סוגיית החוקה בישראל/ בנימין נויברגר
אמירות של ידוענים רבים כגון משה לנדאו, שולמית אלוני, השר מרידור ורבים אחרים, ממחישות שקיימים חילוקי דעות עמוקים בדבר חוקי היסוד החדשים (חופש העיסוק וכבוד האדם וחירותו) שנחקקו בשנות ה – 90.
שר המשפטים מרידור הגיש ב – 1992 חוק יסוד: זכויות האדם והאזרח. בעקבות התנגדותן הנחרצת של מפלגות החרדיות (שחששו מערעור הסטאטוס קוו), והתחייבותן של שתי המפלגות הגדולות כלפיהן, נקבע כי החוק לא יחול על כל דיני האיסור בנוגע לנישואין וגירושין.
בעקבות ההתנגדות החרדית, הגה אמנון רובינשטיין לפצל את חוק היסוד לחוקים נפרדים, רעיון זה דומה לשיטת הררי שאימצה הכנסת על מנת כדי להתגבר על ההתנגדות בכינון חוקה.
שבח וייס כינה שיטה זו "חקיקה קונסטיטוציונית בנוסח גרילה".
כך נחקקו ב – 1992 חוק יסוד: חופש העיסוק (לעסוק בכל עיסוק מקצוע או משלח יד) וחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (תוקף חוקי לזכותו של האדם להגנה על חיו, גופו כבודו, פרטיותו, קניינו וחופש היציאה מישראל והכניסה אליה)
ברבות השנים, התייחסו אנשים למושג המשפטי עתה "כבוד האדם וחירותו והפרשנות הייתה כיד הדמיון. כך למשל, אהרון ברק מדגיש שעקרון השוויון הוא בלם חשוב ביותר לאפליה בין בני אדם על רקע הבדלי דת, לאום, עדה ומוצא וכי חוקיי המדינה צריכים להישאב ממגילת העצמאות.
חסידי התפיסה כי נעשתה מהפיכה חוקתית מדגישים את ההכרח כי חוזק חוקי היסוד צריכים להישמר. על פי תפיסתם כל חוק שהתקבל על פי רוב חברי הכנסת וסותר את חוקר היסוד, יש לבטלו.
חידוש נוסף ומהפכני עוד יותר קובע, מתוך הסייגים המצורפים לאותיות הקטנות בחוק, כי פגיעה בחוק תיעשה רק באמצעות עיגונה בחוק, הווה אומר, כל חקיקה שאינה עולה בקנה אחד עם הגדרת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית וסותרת את חוקי היסוד, תיפסל. אך עם זאת, חוק הפוגע באחר במידה חיונית ועונה ותואם לערכיה של מדינת ישראל, יעמוד בעינו. (חיפוש בתיקים בכניסה לקניון למשל).
דוגמא: חוק המפקיע קרקעות פרטיות לצורך בניית כביש ראשי חדש (פוגע בחופש הקניין).
אותם פסקאות הגבלה, מגבילות את סמכות החקיקה של הכנסת, שהרי הן מאפשרות ביטול חוקים שהכנסת עצמה חוקקה, מכאן – גם סמכותה של הכנסת לחוקק אינה בחתי מוגבלת.
קלוד קליין רואה באותן פסקאות הגבלה הוכחה לעליונותו של חוק יסוד על כל חוק רגיל, פרופ' זמיר לעומתו קובע שחוק יסוד אינו יכול לגבור על חוקי יסוד חדשים, אלא אם הוא עומד בפסקת ההגבלה.
שאלה חשובה המעוררת מחלוקת – מהו יהודי? מהם העקרונות להגדרתה של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית?
יהודית קרפ טוענת שיהדות המדינה אינה נוגעת לחוק יסוד זכויות האדם והאזרח.
אריאל בנדור טוען כי המונח "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" מבטאת פשרה לשונית ותו לא.
ברק וכהן טוענים כי מדינה יהודית, במובן זה שליהודים זכות לעלות אליה והווייתם הלאומית היא הווייתה של המדינה. (לשון העברית, מועדי ישראל), כמו כן גם ערכים תרבותיים שהתגבשו כמו קיבוץ גלויות, חלוציות, קיבוץ.
דעתו של אלון שונה ודומה, על פיו, יהדות קודמת לדמוקרטיה ברגע שאלה מתנגשות. אלון, כאדם דתי רואה את ההלכה ואת המשפט העברי כמקורות ראשונים ומחייבים.
ככל שקשת הדעות תהיה רחבה יותר, כך יהיו זכויות היסוד של האדם, כפי שמקובל במדינות דמוקרטיות מוגנות יותר.
לעומת כל העולה לעיל, יש הסוברים נגד חוק "המהפכה":
לדידם, אם החוק החדש מגונן על כל החקיקה הקיימת, המנוגד לכבוד האדם וחירותו, אין כל מהפכה, שהרי מהפכה חוקתית חייבת לשנות את המצב המשפטי הקיים מיסודו.
לסיכום, בעיית החוקה עדין רחוקה מפתרון. טרם נפלה בישראל ההכרעה באם חוקים קלאסיים של חוקה דמוקרטית אמיתית יעברו כמו שצריך, או באם צריך להשקיע בחוקי יסוד (שניתנים לשינוי בלאו הכי עם רוב גדול בכנסת, והרי אם יהיה רוב לחוק שנוגד חוק יסוד, יהיה ניתן להשיג רוב גדול כדי לבטל את חוק היסוד).
לדעת בנימין נויברגר, המצב החוקתי דומה למצב בענייני דת ומדינה. כשם שהסטאטוס קוו בענייני דת ומדינה הוא מעין החלטה שלא להחליט על אופייה של המדינה, כך גם בסוגיית בחוקה קיים מעין "סטאטוס קוו חוקתי" וכמו הסטאטוס קוו הדתי, גם הוא נזיל ואינו יציב.
סוגיית החוקה בישראל/ בנימין נויברגר
ראה גם: חוקה בישראל
