש – העברות מארה"ב. אך גם בשיאן – ההכנסות לא מהוות יותר מ-60% מהתוצר. מ-85' אנו רואים ירידה של ההוצאות וההכנסות, כשהפער ביניהן מצטמצם. אם כך, המגמה הכללית היא עלייה של ההוצאות וההכנסות (אך פחות) מ-65', וירידה מ-85', כאשר הטריגר לעלייה בהוצאות הממשלה הוא העלייה בהוצאות הבטחון.
- עם זאת, הגידול אינו נובע רק מגידול בהוצאות הבטחון. הוצאות הממשלה גדלו ב-40%, בעוד שהוצאות הבטחון גדלו "רק" בכ-26%, כלומר נותר להסביר 14%. כבר בשנות ה-70 מתחיל להיווצר גירעון – ש-2/3 ממנו מומן ע"י הלוואות (אג"ח וכו'), ו-1/3 מומן ע"י הדפסת כסף (אינפלציה). כך, חלק גדול מהגידול ב-G הוא תשלומי ריבית על ההלוואות. גורם נוסף הוא ברגע שמתחילה אינפלציה ושחיקת רכוש של הציבור – הממשלה מרחיבה סובסידיות, שגם הן תפחו לכדי תקציבים גדולים. אנו רואים כאן שברגע שהתחיל משבר פיסקאלי הוא מתעצם (מעין כדור שלג) – ריביות שגדלות כלפי בעלי חוב, אינפלציה שמביאה למתן סובסידיות.
- אחרי 85' מתחילה ירידה של הוצאות הממשלה. היו סעיפים שקוצצו מיד – כמו קיצוץ בסובסידיות. כמו כן, יש סעיפים שהחלו בירידה כבר מתחילת שנות ה-80 – כמו למשל ירידה בהוצאות הבטחון עקב הסכמי השלום עם מצרים, ביטול פרויקט הלביא בסוף שנות ה-80 וכו'. כמו כן, החלה ירידה של החוב הממשלתי והריביות. התנודות המשמעותיות הללו בהוצאות הממשלה והגירעון הן יחסית ייחודיות עבור מדינה.
- עולה שעם השנים אנו מתקרבים לסטנדרטים אירופאים (כיום התקציב הוא סביבות ה-40% מהתוצר).
- השוואות בינ"ל:
v התרשים השני משווה את הוצאות המדינה כאחוז מהתוצר, במדינות ה-OECD. ישראל במקום ה-9 (בראש – שבדיה, צרפת ודנמרק – למעלה מ-50%). ניתן להסתכל על ה-G משני כיוונים– ראשית כנטל הוצאות על המשק שמחייב מיסוי נרחב, ושנית כאספקת שירותים שהמשק מתקשה לספקם. לישראל עדיין יש ממשלה שנחשבת נרחבת, אך יש להסתכל על הממשלה מחד כנטל על התושבים, ומצד שני כספקי שירותים (חינוך, בריאות – מוצרים פרטיים שנתמכים ע"י האזרחים והממשלה שכן יש כשל שוק במימונם).
v בישראל אנו יודעים שיש הוצאות בטחון מאוד נרחבות וייחודיות, ולכן רצוי להשוות בין המדינות גם בלי הוצאות הבטחון – כדי להוציא את החריג הזה מההשוואה הכללית. כשעושים זאת – רואים שישראל יורדת למקום ה-19.
v בהשוואה בינ"ל של נטל המס מתוך סך ההוצאה – ישראל במקום ה-12 מבין הארצות המפותחות. כלומר, יש לפחות 11 מדינות מפותחות בהן משלמים יותר מיסים – כך שהדימוי של ישראל כמדינה בעלת מיסים חריגים אינו נכון מאוד.
v מבחינת השוואת הוצאות החינוך יחסית לתוצר ולמספר התלמידים – ישראל במקום נמוך הרבה יותר – 33. חשוב להכניס את מספר התלמידים – אלמלא כן נראה שבישראל יש הוצאה מאוד גבוהה, אבל זה בין היתר בגלל שיעור ילדים גבוה. המסקנה – יחסית לכמות הילדים במערכת החינוך, הוצאות החינוך הן יחסית נמוכות. אם בודקים את הקורלציה בין הוצאה ציבורית לתלמיד כאחוז מהתוצר, לבין ציוני מבחן פיזה – עולה קורלציה חיובית, כאשר ישראל נמצאת בערך באיזור הממוצע.
