השפעת תקופת הישוב על התרבות הפוליטית בישראל: (תקנות לשעת חירום, צזורה עיתונאית, זהות הצבר…)
1. התפתחות הגושים הפוליטיים לימין ושמאל: כבר אז נקבעו הימין והשמאל…
2. מרכזיות ודומיננטיות מפלגתית: המפלגה בתקופת הישוב היא שסיפקה את יכולת הקיום. תהליך זה קיים עד היום ולכן אחוזי ההצבעה בארץ הם מהגבוהים בעולם. תרבות פוליטית חזקה מאוד.
3. מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י): השתלטה על המרכז הפוליטי בתקופת הישוב ועד שנות ה-70 הייתה דומיננטית לחלוטין ולא היו לה אלטרנטיבות.רק לאחר 30 שנה קם גוף שייצר אלטרנטיבה.
4. פיצולים פוליטיים: התפיסה הייתה שאנו חלק מקבוצה כל עוד היא מקיימת את האינטרס שלנו, במידה ואין זה כך יותר- נוצרים פיצולים.זוהי התרבות הפוליטית גם היום (מפלגות מתפצלות, ישנם חיבורים בהתאם לאינטרסים משותפים וכיו"ב).
5. ממלכתיות: מאחר שהישוב עמד כגוף קטן אל מול העולם הערבי, הייתה נטייה להציג עמדה אחת ממלכתית כלפי חוץ, כדי לא ליצור רושם של אי אחידות ופיצול דעות.
6. משטר דמוקרטי: המשטר הדמוקרטי בארץ מושפע והושפע מאוד מהמנדט והפרלמנט הבריטי בתקופת הישוב. התהליך בכנסת מושפע ולקוח מהפרלמנט הבריטי.
ישראל הינה יוצאת דופן במערב. מיום הקמתה היא מקיימת מדינה דמוקרטית ללא גבולות ברורים ומוגדרים.
מערכת היחסים בין המוסדות הפוליטיים – הביטחוניים – והתקשורתיים, מקורה בתקופה המוקדמת של הקמת המדינה. לכן ישראל היא מדינה פוליטית מובהקת. בתקופה מוקדמת זו היה האני הקולקטיבי חזק יותר מזה האינדיבידואלי, (כאשר בימים אלו משתנה מגמה זו) מה שהקנה לנו כחברה כוח לאומי חזק. בחברות רב –תרבותיות כוח לאומי חזק הינו גם חולשה, משום שכל הקונפליקטים מונעים ע"י תפיסות פוליטיות מנוגדות.
הזהות הקולקטיבית שלנו הושפעה משני גורמים עיקריים:
1. חיצוני: הקונפליקט עם מדינות ערב. זהו קונפליקט שמתמשך גם היום , בעיקר עם הפלסטינאים, וקונפליקט זה משליך על התפתחות המדינה. סוגיה מרכזית בנושא זה היא סוגיית הביטחון – הביטחון הפך לנושא לאומי מרכזי וכך גם נגזרותיו- מוסדות הביטחון והפוליטיקאים הגנרלים.
* החלטת האום (29/11) שנדחתה ע"י הפלשתינאים (לאחר הקמת המדינה התנגדותם הביאה לידי מלחמות) וההחלטה לאפשר עלייה המונית של יהודי התפוצה, הביאו לשינוי רציני והיו החלטות קריטיות שהשפיעו על ישראל.
2. פנימי: המחלקות בתנועות הפוליטית טרם הקמת המדינה נפתרו כבר אז ע"י משא ומתן קואליציוני. מחלוקות חריפות אלו יצרו הרבה התפלגויות וכאשר נבחרה מפלגה מסוימת שרצתה להיות בשלטון הישוב היהודי אז נוצרו סביבה קואליציות – הפכו למרכיב בסיסי בתרבות הפוליטית שלנו.
שורשי הליכוד והעבודה:
בתקופת הישוב היו 2 זרמים עיקריים: השמאל הסוציאליסטי והימין הרביזיוניסטי והייתה ביניהם תחרות על ההשפעה.הקיטוב הרעיוני שנוצר ביניהן הפך להיות טעון רגשית עם הזמן ונמשך גם היום. (עברו מעל ל- 80 שנה)
# הציונות הרביזיוניסטית (1920) קמה בתקופת משבר בתנועה הציונית, כתוצאה מהתנגשויות בין יהודים וערבים. באותה תק' הייתה גם הגירה קשה החוצה (35,000 אלף9 ואכזבה מהיקף העלייה ה- 3. לאחר קום המדינה תנועה זו הפכה ל"חירות" ובהמשך התאחדה עם הליברלים והפכה לליכוד.
# הזרם הסוציאליסטי הורכב מ- 4 מפלגות: אחדות העבודה, פועלי ציון שמאל, השומר הצעיר והפועל הצעיר – כל אלו התאחדו למפא"י וב- 68 הפכו למפלגת העבודה.
כאשר הוכרזה המדינה היא כבר הייתה מוכנה מאחר וב-2 העשורים שקדמו להקמת המדינה התפתחה כבר מערכת מדינית אוטונומית (מוסדות יצוגיים ופרקטיים) וממוסדת. ולכן המעבר למדינה ריבונית נראה טבעי לחלוטין.
מאפייני החברה היישובית:
מדובר בחברה ללא שום מסורת משותפת. למוסדות החברה לא הייתה סמכות משפטית אלא סמכות שיפוטית פנימית (יהודים –ערבים) – כך נבע ע"י הבריטים.
כמו –כן מדובר מדובר בחברה בעלת מהגרים שונים ובעלי אידיאולוגיות שונות. נוצרו מתחים רבים בין העולים לוותיקים, מתחים בעיקר על רקע תעסוקתי. לדוג' – אנשים משכילים הפכו חקלאים מתוך אידיאולוגיות חלוציות (זוהי דמות היהודי החדש שרצה להיות פועל ולא סוחר). העליות והאידיאולוגיות השונות גרמו גם למתח תרבותי, קרי היו קשיים רבים בהשתלבות לחברה ועניין השפה היווה תורם מרכזי למתח זה. בנוסף נושא הביטחון ונושא הקרקע, תרמו גם הם לעלייה במתחים. מאפיינים אלו קיימים גם היום!
