– על חד פעמיות ועל שכפולים ועיבודים:
הצילום כמקרה בוחן
א. "החליפה והתצלום"- ג'ון ברגר
v ברגר במאמרו מדבר על צלם גרמני בשם אוגוסט סנדר, שנחשב לאחד הצלמים החשובים של המאה ה-20. עיקר פרסומו הגיע מפרויקט שעשה: "אנשי המאה ה-20"
כשמטרתו: ליצור גלריה של כ-600 תצלומים המרכזים את כל הטיפוסים שאפשר להעלות על הדעת (כל מעמד חברתי, תת מעמד , עבודה, משלח יד, ייחוס מיוחד וכדומה) שחיו בגרמניה במאה ה-20.
הרעיון מאחורי זה– ניתן לראות את השתקפות החיים על פי הדמות המצולמת.
- סנדר התמקד בצילומיו בדור הביניים (שהפך למרכזי בזמן זה), בכפות הידיים וביחס בין הדמות לרקע- כאלמנטים שמספרים משהו על הדמות.
- התצלומים של סנדר הצליחו לתפוס דקויות של זמן ומקום.
הטענה המרכזית של ברגר במאמר:כניעה להגמוניה מעמדית!
v "החליפה"- התפתחה באירופה כלבוש המעמד המקצועי השליט- זה לבוש שמנע עבודה מאומצת כי כל פעילות קימטה, פרעה וקלקלה את החליפה.
– אחרי מלחמת העולם ה-1 הועברה החליפה לייצור המוני לשווקים עירוניים והכפריים.
– הסתירה הגופנית ברורה- הבגדים מבטאים את עדיפותו של הגוף הנייח (ישיבה בחדר) ושאינו כרוך במאמץ.
במאמרו ברגר מתייחס ל- 3 תצלומים:
- חבורת צעירים כפריים בדרכה לנשף ריקודים– בדגש על החליפות שלהם וצורת הישיבה שלהן על גופם הכפרי: ידיהם נראות גדולות מדי, גופם רזה מדי ורגליהם קצרות מדי.
- למרות זאת, שלושת החברים בדרך לנשף נראים גאים בחליפותיהם, הם לובשים אותן ברברבנות- זו הסיבה לכך שהחליפה היא דוגמא קלאסית להגמוניה מעמדית.
- נגני תזמורת בכפר– ברגר טוען שגם אם נתאמץ להאמין כי המצולמים נמנים עם המעמד הבינוני או הגבוהה, עדין לא נוכל לעשות זאת.
- בני המעמד הגבוהה בחליפותיהם– כאן הבגדים המחויטים משמרים את הזהות הגופנית, וגם את הסמכות הטבעית של לובשי החליפות. החליפות של בני המעמד הגבוהה מחזקות את הנוכחות הגופנית של לובשי החליפות. הבגדים מעבירים את אותו המסר שמעבירים הפנים וההיסטוריה של הגוף שהם מחביאים.
v ברגר מדבר על האופן בו ניתן להבחין בין המעמדות, לפי האופן בו החליפה נראית עליהם: לבני הכפר יש מבנה מוצק ורחב בשל עבודתה גופנית קשה ויומיומית שעוסקים בה, ולכן האופן בו החליפה נראית עליהם, שונה מבני המעמד הגבוה.
– במקור, החליפה נתפרה לאנשים שעובדים במשרד ולא בחקלאות.
מדוע מעמדם כה ברור לעין?
- התצלום הסטטי מראה, אולי באופן ברור עוד יותר מאשר במציאות, את הסיבה היסודית לכך שהחליפות, במקום להסתיר את מעמדם החברתי של לובשי החליפות, הבליטו והדגישו אותו.
- החליפות מעוות את צורת גופם של בני הכפר שהוא מחוספס, מגושם וחסר עידון.
v בני הכפר לובשים חליפות כחלק משאיפתם הנצחית להידמות לבני המעמד הגבוהה- וזו כניעה להגמוניה מעמדית.
לסיכום:
- בני הכפר (הפועלים העירוניים) שוכנעו לבחור חליפות באמצעות : תמונות, פרסום, תקשורת המונים חדשה, אנשי מכירות, נטילת דוגמא.
- מעמדות העובדים והכפריים– היו פשוטים ונאיביים בעניין זה יותר מהפועלים- קיבלו על עצמם בהדרגה אמות מידה מסוימות של המעמד ששלט בהם, אילו היו אמות המידה שלהם- במקרה זה אמות מידה לטוב טעם ולרמת חייטות ראויה. ואולם בה בעת, עצם קבלתן של אמות מידה אלו, עצם הציות לנורמות אלו, שלא היה דבר ביניהן לבין מורשתם או התנסותם היום-יומית של מעמדות העובדים, דן אותם, במסגרת המערכת של אמות המידה שלו, להיות תמיד "סוג ב'"- מגושמים, חסרי ליטוש, מתגוננים.
