הכיתה היא קבוצה חברתית שחבריה נמצאים באינטראקציה כמעט מתמדת עם אחרים. כיצד נוכחותם של אחרים משפיעה על ההתנהגות והן ההשפעות החברתיות בכיתה ? נהוג להבחין בין 2 מצבים שבהם נוכחות אחרים משפיעה על התנהגות הפרט: כאשר הפרט מבצע מטלה מסוימת לבדו ואחרים צופים בו וכאשר הפרט מבצע מטלה בשיתוף עם אחרים. עולה שלעתים נוכחות האחרים מקלה את הביצוע ומשפרת אותו ולעתים נוכחות האחרים מורידה את רמת הביצוע. טיב המטלה הוא שקובע אם רמת הביצוע תשתפר או תיפגע בנוכחות אחרים. כאשר מדובר במטלה בה שולט הפרט היטב, נוכחותם של אחרים משפרת את הביצוע, לעומת זאת כאשר מדובר במטלה קשה וחדשה, הביצוע הופך טוב יותר כאשר האדם מצוי לבדו. נטיות אלה מסביר המונח הקלה חברתית . בשנות השישים זאיונק, 1965, הציע תיאוריה שתסביר מדוע לעיתים נוכחות האחר מקל על ביצוע משימה ולעיתים מקשה על ביצוע משימה. לפי התיאוריה, קיימים 3 מרכיבים :
- כל החיות לרבות בני האדם מעוררים פיזית בנוכחות אחרים, וזאת משום שהם מקבלים את רוב בחיזוקים ואת רוב העונשים מאחרים.
- העוררות הפיזיולוגית מגבירה את הביצוע של נטיית התשובה הדומיננטית, זו שנלמד היטב.
- כאשר המטלה מוכרת היטב, התגובה הדומיננטית היא לרוב התגובה הנכונה, וכאשר המטלה היא חדשה ולא מוכרת, התגובה הדומיננטית היא לרוב אינה נכונה.
כאשר אדם נמצא בנוכחות אחרים ועליו לבצע מטלה מוכרת היטב, העוררות שהוא מצוי בה תגרום לשיפור רמת הביצוע של התגובה הנכונה. לעומת זאת כאשר המטלה אינה מוכרת, התגובה הדומיננטית שהיא אינה נכונה, היא זו שתחוזק ומשום כך רמת הביצוע תרד. קיימת גישה נוספת הטוענת שנוכחותם של אחרים אכן מעוררת, אבל אין מדובר בתגובה פיזיולוגית פשוטה. מקור העוררות הוא חשש מהערכה. לדוגמא, נמצא שכאשר נבדקים מבצעים בנוכחות אחרים מטלה שבה יש להם שליטה גבוהה, פעילות הלב יוצרת תכנית האופיינית למצב איום. על פי הסכם זה אין מדובר פשוט בהתניה ובתגובות אוטומטיות, אלא במידה מסויימת של הערכה קוגניטיבית של המצב ובהשפעותיה על הדימוי העצמי. הסבר נוסף לתופעת ההקלה החברתית מציע שנוכחותם של אחרים אכן מעוררת, אבל עוררות זו נגרמת מקונפליקט. הקונפליקט נוצר כאשר הפרט נוטה להטות קשב הן למטלה המבוצעת והן לנוכחות של אחרים. עוררות זו באה לידי ביטוי בנוכחות כל גורם המושך קשב, לאו דווקא גורם חברתי. כך גם אורות מסנוורים או רעשים משפיעים על ביצוע מטלות בדיוק כמו נוכחות אחרים.
כיצד משפיעה נוכחות הקבוצה על ביצוע מטלה קבוצתית, מטלה שבה מאמצי חברי הקבוצה כולם מתאחדים ? לרוב כאשר מאמצי כל חברי הקבוצה מאוחדים, מתאמץ כל פרט פחות. המונח המציין התנהגות זו הוא התבטלות חברתית. לדוגמא, כאשר קבוצה מושכת בחבל או דוחפת עגלה, המאמץ של הפרט קטן בהשוואה למאמץ שהיה משקיע אילו ביצע את המטלה לבדו. כאשר הקבוצה המבצעת את המשימה מתאפיינת בלכידות גבוהה, תופעת ההתבטלות החברתית פוחתת. גם בקבוצה העובדת יחד ישנה גם התבטלות של יחידים. תמיד קיימים יחידים בקבוצה שלא מוכנים לתרום למאמץ המשותף. דווקא אלו הרואים עצמם טובים יותר מהשאר, נוטים יותר להתבטל. אבל ייתכן שהמבטלים יותר בקבוצה הם פשוט בטלנים יותר באופיים או שאינם אוהבים עבודה קבוצתית. ההסבר הנפוץ להתבטלות חברתית הוא שכאשר האדם יודע שמאמציו יתמזגו עם אלה של קבוצתו והתרומה היחסית שלו תאבד בקהל, פוחתת מידת האחריות האישית שלו על התוצאה הסופית ומאמציו קטנים. כדי למנוע תופעה כזו בכיתה, על המורה להסביר לתלמידיו שהמאמץ הקבוצתי ישתקף גם בהערכת היחידים ולא רק בהערכת הקבוצה, בדרך זו יעודד המורה את התלמידים להשקיע יותר, וחברי הקבוצה יפעילו על המתבטל לחץ כדי שיתרום תרומתו.
חזרה אל: תהליכים קבוצתיים בכיתה ובחינוך \ פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
