סוציאל-דמוקרטיה היא גישה ופילוסופיה מדינית, פוליטית, חברתית וכלכלית לניהול דמוקרטיה מתוך זיקה סוציאליסטית. הגישה הסוציאל-דמוקרטית דוגלת בשילוב של שוק ליברלי עם התערבות כלכלית וחברתית של המדינה למטרות קידום צדק חברתי. לשם מטרות אלו דוגלת הסוציאל-דמוקרטיה בייצוג דמוקרטי עמוק, חלוקה צודקת של הכנסות וניהול הכלכלה לטובת הכלל. מדיניות סוציאל-דמוקרטית תטה גם לקיומה של מדינת רווחה סוציאלית. במדינות מערביות רבות כיום ולאורך המאה האחרונה מתאר המונח את הגישות הכלכליות של מפלגות שמאל-מרכז.
מקורות הסוציאל-דמוקרטיה
הסוציאליזם התפתח כמעט במקביל לדמוקרטיה המודרנית כמחשבה דומיננטית במאה ה-19. הוא קרוב משפחה של הגישה המרקסיסטית אך נבדל ממנו במתינות ודחיית חלומות המהפכה של מרקס. במהלך המאה ה-20 קיימו כמעט כל מדינות העולם המערבי מידה כזו או אחרת של סוציאל-דמוקרטיה, ומעטות המדינות שהנהיגו קפיטליזם טהור. עם עליית הניאו-ליברליזם החל משנות ה-80 נחלש כוחה של הגישה הסוציאל-דמוקרטית, למרות שיש הרואים את הסוציאל-דמוקרטיה למעשה כחלק מהניאו-ליברליזם.
הגישה הסוציאל-דמוקרטית הלכה למעשה
גישה חברתית-דמוקרטית מאמינה בשוויון וחותרת להשיג צדק חברתי. עם זאת היא גם מכירה בערכו של שוק ליברלי וקפיטלסטי. לכן נקראת דרך זו גם "הדרך השלישית" המנסה לשלב את הטוב שבין העולמות. מצד אחד שוק חופשי הוא המנגנון החזק ביותר לצמיחה כלכלית. מצד שני למנגנון זה יש צדדים הרסניים כמו יצירת פערי מעמדות, אובדן סולידריות, קידום עוני ועוד (קראו כאן על המחירים והסכנות של אי-שוויון כלכלי). באמצעות מאפיינים סוציאליסטית בתוך המסגרת הדמוקרטית שואפת גישה זו לקדם שוויון, לצמצם עוני, לעודד סולידריות, למנוע פגיעה בקבוצות מוחלשות ולדאוג לנגישות לשירותי יסוד כמו חינוך ובריאות לכל. גישה סוציאל-דמוקרטית תתמוך על פי רוב בהתארגנות של עובדים ותשאף ליצור שיתופי פעולה ומעורבות אזרחיים. אחד הכלים המשלבים שוק חופשי עם אחריות חברתית היא באמצעות מיסוי המאפשר הוצאות ממשלתיות גבוהות על שירותים חברתיים (חינוך, בריאות, תחבורה, רווחה וכדומה).
לקריאה נוספת בנושא:
דמוקרטיה ליברלית וסוציאל-דמוקרטיה
