אסתטיקה: סיכום – החוויה האסתטית

אסתטיקה: סיכום פרק ד' – החוויה האסתטית

–          תפיסה אסתטית מתחילה בחושים, אך אינה נגמרת בהם.

– סיבלי: תפיסה אסתטית היא תפיסת היבטים מסוימים של המושא.

תיאוריית ההתבוננות

אנו מקבלים כמובן מאליו שחוויה אסתטית כרוכה במצב של התבוננות במושא מסוים.

אריסטו:

–          ההנאה בצפייה בטרגדיה נובעת מכך שהיא מביאה את הצופה לחוש רגשות חמלה ופחד ואז להשתחרר מהן (קתרזיס).

–          אריסטו מבדיל בין הנאה אסתטית המרוסנת לבין הנאת האכילה והשתייה שהיא בלתי-מרוסנת.

–          בהנאה האסתטית ניכר עימדון (סטאזיס) בו אנו רק רוצים להתבונן ביופי ולא לספק את תאוותינו (ולכן ההנאה האסתטית אינה ראויה לגינוי)

–          בהנאה האסתטית מעורבת גם רכישת ידיעה.

–          דרמה עשויה היטב אינה מותירה מקום להתערבות של הצופה ולכן הוא נמצא בעמדה סטטית (עימדון) והיא המאפשרת את ההתבוננות המעמיקה. אנו מזהים את המצבים בטרגדיה, חווים את הרגשות שהם מעוררים אך נמנעים מפעולה וכך אנו יכוליםלהתבונן באותן רגשות.

תומס אקווינוס: אל הטוב אנו משתוקקים ונעים לקראתו, אך מהיופי אנו נהנים כתוצאה מידיעה ועושים זאת מעמדת התבוננות. (עימדון)

ג'יימס ג'ויס:

–          אמנות לשמה היא סטטית, אמנות שאינה לשמה היא קינטית – מעוררת תשוקה או סלידה.

–          אמנות צריכה לעורר עימדון הכרוך בשלמות: "רחמנות שלמה בתכלית או אימה שלמה בתכלית".

–          שלמות (integritas) – תפיסה של מושא כדימוי מובחן מסביבתו ושלם.

–          הרמוניה (consonantia) – תפיסה של מרכיביו ומבנהו של המושא.

–          בהירות (claritas) – תפיסת המהות (quidditas) הכמו-אידאית של המושא.

שופנהאואר:

נקודת מוצא: העולם הוא רצון עיוור. הרצון הוא הנאומנון של קאנט, הדבר כשלעצמו. הרצון הוא סיבת הכל.

נגזרת: כוח עיוור וחסר תבונה מניע את העולם, רצונות מתנגשים, חיי האדם הם סבל.

הדרך לגאולה: שלילת הרצון דרך החוויה האסתטית (ו\או האתית).כאשר הרצון נדחה, אנו תופסים את מהותו (אידיאה) של המושא מחוץ לסיבתיות, הזמן והמרחב. לרצון מעמד עדיף על התבונה, אך כשהרצון מתבטל, אנו נותרים רק עם התבונה.

הגאון: ניחן ביכולת להבדיל ולבודד את האידיאה ובמיומנות (הנרכשת) להציגה דרך אמנות.

בעיות:

– שופנהאואר אינו מסביר כיצד מגולמות אידיאות בדברים פרטיים.

– אם האידיאות אינן מופרדות מן המושאים הפרטיים שלהן, כיצד נדע שאנו תופסים אידיאה?

קאנט:

היעדר חפץ עניין: תפיסה ללא תועלת אישית.

החוויה האסתטית\משפט הטעם: האם ניתן להגיד על משהו "זה יפה"?

1. הפקת נחת. ההנאה שאנו שואבים מן המושא היא רגשית ואינה תלויה בקיומו במציאות או ברצון בקיומו (העדר חפץ-עניין).בנעים ובטוב יש לנו רצון כי הם אכן יהיו קיימים, לא כך ביחס ליפה (הפקת הנחת היא שונה, למרות ששלושת השיפוטים הם אסתטיים- קשורים ברגש). החוויה האסתטית איננה משרתת שום תכלית מחוצה לה.
2. משפט הטעם הוא סובייקטיבי אך מנוסח בצורה אובייקטיבית.

–          כל בני-האדם ניחנים בכושר מדמה שמאגד את התפיסות החושיות ובשכל שמסווג אותן. כך הופכות התפיסות לאובייקטיביות ומשותפות.

–          משפט הטעם הוא חופשי ממושגים. אין קריטריונים וקטגוריות שכליים ליופי, אך יש פעולה הדומה להדדיות בין הכוח-המדמה והשכל, אלא שזו נעשית בצורה חופשית, ללא מושגים.

–          קאנט טוען כי כל בעלי התבונה ניחנים בכשרים ושכל דומים ולכן ניתן להניח שתיתכן הנאה משותפת.

–          החוויה האסתטית היא חוויה, אך אנו מתייחסים אליה כאל תכונה של המושא, מה שמאפשר שיפוט נורמטיבי.

1. תכליתיות ללא תכלית. אנו תופסים מושא כאילו יש לו תכלית, אך למעשה אין לו. הכושר המדמה והשכל פועלים את פעולתם הרגילה, כמו היה לדבר תכלית, אך בהעדר מושגים, פעולה זו היא חופשית.
2. אם לכולנו יש כושר דומה (common sense) אזי ניתן לצפות ששיפוטינו יהיו דומים (מחלוקת נובעת מאי יכולת לניצול מלוא הכושר). לכן באמירה "זה יפה" אני גם תובע מאחרים להכיר בכך שזה יפה.

