פיסול יווני בתקופה הקלאסית – המאה ה-5 לפנה"ס
מאפיינים כלליים:
קלאסי- שם שניתן לתקופה בתקופה מאוחרת יותר ע"י הרומים אשר טענו כי סגנון תקופה זו הוא קלאסיקוס-המשובח ביותר. מסמל איכות, מצוינות ודגל. מילה שהפכה לציין דבר ראשוני, דגם, התחלתיות והבסיס ממנו מתחילים להתפתח ולבנות.
כשמדברים על "קלאסי" הכוונה היא ליצירת מופת, לקאנון, לאיכות.
הפסל הקלאסי היה מעוניין בפרופורציות ובדיוק מתמטי, כפי שגם התעניין בפרטי הגוף החי. הוא שאף לשחרר את הדמויות שיצר מן הסכימה החזיתית הסימטרית, ולהקנות להם מימד של תנועה.
Kritios Boy, 490-480 B.C., קרויטוס בוי
פסל זה מסמל ומסמן עבורנו את השלמתם של שני שלבים:
- טיפולו של האומן בצורה מושלמת מבחינה אנטומית( איזור הבטן והסרעפת, העיניים).
- העמידה והיציבה של הפסל הינה נינוחה וטבעית.
פסל המעבר בין הארכאי לקלאסי. המבט כבר אינו חזיתי, אזור האגן פחות סימטרי, כיפוף קל בברך, שיער קצר, המבנה האנטומי אורגני ותלת מימדים, הטיית הראש.
Polykleitos, Doryphoros,
450-440 B.c דוראיפורוס (נושא הרומח\קנון)
פסל הוא אחד מפסליו המפורסמים של פוליקליטוס, בפסל זה מצליח פוליקליטוס לנסח בצורה ברורה את הצגת הדמות האנושית ובו בזמן הוא גם מנסח יופי אנושי.
בעמידה הנינוחה של הפסל גלום פוטנציאל של תנועה וזה מה שהופך אותה לחיה, משכנעת ואותנטית, מצד שני העמידה היא מלאכותית מאחר ונדמה כאילו הדמות מודעת לעובדה שמפסלים אותה.
פוליקליטוס מגבה את היצירה האומנותית שלו תחת השם "קאנון" (קנה-מידה, חוק), פוליקליטוס קבע במאמרו את המידות המושלמות ואת הפרופורציות המדוייקות שאמורות להיות בפסל אנושי ועל-פי מידות אלו הוא מפסל את הדוריפורוס.
Zeus, c. 460-450 B.C.,
פסל זאוס
זאוס הוא ראש האלים על-פי המיתולוגיה היוונית. המיוחד בפסל זה הוא הדגש ששם האמן על התנועה, תנועה שניתן לזהותה על-פי מצב הרגליים של הפסל, הפסל הוא אמנם פסל תלת-מימדי אך ניתן לזהות את התנועה רק מהפרונט ולכן הפסל הוא כמו תמונה.
נראה כי זאוס מחזיק בידו השמאלית חפץ שהוא עומד להשליכו כל רגע.
Myron, Discobolus, c. 450 B.C.,
הדיסקובלוס (זורק הדיסקוס) – אחד הפסלים החשובים ביותר ביוון הקלסית (מאה ה-5 לפנה"ס). זהו העתק רומי של יצירה יוונית שהלכה לאיבוד.ההעתק הרומי עשוי שיש בניגוד להעתק שעשוי ברונזה
הרגע המירוני (מירון – האמן) בדל רגע שבין 2-5 תנועות – מהרגע שהוא מרים את הדיסקוס ועד לרגע שבו הוא משליך אותו. זה מאפשר לצופה להבין את מהמתרחש קודם ואת שעתיד להתרחש אחר כך.
לעומת המאמץ שנדרש מהגוף – הפנים שלוות ורגועות (שלווה אולימפית).
אין בפסל שום סימטריה וחזרה על תמונות: היד בקו עגול ובצדה השני יש זיגזג לא סימטרי אך עם זה הפסל יוצר הרמוניה
קיבלנו קלאסיקה. תוצר שמשקף את הערכים של הפוליס (עיר) הדמוקרטית.זהו האדם המושלם, מישהו להביט עליו וללמוד ממנו. זו קלאסיקה היסטורית וקלאסיקה מבחינת איכות.
כמו הפסל של זאוס, גם הפסל הזה נועד לקריאה חזותית. מבט אחורי\צידי על הפסל ייגרע מאיכותו. ניתן לראות 4\3 מהפסל בפריים אחד בודד.
הפסל זכה להערצה בינ"ל. גם על ידי היטלר! גם היום יש שימוש בזורק הדיסקוס כמקדם מכירות: בספורט, עיתונים, סמלים.
לסיכום- במאה ה-5 לפני הספירה אנו עדים לתקופה הקלאסית "המושלמת"- הדמוקרטיה והחופש ביצירה באים לידי ביטוי במתן תנועה- גם לפסלי האדם (בדרך כלל ספורטאים) וגם לפסלי האלים. מתן התנועה מתווסף לפרופורציות הריאליות של הגוף!
בתקופה הפוסט קלאסית-קדם הלניסטית אנחנו נראה- התקדמות ביחס למבט על האדם- לא רק כספורטאי אלא גם במרחב הפרטי הביתי.
