כאשר רוצים לברר עמדות נהוג להשתמש בשאלונים סגורים שבהם על הנשאל לבחור בתשובה אחת מתוך תשובות אחדות ומטרתם למנוע שימוש במונחים סובייקטיביים. בשאלוני עמדות נבדקים מספר אלמנטים:
- כיוון העמדה: האם העמדה חיובית או שלילית ? דוגמא: האם הנבדק בעד קיום מבחנים או שולל קיום מבחנים?
- עצמת העמדה: עד כמה קיצונית העמדה ? ניתן למדוד היבט זה בשתי צורות: (1) לפי מס' התשובות בכיוון מסוים שמסמן המשיב מתוך רשימה ארוכה של פריטים המביעים את העמדה בעצמה שווה. ההנחה היא שככל שהמשיב מסכים עם מס' רב יותר של משפטים המבטאים אהדה לבית הספר, כך עמדתו בנושא יותר חיובית. (2) ניתן להכניס לאותו שאלון משפטי עמדה בעוצמות שונות. כך למשל, תבטא הסכמה למשפט "יש להפסיק לחלוטין זמרה בבית הספר" עמדה שלילית חריפה יותר מאשר ההסכמה למשפט "יש לצמצם את מס' שיעורי הזמרה בתכנית הלימודים".
- מידת עקיבות העמדה: עד כמה מעוגנת העמדה בתודעת הנבדק, ובאיזו מידה מחזיק הנבדק גם בעמדות הנובעות ממנה והקשורות בה. לדוגמא: מי שמסכים כי בית הספר הוא בזבוז זמן וגם מאשר שהרבה מן הדברים החשובים נלמדים בבית הספר – דעתו אינה עקיבה.
סולם עמדות – Thurston : סולם אינטרבלי. בניית הסולם נעשית במספר שלבים:
בשלב הראשון, ליקוט משפטים קצרים המתייחסים אל העמדה שאותה רוצים למדוד. את המשפטים אפשר לאסוף מתוך ספרות, להמציאם וכדומה. על המשפטים להיות קצרים, שניתן להשיב עליהם תשובות של כן או לא, שיהיו מובנים ככל הניתן ושישקפו דעות שונות על רצף של בעד או נגד אובייקט העמדה האמורה להימדד. בשלב השני, נותנים לשופטים את כל המשפטים שנאספו בדרך זו. על השופטים להציב כל משפט בסולם בעל 11 דרגות שבו הציון 1 מסמן עמדה קיצונית נגד, והציון 11 מסמן עמדה קיצונית בעד. בין שני קצוות אלו ישנן דרגות שונות של בעד או נגד, ועל השופטים להחליט מה מקומו של כל משפט ע"ג הרצף בן 11 הדרגות, לאחר מכן עוברים לעיבוד הסטטיסטי של התוצאות שהתקבלו מן השופטים. מן הציונים שקיבלה ל שאלה, מכינים עקום מצטבר ומחשבים את הציון המשוקלל. הציון יהיה הערך הסולמי של השאלה. בנוסף לציון מחשבים את המרחק הבין רבעוני כדי לעמוד על מידת ההסכמה בין השופטים: כאשר המרחק קטן פירושו שרוב השופטים מסכימים, כאשר המרחק גדול הדבר מעיד על אי הסכמה למיקומה של השאלה. המשפטים לגביהם יש הסכמה בין השופטים ישמשו לבניית סולם העמדות הסופי. סולם העמדות הסופי כולל כ-20 שאלות שלהן ערכים שונים בעד או נגד כפי שנקבעו ע"י השופטים ובו מופיעות רק השאלות שנבחרו כטובות ביותר ועל הנבדק להשיב עליהן בכן או לא. ציונו של הנבדק המשקף את העמדה הספציפית שנמדדת בסולם זה מורכב מסכום הערכים הסולמיים של כל השאלות שעליהן ענה בחיוב.
סולם עמדות – Lickert:
סולם שונה ופשוט מסולם Thurston. גם כאן השלב הראשון הוא מציאת משפטים המשקפים דעה כלפי אובייקט העמדה. לגבי בחירת סוג וטיב המשפטים, קיימות אותן הדרישות כמו בסולם Thurston. לכל שאלה אפשר לבחור אחת מבין חמש אפשרויות הנעות על רצף שבין "מתנגד בתוקף" ל"מסכים בהחלט". לאחר שאוספים מספר גדול של פריטים מוסרים אותם לשופטים. בעבור כל משפט בוחרים השופטים אחת מבין חמש האפשרויות וכל תשובה מתורגמת למספר: תשובה "מתנגד בתוקף" מקבלת נקודה 1, "מתנגד" – 2 נקודות. "איני יודע" – 3 נקודות, "מסכים" – 4 נקודות, "מסכים בהחלט" – 5 נקודות. בשלב השני מחשבים ציון כללי לכל השאלון בהתאם לניקוד שפורט לעיל ועורכים ניתוח פריטים, כלומר מחשבים מתאם בין כל פריט לבין הציון הכללי שמקבל השאלון. המשפטים שביניהם לבין הציון הכללי מתאם גבוה, מועברים למהדורה הסופית של השאלון, כך שבניית השאלון למעשה מבוססת על ניתוח הפריטים ע"י השופטים.
בסולם זה ניתן לבדוק גם פריטים שלכאורה אינם נראים רלוונטיים לאובייקט העמדה. הנבדקים העונים על השאלון מתבקשים להתייחס לכל משפט ולציין האם הם מסכימים בהחלט, מסכימים, לא מסכימים או מתנגדים בתוקף. בשאלון זה יש 4 אפשרויות תשובה ולא 5 וזאת כדי להימנע מהנטייה של אנשים לבחור באפשרות הניטרלית.
סולם עמדות – Osgood:
סולם זה הוא המאבחן הסמנטי, סולם העוסק בדימוי עצמי. בשיטה זו מוצגת שורה ארוכה של שמות תואר והיפוכם, על הנבדק לסמן את המיקום של אובייקט העמדה בכל אחת משורת שמות התואר המוצגים לפניו.
ראו גם: מדידת עמדות בפסיכולוגיה חברתית
חזרה אל: תהליכים קבוצתיים בכיתה ובחינוך \ פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