–התפיסה האסתטית היא חופשית משום שהיא משוחררת מחפץ-עניין וממושגים.

-קאנט טוען שהיפה מסמל את הטוב המוסרי: בשני המקרים מדובר בשיפוט נורמטיבי, גם היפה וגם הטוב הם תארים בני-הכללה, והשיפוט נעשה ע"י רוח האדם בצורה חופשית.

קלייב בל (פורמליזם):

נקודת מוצא: יצירת אמנות מעוררת רגש מיוחד (אסתטי), אם נמצא תכונה משותפת לכל המושאים, נפתור את הבעיה המרכזית של האסתטיקה.

התשובה: הצורה המשמעותית. יחס בין קווים, צורות וצבעים שמעורר תגובה אסתטית. היופי טמון ביכולתה של הצורה המשמעותית "למסור רגש שהרגיש האמן" ועל כן חווית היופי ממושאים טבעיים היא שונה מזו האמנותית.

–          -הרגש האסתטי הוא תגובה ליצירה עצמה ולא להקשר או לייצוג, "אין צורך להביא דבר מן החיים זולת חוש לצבע וצורה והכרה של החלל התלת-מימדי", לכן אמנות טובה היא נצחית ואינה תלויה במקום או זמן.

–          -ההבחנה בין תוכן וצורה גם מפרידה בין האמנות והחיים והחוויה האסתטית מכניסה את האדם לעולם בעל משמעות משלו.

–          -האמן תופס את המושאים כתכלית בפני עצמם ולא כתכלית בעבור משהו אחר ואז מתגלה "המשמעות של הממשות".

–          האמנות אינה מוגדרת ע"י היופי, צורה משמעותית אינה זהה לצורה יפה, וצורה משמעותית, היא התכונה האסתטית, היא התכונה המהותית של האמנות

ביקורת: -הסובייקטיביות של התיאוריה של בל לא מאפשרת ביקורת, שכן אז אפשר לטעון כי המבקר אינו ניחן באנינות הטעם הדרושה לטעמו של בל.

-לא ניתן לאפיין אמנות בעזרת תכונה משותפת אחת ויחידה, מה שיפה במקום אחד אינו יפה במקום אחר.

– לעיתים קרובות תוכן וצורה כן מתמזגים יחד בחוויה האסתטית.

-דיואי: התורה של בל מתעלמת ממקורות היצירות ומזיקתן לתנאים האנושיים שהביאו להיווצרותן.

ג'ון דיואי:

–          חיינו הם רצף חוויות שלרוב אינן מתגבשות לשלמות, חוויה מיוחדת מתמזגת עם שאר החוויות ונבדלת מהן.

–          בתוך החוויה המיוחדת יש שפע התרחשויות (כמו שיחת רעים) אך מאוחדת לכדי רושם אחד בר זיהוי.

–          ההבדל בין חוויה אסתטית לבין חוויה אינטלקטואלית היא שהאסתטית מורכבת מאיכויות והאינטלקטואלית מסימנים או סמלים. אך בשתי החוויות יכול להיות גם משהו מהשנייה.

–          החוויה האסתטית של דיואי מאופיינת בתנועה, התפתחות, שינוי והשגת שיא

–          תפיסה מנוגדת לזיהוי. תפיסה היא החוויה האסתטית.

–          ציור של גשר יוצר מושא חדש המבטא רגש בעל משמעות מיוחדת, ואינו מבטא רק את הגשר לבדו או הרגש לבדו, אלא אתמיזוגם.

–          היצירה האמנותית פועלת דרך הדמיון.

רוחק נפשי (אדוארד בולו)

לפי בולו, רוחק הוא תנאי הכרחי לחוויה האסתטית, התבוננות במושא כדבר שאינו נוגע לנו.

ביקורת: ג'ורג' דיקי: לא מדובר בנקיטת עמדה מיוחדת, אלא פשוט במיקוד תשומת הלב. הכללים של עולם האמנות הם אלו שקובעים צורה מסוימת להתבוננות ומונעים מהקהל לפרוץ לבמה. דיקי מתנגד לפסיכולוגיזם באסתטיקה בכך שאם דרוש מצב תודעתי מיוחד בעבור החוויה האסתטית, הרי שהדבר מאיין את חשיבות התכונות של המושא.

בירדסלי:

5 אמות מידה (לא תנאים הכרחיים או מספיקים!)

– התכוונות אל המושא – "המושא מנחה את החוויה"

– חופש מורגש – שחרור משיקולים חיצוניים.

– גורם הניתוק – רגש שונה כלפי המושא לעומת המציאות. (לא מרכיב הכרחי)

– גילוי פעיל – הבנה.

– שלמות – האחדות ביצירה מעוררת רגשות שמתלכדות אף הן לכדי אחדות.

אמנות\יופי\חוויה אסתטית

לא כל יצירת אמנות היא יפה, ולא כל מושא יפה הוא יצירת אמנות. יצירת אמנות לא יפה ומושא אחר לא יפה יכולים לעורר חוויה אסתטית. דבר יפה אינו בהכרח מוביל לחוויה אסתטית.

סיכום מורחב: אסתטיקה: סיכום פרק ד' – החוויה האסתטית

אסתטיקה- מבוא פילוסופי – סיכום

סיכומים אקדמיים