החינוך ביוון העתיקה – ביוון העתיקה פותחה תיאוריה חינוכית מקיפה. הם רצו להשתמש בחינוך כדי לטפח אזרחים טובים ולסייע לאדם להגיע לחקר האמת והמוסר. באותה תקופה (החל מהמאה החמישית לפני הספירה), התפתחו ביוון ערי המדינה (פוליס). בכל פוליס אלפי האזרחים השתתפו בקביעת דפוסי המדינה, ולכל פוליס היה אופי שוני שהשליך גם על המשטר והחינוך שהונהגו בה.
על רקע התעצמותה הכלכלית והפוליטית של אתונה מהמאה החמישית לפנה"ס, ומעבר נקודת הכובד מאצולת ייחוס (משפחה) לאצולת ממון, החלו בני המשפחות האמידות לרכוש השכלה שתסייע להם להצליח בחברה. רקע חברתי זה הביא ליצירת דמות חדשה של מחנכים – סופיסטים.
סופיסט ביוונית הוא איש חכם. בשם זה נקראו מורים נודדים שלימדו בתשלום את חוכמת החיים המעשיים. למדו אצלם בעיקר צעירים עשירים שרצו להצליח בזירה המדינית-ציבורית. הסופיסטים לימדו מדעים כמו מתמטיקה ואסטרונומיה, מדעי רוח כמוזיקה ואמנויות, ובדגש מיוחד את הרטוריקה ואמנות הוויכוח.
מבחינה פילוסופית, רוב הסופיסטים לא האמינו בקיום אמיתות מוחלטות אלא יחסיות, ולכן הם שמו דגש על השימוש בידע לצורך שכנוע וביסוס טענות-הוכחה, שישמשו את תלמידיהם בהשגת כוח ומעמד. בנוסף, תרמו הסופיסטים לשוויון ההזדמנויות בחינוך ולדמוקרטיזציה בכלל, כיוון שהסכימו ללמד כל נושא ומיומנויות לכל מי שמסוגל לשלם עבורם, ללא הבדל מעמד חברתי. באותה תקופה, אף עלתה לראשונה הצעה ממספר סופיסטים להנהיג חינוך חובה בבתי ספר של המדינה.
פרק הבא: חינוך אצל סוקרטס ואפלטון
חזרה אל: פילוסופיה של החינוך – סיכומים
