במהלך הרפורמציה התגלעו בקיעים נכבדים בין הכנסייה הקתולית ובין הרפורמטורים הפרוטסטנטיים בצפון אירופה בנוגע לתוכן והסגנון של האמנות הדתית. הכנסייה הקתולית ראתה בפרוטסטנטיות והאיקונוקלזם שבא עימה כאיום ובתגובה כינסה את ועידת טרנט בכדי להכיל רפורמות משלה בתחומים שונים ובהם תחום האמנות הדתית. הכנסייה הקתולית חשה כי הרבה מהאמנות בארצות קתוליות (ובייחוד איטליה) איבדה את הקשר עם הנושא הדתי והחלה לתת את דעתה יותר מידי לאיכויות אסתטיות ודקורטיביות. ועידת טרנט התכנסה בין 1545 ו-1563 וצוויה קבעו כי האמנות צריכה לספק ייצוג מדויק וישיר של סיפורים תנ"כיים או של חיי הקדושים ולא להתמקד בייצוגים מפוארים של רגעים מסוימים מתוך הסיפורים הללו. שינויים אלו הם מה שמכונה במסגרת תולדות האמנות הקונטרה-רפורמציה.
דרך בחינה של האמנות הקתולית במהלך הקונטרה-רפורמציה ניתן להבחין עד כמה היא שונה מאמנות הרפורמציה הפרוטסטנטית. בעוד שהאמנות הפרוסטסטנית נעה בכיוון של אמנות חילונית יותר שהילל את שם האלוהים דרך ייצוגים של נפלאות בריאתו ויצירי כפיו, אמנות הקונטרה-רפורמציה קידמה אמנות עם ייצוגי קדושה ותכנים דתיים. האמנות בכנסייה הקתולית הייתה לאמנות דתית בלבד שהיללה את אלוהים ושליחיו באופן ישיר וקידשה את המסורות הקתוליות.
