הפריון
- בשיעור שעבר דיברנו על הפריון מבחינת ההון האנושי, וראינו שבישראל חל גידול עם השנים בהון האנושי – כלומר במס' שנות הלימוד. ראינו ש-h (ההון האנושי) היה מנוע חשוב בתהליך הצמיחה, והגדיל את תפוקת העובדים. כזכור, הגידול בפריון – בין אם כתוצאה מגידול בטכנולוגיה ובין אם מגידול בהון האנושי– גורם לכך שגם התפוקה השולית של ההון גדלה, ולכן זה מתמרץ גידול בהשקעה – וגם זה תורם לגידול בתל"נ. כך, לגידול בפריון יש השפעה ישירה וגם עקיפה. ההשפעה העקיפה על ההון – תלויה בהיות המשק פתוח.
- אפקט קוזנץ: סיימון קוזנץ, כלכלן גדול, בין היתר תרם להקמת המחלקה לכלכלה בעברית, ולהקמת מכון פאלק. קוזנץ גילה שכשאדם מהגר למדינה זרה – ההון האנושי שלו יורד משמעותית – בערך בחצי. הדבר נמדד ע"י הירידה בשכר שלו – השכר החדש שלו מושווה לשכר של אדם מקומי עם מס' שנות לימוד דומה. המסקנה היא שחלק משמעותי מההון האנושי הוא ידע מקומי – שפה, תרבות, שיטות עבודה מקומיות וכו'. עד זאת, בשנים שאחרי ההון האנושי של המהגר מדביק את הפער והוא חוזר לאותה רמה בתוך 20 שנה. הדבר נמדד גם ביחס למהגרים בישראל וגם במדינות אחרות. –דף מצורף- כלומר, אם מדינת המקור לא הייתה מאוד ענייה ובעלת תנאי עבודה קשים – המהגרים מאוד סובלים עם הגירתם, וזה לרוב נעשה עבור הדור הבא.
- פירוש הדבר הוא שבשנות ה-50,60 התרחשה הדבקת פערים של הון אנושי – מצד עולי העלייה הגדולה בשנים 48'-50' (כ-600,000 איש). כלומר, מדובר בתהליך צמיחת הון אנושי שלא קשור לשינוי תשתיות והשקעה בחינוך, אלא למידה של התנאים המקומיים מצד העולים – והדבר היווה גורם נוסף בצמיחה בישראל. ננסה לפי הגרף של קוזנץ לאמוד כמה "הדבקת" ההון האנושי הזה של העולים תרמה לצמיחה. אנו רואים שמהנקודה שהם מהגרים לארץ – תוך 20 שנה ההון האנושי שלהם מכפיל עצמו (חוזר לרמה המקורית). –דף מצורף- מהחישובים עולה שהגידול בפריון בעשוריה הראשונים של מדינת ישראל – לא יכול להיות מוסבר כולו רק ע"י גידול בהון האנושי וע"י אפקט קוזנץ, וכנראה שגורם משמעותי בגידול הפריון היה הדבקת הפערים הטכנולוגיים של ישראל בהשוואה לשאר העולם.
- הון פיזי והשקעות: כזכור, טענו שחלק גדול מהשפעת הפריון היא באופן עקיף דרך השפעה על ההון. מדידת הון היא בעייתית. לוח 9 מתאר את ההשקעה הגולמית לאורך השנים. במנדט, בשנות ה-30 (תקופת העלייה החמישית הגדולה) ההשקעה הייתה כ-40% מהתוצר – זה המון! עם קום המדינה ההשקעה הייתה כ-44%, וגם בשנות ה-50 וה-60 ההשקעה מאוד גבוהה (25%-29%). בשנות ה-80 כבר רואים ירידה בהשקעה, אם כי יש עלייה נוספת ב-95' (שיא העלייה מרוסיה), אך זה חוזר לרמה של פחות מ-20%. אם כך, בשנות ה-50,60 הייתה השקעה אדירה. מה מאפשר השקעה כה גדולה? נעשה קצת חישובי חשבונאות לאומית –דף מצורף-
- מהחישובים עולה כי יש 2 דרכים בסיסיות לאפשר השקעה בהון – חסכון (הקטנת צריכה) = מימון פנימי, ויצירת גירעון במאזן התשלומים (ייבוא גדול מייצוא) = מימון מחו"ל. ישראל תמיד צמחה בזכות הגירעון המסחרי, פרט לשנתיים בתקופת הצנע – אז ההשקעה מומנה מחסכון. מימון ע"י הגירעון המסחרי היה נכון כלכלית, מתוך הנחה שאת הצריכה יש לממן ע"י המקורות הזולים ביותר (ריבית נמוכה ביותר). הבעיה במימון ע"י חסכון היא ראשית בסכנת אבטלה בשל הצמצום בצריכה, ושנית – צמצום הוצאות הממשלה סיכן את תמיכתה בעליות בתקופות אלו. צמיחה דרך הגירעון המסחרי לא תמיד אפשרית, והיא הייתה תלויה בגורמים שונים שהיו ייחודיים אז – העליות הגדולות והרכוש שהעולים הביאו עמם הסכם השילומים עם גרמניה ועוד.
