אין חולק על כך שיש אי שוויון בחברה ופערים גדולים בחינוך ויש לתת הזדמנות שווה בחינוך לכולם, ואכן מדיניות משרד החינוך הייתה צמצום הפערים הידועים, אך שינוי אמיתי לא מתרחש ובתי הספר ממשיכים לשעתק את המצב הקיים. לכאורה יש קריטריונים אובייקטיביים להצלחה, אך בפועל סיכוייו של ילד להצליח נקבעים מראש ע"י מוצאו הסוציו-אקונומי והמעמדי.
מיסלול הילדים מתחיל בגן הילדים, כשחלק עובדים וחלק משחקים. בכיתה א' מתחלקים לקבוצות הומוגניות של קריאה וחשבון, ודוגמה נוספת היא חלוקת הילדים על הלוח למתנהגים יפה, מפריעים או לא זה ולא זה.
הפתרון לשינוי שיוביל לחינוך שוויוני יותר הוא, לדעת הכותבת, התייחסות לתודעה החברתית של המורים, ולא תכניות לימודים ופרויקטים שונים. יש להשקיע באוטונומיה ובשיקול הדעת של המורים (פיתוח אחריותיות פנימית) תוך ניתוח ביקורתי של הקיים ויצירת ידע חדש על מה שאפשרי. כיום, תנאי העבודה והבירוקרטיה מדכאים את המורים, ומורה שחווה דיכוי מעביר לילד חוויה דומה.
תפיסות העולם של המורים הן קריטיות, והאופן שבו הם מתייחסים לשאלות של אי שוויון בחינוך נותן את אותותיו ביחסם הבין-אישי לתלמידים ובכך קובע את גורלם של הילדים. לכן, יש להכשיר את המורים לחתור לחינוך לצדק חברתי. המציאות החינוכית כיום מונעת מהמורים כמעט כל קשר בין אישי עם התלמידים, ודווקא קשר שכזה הוא המפתח לעידוד היכולות של תלמידים בעלי מעמד שונה.
הכשרת המורים צריכה לתת מענה לאינטראקציה של המורה והתלמיד, במטרה להביא את התלמידים למקום טוב יותר. בין היתר, מציעה גור קיום דיאלוג רב-תרבותי בכיתת הלימוד של הסטודנטים להוראה, כדי שכבר שם יבררו את התפיסות השגויות שלהם לגבי קבוצות באוכלוסייה, וייצרו קשרים אישיים ומקצועיים שיסייעו להם לפתור דילמות חברתיות בהמשך. הפדגוגיה הביקורתית מבקשת לבחון גם את מבנה מערכת החינוך, ולא בהכרח רק את הוראת מקצועות הלימוד. גישת ההתמקצעות והמומחיות רואה את המורה כמעביר ידע ולא כמחנך, ועל כן מכווינה להישגיות, תיוג ליקויי למידה וחלוקה להקבצות, למשל. תפיסת "הילד במרכז" גורמת לקבלת הסדר החברתי כפי שהוא, וציפייה שונה מתלמידים שונים (ובפרט, ציפייה נמוכה יותר ממי שמגיע ממעמד נמוך יותר). פרקטיקות ההוראה הממסללות ילדים כבר מהגן נדרשות לדעת הכותבת לעבור בחינה ביקורתית ע"י הסטודנטים להוראה, והם נדרשים שלא לקבל את הסדר החברתי כמובן מאליו. ההכשרה צריכה לכלול מרכיב של פיתוח תודעה חברתית, ע"י הכרה של זכויות הילד כדי לדעת להתמודד עם דילמות ולעמוד לצידו של הילד, ולא בהכרח לצד המערכת.
כדי שהמורים ייחשפו לילדים במגוון צורותיהם ולא רק לדרך שבה הם מתנהלים בבית הספר, על המפגשים הבלתי-אמצעיים בין סטודנטים להוראה לבין תלמידים להתקיים לא רק במסגרת העבודה המעשית בבית הספר, אלא גם בארגונים שבהם שולטת אידיאולוגיה של שינוי חברתי. כך הם יחפשו וימצאו דרכים אנושיות להגיע אל הילדים, שאותן יביאו לבית הספר בהמשך. ההכשרה נעשית גם באמצעות מודלינג, כאשר הסטודנטים מקיימים דיאלוג שוויוני עם מוריהם, מתנסים בשינוי חברתי וחווים תהליכי למידה, בדיוק כפי שהתלמידים שלהם יחוו.
האוניברסיטאות יכולות אף הן לתרום לשינוי החברתי, ולראייה בקובה ביצעו מהלך של הקמת שלוחות אוניברסיטאיות בפריפריות שבהן מלמדים בעלי תואר ראשון, ובכך מנגישים את ההשכלה לפריפריה. אף אם יש בכך הורדה של הרמה האקדמית, תפקיד האוניברסיטה הוא להביא את ההשכלה לכמה שיותר אנשים, וכך הם עושים.
חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים
