הציור האיטלקי במאה ה-14- ההתנתקות מהמניירה גרקה ו"האורות הראשונים"
התקופה הזו מוציאה אותנו מימי הביניים לעבר הרנסנס. ניתן לראות את תקופה זו כחוליית קישור.
המניירה גרקה– מסירת הציור בביזנטיון (עיר יוונית עתיקה). מסורת זו נפוצה בימי הביניים באיטליה. הציור פסיפסי, דו מימדי. מכיוון שאנו מדברים על תקופה באיטליה אנו רוצים להתנתק מן האמנות הזו. מה שמאפיין את אמנות זו: חלל שטוח, דו מימדי, בדמות אין אנטומיה כמו במציאות, אין פרופורציות טובות וההבעה בד"כ לא אנושית- מה שעושה את הדמויות ללא אנושיות.
ג'וטו היה אמן שנחשב ל"אורות הראשונים" לאחר החושך. בוקאצ'ו מדבר על גאוניותו של ג'וטו, על כך שהוא מצייר, מעתיק את הטבע כפי שהוא ולכן יצירותיו הן תעתוע בחוש הראייה האנושי. מה שבעצם מצוייר נתפס כאמיתי. האמנות של ימי הביניים היא עבור הבורים, האמנות של העת העתיקה ושל הרנסנס היא של מביני דבר. כלומר, ניש חלוקה של קהל. "בצדק יקרא לו אחד ממאורות תהילתה של פירנצה".
ביצירותיו של ג'וטו ניתן לראות את הניתוק מהמניירה גרקה:
1) ג'וטו סימל עבור בני דורו את פריצת הדרך מן האמנות האפלה של ימי הביניים לעבר אמנות חדשה.
2) ג'וטו ניסה כמיטב יכולתו לתאר חלל תלת מימדי.
3) הוא תאר את גוף העדם בעל נפחיות תלת מימדית ובתנוחות טבעיות.
4) גילה הבנה עמוקה לנפש האדם: תאר את רגשות הדמויות בהבעת פניהם ובתנוחותיהם.
5) כל האמצעים האלה סייעו בידיו ליצור אומנות המקרבת אל הצופה את הדימויים הקדושים.
ג'וטו הוזמן ע"י משפחת סקרובני לצייר על קירות הקפלה ארנה (כנסייה שהקים אנריקו לאביו כדי לחפות על חטאיו).
ציורים של ג'וטו על קירות הקפלה:
