g – משכל הוא יכולת אחת שיכולה להתבטא בעוצמות שונות במספר תחומים. אדם אינטליגנט הוא אינטליגנט בכל התחומים ולא יכולים להיות פערים גדולים בין התחומים השונים.
S – אוסף יכולות בלתי תלויות האחת בשנייה. היינו האדם יכול להיות אינטליגנט בתחום אחד ובאחר לא.
חוקרי הגישה הפסיכומטרית, התווכחו בשאלה האם משכל הוא יכולת כללית (G) או אוסף של יכולות ספציפיות בלתי תלויות האחת בשנייה.
גישה זו עוסקת במדידה. בינה היה הראשון שפיתח את מבחן האינטליגנציה שבעקבותיו פיתחו פסיכולוגים אחרים מבחנים דומים ובחנו בהם ילדים ומבוגרים שמתוצאותיהם נבנתה גישה תיאורטית מצומצמת על מהות המשכל.
עפ"י בינה משכל הוא יכולת כללית אחת, יכולת השיפוט וההבנה. המבחן מורכב משאלות הבודקות שיפוט והבנה בכל מיני תחומים. שיפוט בין עיקר ותפל ובעיקר הבנה – יש לך את זה אתה טוב בהכל.
ספירמן: g – הבנה ושיפוט כיכולת כללית וגם אלמנטים נוספים – זיכרון, עיבוד מילולי וחשבון, יכולות ספציפיות בלתי תלויות בשיפוט והבנה, s. ספירמן ביקש באמצעות המבחן לעמוד על מהות המשכל. לפי ספירמן משכל הוא כושר בסיסי גלובלי אחד – גורם g. מאחר ותוצאות מחקריו הצביעו על מתאמים גבוהים מדי בין המבחנים השונים טען ספירמן כי הביצוע בכל מבחן או משימה מבוסס על שני גורמים: גורם אינטליגנציה כללי = גורם g כללי המצוי בבסיס היכולת להפיק תהליכי חשיבה בכל התחומים והוא החשוב ביותר והמשפיע ביותר, וגורם ספציפי גורם s ייחודי המכיל מיומנויות חשיבה בתחומים מוגדרים ויחודיים. מבחן טוב צריך להיות מבוסס על מדידת גורם g. הוא בנה מבחנים רבים והמוכר ביותר הוא מבחן המטרציות אותו פיתח רייבן – זהו מבחן בלתי מילולי לבדיקת משכל כללי. הוא כולל 60 בעיות שסדר הקושי שלהן עולה בהדרגה. כל בעיה מוצגת לנבחן מופיעה תמיד בעמוד נפרד. הבעיות נראות "כשטיחים" שחסר בהם חלק. על הנבחן לבחור פריט מבין שישה פריטי ההשלמה המוצגים לפניו בתחתית הדף ולהשלים את החסר.
את גישתו של ספירמן העשירו קטל ואח'. הם הציעו להתייחס לשני סוגים של אינטליגנציה כללית: אינטליגנציה נזילה (gf) = הינה היכולת לפתור בעיות, להתמודד עם מצבים חדשים ומשתנים. המתאם בין סוג זה לבין הגורם הכללי g הינו גבוה מאוד. סוג זה של אינטליגנציה מפסיק להתפתח בסביבות גיל 16, ולא נמצאה תמיכה מחקרית עד כה לכך שהוא מושפע מגירויים סביבתיים.
אינטליגנציה גבישית (gc) = שהינה הצטברות של ידע ומיומנויות. רכיב זה של האינטליגנציה מושפע מאוד מהסביבה וממשיך להתפתח כל ימי חיינו. (שני s, שני אלמנטים ביניהם קשר).
ת'רסטון – המשכל ככשרים לא תלויים: בעקבות מבחנים ומחקרים רבים שערך, הגיע הוא למסקנה כי ההבדלים במשכל מופיעים לא רק בין אנשים שונים אלא גם בין כשרים שוני של האדם עצמו. הוא טען שהמשכל אינו כושר ככלי אחד אלא הוא מורכב ממספר יכולות שכליות ראשוניות אשר אינן תלויות האחת בשנייה: הוא גילה בעזרת השיטה של ניתוח גורמים שיש מספר גורמים בסיסיים המרכיבים את המשכל והוא כינה אותם כשרים שכללים ראשוניים כאשר בין הכשרים השונים יש קשר חיובי:
N – כושר מספרי – השליטה במספרים ובפעולות חשבוניות.
V – כושר מילולי – היכולת להבין מילים וקשרים ביניהן (בודק הבנה מילולית אוצר מילים, אנלוגיות מילוליות, השלמת משפטים)
S כושר מרחבי – היכולת לתאר יחסים בין גופים במרחב.
W – כושר מילולי – בודק שטף מילולי (אוצר מילים) – מציאת מילים מתחרזות, מציאת מילים שמתחילות באות מסויימת, מניית חפצים מקטגורייה מוגדרת.
R כושר לשפוט דרך אינדוקציה, דידוקציה, חשיבה הגיונית, לוגית, הבנה וכו'.
M כושר זכירה
מחקרים שערך העלו כי בין הגורמים הונים של המשכל קיים קשר חיובי, היינו בעלת יכולת גבוהה בתחום מסויים נוטה להצטיין גם בתחומים אחרים ולפיכך הסיק הוא כי ששת גורמי המשכל הם ראשוניים אך קיים גם גורם משני במשכל והוא הגולל הכללי, המשותף המסביר את הקשר בין ששת הגורמים הספציפיים. על אף הפרסומים הרבים על הויכוח בין ספירמן – המדגיש גורם כללי אחד המאחד ותרסטון – המדגיש ריבוי גורמים, נראה כי שתיהן קרובות: שתיהן עוסקות בגורם כללי במשכל ובגורמים ספציפיים, ומה קודם למה , אינו חשוב עד מאוד.
בעקבות גישתו של תרסטון פיתח גילפורד תאורייה למשכל המכונה מבנה האינטלקט – גילפורד השתמש גם כן בטכניקה של ניתוח גורמים. על בסיס ממצאיו פיתח מודל תיאורטי של מבנה המשכל, שהמחישו במה שידוע כמודל הקובייה של גילפורד. במודל זה, כל אחד ממדי הקוביה, האורך, הרוחב והגובה, מייצג מימד אחד של התפקוד השכלי. כל פעולה שכלית מתבצעת בהקשר של תוכן מסויים, והתוצאה היא תוצר מסויים. כל אחד מהממדים מתחלקת לכמה תת קבוצות – חמישה סוגי פעולות, ארבעה סוגי תכנים ושישה סוגי תוצרים. אם מכפילים את כל סוגי הפעולות, התכנים והתוצרים מגיעים לכלל 120 גורמים אפשריים, שכל אחד מהם הוא כושר ייחודי המיוצג בקובייה ע"י תא בודד בתוכה. יתרונו של מודל זה הוא בכך שהוא מציג את המשכל כמערכת רחבה ביותר של פעולות שכליות, המתבצעות בהקשרים של תכנים שונים. יתרון נוסף הוא שהמודל מתייחס גם להקשר ההתנהגותי לאינטליגנציה המעשית.
חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
