על פי גישת התיאוריה הביקורתית תפקידה של הפילוסופיה להיות מעורבת במאבקים הגדולים ובתנועות החברתיות של זמנה. היא עוסקת במציאות, במה שקורה בחברה, במאבקי הדור, בחירות פוליטית ובכבוד האדם. מנוגדת לפילוסופיה האנליטית (שמשבחת את הניתוק הערכי וחיפוש אמת ניטרלית), בעוד היא טוענת שניתוק כזה הוא חסר אחריות. בחינוך עוסקת בעיקר בגזענות, שוביניזם ואפליה. מרקס: עסק בעיקר באפליה מעמדית ובשליטה כלכלית של מעמד אחד במעמד אחר. טען שבהיסטוריה של האנושות רואים שני מעמדות- בעלי הון ופועלים. אי הצדק נובע מהמצב הזה, ולכן לא יכולים להיות חופשיים. זעקת העבדים סימלה את המאבק הגדול של דורו. אנטוניו גראמשי: לקח את התיאוריה הביקורתית לכיוון התרבותי, ובחן כיצד קבוצות שליטות משפיעות תרבותית על הקבוצות החברתיות הכפופות להן. דמויות מפתח בחינוך לפי התיאוריה הביקורתית: פאולו פריירה: הדגיש את הנחיצות שבהעלאת מודעות האוריינים החדשים. התחיל מאוריינות מבוגרים. אוכלוסיות מדוכאות צריכות לנתח את מצבן ולנסות לפתור את בעיותיהן. הנרי ג'ירו: השתמש בטיעוניו של פריירה כדי ליישמם בניתוח פרקטיקות חינוכיות באמריקה. יש לפתח אוריינות ביקורתית, לא רק לדעת לקרוא ולכתוב, אלא להציב סימני שאלה, לנתח ולפתור בעיות. אוריינות ביקורתית דורשת חשיבה ביקורתית.
תורת ההתאמה- תיאורטיקנים ביקורתיים בתחום החינוך סברו כי מבנה ביה"ס ומבנה השיח בכיתה מתאים במדויק למבנים המעמדיים בחברה וההתאמה הזאת מסבירה כיצד ביה"ס משכפל את המבנה המעמדי של החברה. אולם ההתאמה אינה מושלמת ומורים ותלמידים הם רק כלי משחק חסרי שליטה. תיאורטיקנים ביקורתיים גורסים כי ע"י סיפוקו של ידע "מיוחס" לכל התלמידים ניתן לפרק את החומות של גזע ושל מעמד. מבקרי התיאוריה טוענים כי תכנית למודים של החינוך הליברלי לא הוא זה שיכניס את התלמידים למעגל השותפים בידע מיוחס אלא אף ירחיב את ההגמוניה של המעמד השליט ויביא תלמידים לחשוב שיש דגם אחד בלבד של הצטיינות. בקורת נוספת – התיאוריה מופשטת מאוד ונוטה להפוך את מעמד האינטלקטואלים לקבוצה מיוחסת של בעלי זכויות יתר. למרות שיעד התיאוריה הוא "לשנות את העולם" היא מדברת בשפה גבוהה ולא נגישה לכולם.
ראו גם: פאולו פריירה והפדגוגיה של מדוכאים
פדגוגיה ביקורתית לשינוי חברתי \ יוסי יונה
שינוי חברתי ופדגוגיה ביקורתית: ההקשר הישראלי \ חגית גור
חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים
