רדקליף בראון- טקס מעבר
טקסים בכלל וטקסי מעבר בפרט הם מקור לעניין רב מצד האנתרופולוגיה והסוציולוגיה בשל התפקיד המרכזי שהם ממלאים בחברה. במידה רבה טקס מעבר מגדיר מהו מבוגר בעל זכויות בחברה ועל כן פניה של החברה יכולים להשתקף באופן שבו היא מנהלת טקסי מעבר.
רדקליף בראון הוא אחד האנתרופולוגית החשובים שבחנו מקרוב את הנושא של טקסי מעבר:
- בראון חקר את טקס הנישואים בשבטי אי אנדמן. טענתו לגבי טקסי מעבר היא שהפונקציה של הטקס היא לשמר את הציפיות הרגשות שעליהם מושתת החברה ולהעבירם מדור אחד לדור השני
- טקס הנישואים עובר ממצב בו שני בני הזוג יושבים בשני צדי הספסל עד למצב של חיבוק, תוך התקדמות הדרגתית: התקרבות, ידיים ובסוף החתן יושב על הכלה.
- רדקליף בראון רואה בחיבוק תנועה אוניברסאלית שקיימת בכל החברות, הוא בעל אלמנטים פיזיולוגים אבל גם נועד להביט חיבה, אהבה וככל תקשורת בין בני אדם.
- דרך האקט הפומבי של ההתקרבות הם מובאים לתוך קשר שאמור להיות מיוחד ואינטימי . הטקס לא רק ממחיש שהם בני זוג אלא ממחיש גם לצופים שיש פה קשר חדש שלא היה, יש כאן שינוי של מיקום חברתי.
- העוצמה של הטקס היא בפומביות שלו, הציבוריות מעניקה את העוצמה, האדם שמנהל את הטקס עושה זאת כנציג הקהילה ולא כפרט (לא משנה אם הוא כומר או רב אלא שהוא נציג) . יש כאן גם סימון לבני החברה שעכשיו היחס לבני הזוג הוא אחר ומעמדם החברתי השתנה.
סיכום: הטענה של בראון לגבי טקסי מעבר אינה פשטנית של טקס ליכוד המביא לליכוד , מדובר על אובייקטים קולקטיבים- דימויים וסמלים המעוררים באופן אוטומטי אצל הפרט עמדות ורגשות שהמקור שלהם חברתי. דוג': יום הזיכרון אצל היהודים- העוצמה של הטקס היא רגשית. היחס החדש למי שעבר טקס מעבר הוא פרי תהליך, הסולדריות היא פרי תחושת השייכות שבאה מתוך בני האדם, דוג': ההכרה ביומהולדת שעוברים ממיקום חברתי אחד לאחר.
המקור של טקס מעבר מוכתב חברתית אבל אנשים חווים אותם כאילו זה מגיע מתוכם.
