גישת עיבוד מידע למשכל – סיכום

גישת עיבוד מידע

מטרת גישה זו, לזהות את השלבים בתהליכים השכליים, לתארם ולהבינם. מודל זה מציג שלושה מאגרי זיכרון וארבעה סוגים של תהליכי בקרה:

זיכרון חושי –   Sensory Memory – SM

זיכרון לטווח קצר – Short Term Memory – STM

זיכרון לטווח ארוך – Long Term Memory – LTM

הם אינם נפרדים זה מזה, אינם ממוקמים במקומות שונים במוח ופועלים באינטראקציה הדדית ולכל אחד מהם ארבעה מאפיינים מרכזיים:

• הפונקציות הייחודיות – התפקיד הספציפי שממלא כל אחד מסוגי הזיכרון בפעילות השכלית הכללית.
• יכולת הקיבולת – כמות המידע שניתן לאחסן בכל סוג זיכרון.
• זמן האחסון – משך הזמן שלאורכו נשמר מידע בכל אחד מסוגי הזיכרון.
• סוג הקידוד – סוג הייצוג של המידע ברמות השונות של כל אחד מסוגי הזיכרון.

תהליכי הבקרה שולטים על שמירת המידע במאגרי הזיכרון השונים, על העברתם של פריטי מידע מסוג אחסון אחד לאחר ועל עיבודם. 4 סוגי תהליכי בקרה:

• זיהוי – נתינת משמעות לגירויים.
• קידוד – הכנסת המידע לזיכרון.
• אחסון – שמירת המידע בזיכרון.
• שליפה – הוצאת המידע מן הזיכרון כדי להשתמש בו.

זיכרון חושי

כל מידע שאנו חשופים אליו נקלט ע"י מערכת החושים – אנו רואים, שומעים, מריחים וכו'  המסרים המגיעים לחושנו מתורגמים באמצעות תהליכים פסיכולוגיים למסרים במוח. במוח מתארגנים הם לתפיסות המעניקות להם משמעות. המידע הנכנס לזיכרון החושי נשמר בו לזמן קצר ביותר (בערך עד שנייה), כפי שהוא על כל מרכיביו, כדי שנוכל להפנות קשב לגירויים הרלבנטיים שבו ולנפות את היתר. תהליכי הקשב מסננים איפוא רק חלק מהגירויים שהיינו חשופים אליהם. מרבית הגירויים שאינם רלוונטיים לנו נפלטים ממערכת עיבוד המידע. הגירויים הרלבנטיים עוברים עיבוד ראשוני ונכנסים למערכת הזיכרון לטווח קצר. העקבות של מסרים בזיכרון זה נשארים בזיכרוננו למשך זמן קצר ביותר: פחות משנייה בזיכרון החושי-חזותי וכשלוש שניות בזיכרון החושי-שמיעתי . עקבות אלה והיכולת לשמור עליהם נשמרים בזיכרון זה במקום שנקרא המחסן החושי. תפקידו של הזיכרון החושי הוא לשמור את הגירוי הנקלט עד לזמן הנדרש לעיבודו היינו להענקת משמעות. למחסן זה קיבולת גבוהה אך משך הזמן הוא קצר. כל מידע שנכנס צריך לעבור תהליך של זיהוי היינו השוואת הגירוי החדש למה שידוע לנו.  הקידוד בזיכרון זה הוא באופן ויזואלי או אקוסטי אך לא סמנטי (סמנטי=משמעות), לא ניתן לדבר ממש על קידוד המידע שנכנס אלינו, נכנס מ-5 החושים.

זיכרון לזמן קצר

יש לו שני תפקידים האחד סינון מידע והשני הוא משמש כמעין זיכרון עבודה. תהליכי העברת מידע מן הזיכרון החושי לזיכרון לטווח קצר הם:

זיהוי – הזיהוי נותן משמעות לגירויים החושיים והוא מתבצע באמצעות השוואת המידע המגיע מן הגירוי החושים למידע שאנו מעלים מן הזיכרון לטטו ארוך. כאשר הגירוי החושי מזוהה הוא מועבר לזיכרון לטווח קצר.

קידוד – שמיעתי וחזותי.

אחסון – הוא מסוגל לאחסן כמות של 7 ±2 פריטים. הקיבולת תלויה באופן קידוד המידע: כשהמידע מקודד באופן שמיעתי הקיבולת היא כשבעה פריטים וכשהוא מקודד באופן חזותי, בין שלושה לארבעה פריטים. ניתן להגדיל את מספר הפריטים ע"י יצירת גושים – גוש הוא יחידת מידע בעלת משמעות.(לדוגמא במקום 1 2 3 4 גוש 1234) גורם נוסף חשוב באחסון המידע הוא מיקום הפריט לדוגמא מיקום מילה בסדרת מילים. בד"כ מילים שמופיעות בתחילה או בסוף רשימה נזכרות טוב יותר. זמן אחסון: ע"י תהליך של שינון לשם אחזקה ניתן לזכור אינפורמציה לפרק זמן של עד חצי דקה.

שליפה –  שתי דרכים לשליפת מידע: חיפוש במקביל – מתייחס לסריקת כל הפריטים שבזיכרון העבודה בעת ובעונה אחת או חיפוש לפי סדר – סריקה של הפריטים בזה אחר זה.

שכחה – ההסבר לשכחה בזיכרון זה הוא דעיכה או התמוססות = זכר הפריט נחלש ונעלם במשך הזמן. הסבר נוסף מתאר מצב פעיל של התערבות – פריט נעלם מן האחסון משום שפריט חדש נכנס ו"דוחק" אותו במקומו.

זיכרון לטווח ארוך

זהו אותו חלק בזיכרון שבו נמצא כל המידע שצברנו מניסיוננו ומינסיונם של אחרים, כאשר האלמנטים המצויים בו הם אלה שקובעים את ייחודיותו של כל אחד ומבדילים בין בני האדם כפריטים.

התהליכים בזכרון זה הם:

א. קידוד = ע"מ להעביר מידע מן הזכרון לטווח קצר לזיכרון לטווח ארוך אנו מבצעים פעולה של שינון ועיבוד. מהות הקידוד  היא עיבוד החומר בצורה כזו שיוכל להשתלב בסכמות ובידע שכבר קיים. העיבוד יכול להיות מבוסס על יצירה של אסוציאציות וקשרים בין המידע החדש לבין המידע שכבר מצוי בזיכרון. תהליך אחר בקידוד הוא הארגון הסובייקטיבי (=מתן משמעות) – נטייתם הספונטאנית של בני אדם לארגן את המידע בצורה האופיינית להם בכדי שהם יהיו בעלי משמעות עבורם. קידוד יעיל תלוי ביכולת לארגן מידע. הקידוד בזיכרון זה הוא סמנטי כלומר של משמעות (קידוד סמנטי דורש הבנה של המשמעות – משמעות רגשית וקוגניטיבית).

ב. אחסון – משך הזיכרון בזיכרון לטווח ארוך – משך הזכירה היא בלתי מוגבלת ז"א אנחנו יכולים לזכור אינפורמציה שלמדנו לפני 20 שנה ולזכור אותה למשך זמן של עוד 20שנה או כל חיינו, כך גם אנחנו מסוגלים לזכור אנציקלופדיות שלמות. בעצם לפי מודל זה כל מה שנכנס לזיכרון זה לא נשכח.טולבינג טען כי בזיכרון זה שלושה סוגי זיכרון הנבדלים זה מזה בסוג פריטי המידע המאוחסנים בהם: זיכרון אפיזודי – זיכרון שאוגר את כל החוויות שעברנו כגון יום הולדת זיכרון סמנטי – הוא שצובר את האינפורמציה שקשורה לידע שרכשנו במהלך חיינו  לדוגמא תאריך הירצחו של יצחק רבין. זיכרון תהליכי – מאוחסן בו מידע הנוגע להרגלים שרכשנו באמצעות חזרות רבות ובאמצעות התניות והשימוש בו אינו מצריך מעורבות ישירה של קוגניציה (קריאה וכתיבה, שחייה, נהיגה)

ג. השליפה –  יכולה להיות משני סוגים: שליפה על סמך היכר  – זיהוי ארוע או גירוי על סמך דמיונו למידע שאוחסן בזיכרוננו בעבר (לדוגמא במבחן אמריקאי) ; שליפה על סמך היזכרות – שחזור עצמאי של מידע שדורש העלאה למודע של זיכרון שאוחסן בזיכרון בעבר (לדוגמא במבחן פתוח). יכולת השליפה מושפעת ממספר גורמים: מחקרים על זיכרונות אפיזודיים (חוויות אישיות) הראו שבכדי לשלוף מידע אנו משתמשים בנקודות אחיזה היינו אנו משתמשים בסימני דרך" בולטים כדי להיזכר. גורם נוסף המשפיע על יכולת השליפה הוא בולטות המידע ציור מעניין המשולב בין כמה לא מעניינים יזכר טוב יותר. מתברר שהעניין וההנעה של האדם ממלאים תפקיד בזכירה ולכן משפיעים גם על יעילות השליפה. ההקשר שבו מקדדים מידע בזכרון זה משפיעה אף הוא על השליפה: כאשר התנאים שבהם אנו מנסים לשלוף מידע כלשהו דומים לתנאים שבהם קודד אותו מידע השליפה תהיה קלה יותר וההפך: שוני בתנאים יקשה על השליפה.

ד. שכחה – קיימות ארבע תיאוריות המסבירות שכחה:

1. תיאוריית ההתמוססות: מבוססת על העובדה הידועה – זכרונות מתמוססים, דועכים, מתפוגגים ונמחים במהלך הזמן.
2. תיאוריית ההתערבות – אנו שוכחים עובדות מסויימות מאחר שעובדות אחרות מתערבות ומפריעות את זכירתן. שני סוגי התערבות: התערבות לפנים (הפרעה לחדש, פרואקטיבי) – מידע ישן גורם לקושי בשליפה מידע חדש; התערבות לאחור (הפרעה לישן, רטרואקטיבי) – מידע חדש מפריע לשליפת מידע ישן.
3. תיאוריית הכשלון בשליפה – המידע קיים בזיכרון אך בגלל העדר נקודת שליפה לא ניתן לשלפו: הגישה אליו קשה אם בשל אירגון לקוי ואם משום שהקשרים והאסוציאציות בין המידע המבוקש למידע האחר חלשים (לדוגמא בשל חוסר שימוש).
4. תיאוריית השכחה המכוונת – אנו שוכחים דברים משום שהם לא נעימים לנו ומאיימים על אישיותנו. לשכחה זו קרא פרויד הדחקה. כללית ניתן לומר שדבר שאינו רצוי ונעים מעובד ומטופל פחות ולפיכך נשכח יותר.

חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים