אקזיסטנציאליזם– פילוסופיה קיומית. הציע מספר תמות יסודיות, כמו יחסים מלאי ניגוד בין האינדיבידואל למערכות הממוסדות, אופי החירות, הבחירה וההכרעה, מהות התקשורת האנושית. נושאים עיקריים- היחידה ומערכות, התכוונות, קיום ואבסורד, טבעה של בחירה ומשמעותה, תפקיד ההתנסות הקיצונית, וטבעה של תקשורת. הביטוי שמקושר אליה ביותר הוא "קיום קודם למהות", דחיית הרעיון על טבע האדם שצורתו נקבעה בראשית הימים. העמדה האק' מתעמתת עם הפילוסופיות הדתיות. אקז' (דתיים ולא דתיים) מדגישים את חירות האדם. אנשים מתכננים וחושבים וכך יוצרים את עצמם. יש בקיום משהו מעבר לחיים עירומים- הוא כולל מודעות למצבנו האנושי. אנו בונים את עצמנו ויוצרים את מהותנו האקז' דוחים את עליונות המערכות. עוסקים בפרט ובדרך שלו להגדיר את עצמו מתוך חירות. קירקגור התייחס בחוסר סבלנות לטיעונים לוגיים בנושאים דתיים והדגיש בחירה, אמונה ומחויבות. אין מקום בדת לשאיפה רציונאלית לוודאות אובייקטיבית. מרטין בובר הדגיש את אחריות היחידים להתקשר זה לזה, וכך ליצור זיקה אל האל. בדומה לקירקגור רצה שאנשים יהיו פחות תלויים בטקס ובפורמאליות, ויותר בזיקות ההדדיות ביניהם. לא להפוך את האל למושא לימוד. פול טיליך- גישה יותר מופשטת משל קירקגור ובובר, אך הדגש עדיין על חירות הבחירה של היחיד והאחריות בה. האל קשור מאוד לענייני יסוד, האדם זקוק לעניין יסודי בחייו שינחה וילכד אותו. סארטר: אקז' אתאיסט (היה גם פנומנולוג). החיים והקיום האנושי הם אבסורד, נטולי משמעות- עלינו לייצרה. האקז' אינו פסימי, אלא בעל "נוקשות אופטימית". עלינו לעבוד כדי ליצור תנאים טובים יותר. האדם אחראי לעצמו- לא רק לאינדיבידואליות שלו, אלא לכל בני האדם. מבין כל הפילוסופים של החינוך בולטת מקסין גרין בהסתמכותה השיטתית על האקז'. עוסקת בנושאים כמו ניכור (מצב לא פתור או לא מודע של חרדת נטישה), מרכזיות היחסים והקשרים האנושיים, הצורך במודעות וחירות. בוחנת את הדרכים שבני האדם הבינו מהי חירות. התנגדה לרעיון של מערכת המעניקה חירות לחבריה. היחיד לא נמצא לבד, היא מורה על דרך לפתור את בעיית הנטישות. אנו מתקשרים זה לזה, מגדירים את חירותנו ביחס לאחרים, ובאמצעות הבטחות לאחרים אנו משיגים את הזיקה האנושית. **יש דגשים אקז' אצל סוקרטס (כיצד עלינו לחיות?) ואצל דיואי (טבע האדם אינו קבוע, אנו שותפים ביצירת עצמנו, אך הוא מחשיב יותר את תפקיד הסביבה בעיצובנו). דרכיהם של דיואי וסארטר נפרדות במקום של אמונתו של דיואי בחשיבה המדעית כערובה לקדמה. סארטר יתריע מפני ההנחה שבני האדם ישתמשו בשיטה כלשהי, או שהשיטה בעצמה מבטיחה קדמה. נושא אקז' אחר הוא היחיד בזיקתו לאחרים. בובר- מתנגד לאינדיבידואליזם קודר וטוען שמהות האדם מגיעה מיחסי גומלין עם אחרים. הזיקה הא המביאה את הישגי ההוראה.
ראו: חינוך אקזיסטנציאליסטי \ ישעיהו תדמור
חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים
