דיכאון אנקליטי (תלותי), דפוס התנהגות הדומה לדיכאון אצל מבוגרים, המופיע אצל ילדים שהתנסו בפרידה ממושכת מאמותיהם. תסמונת דיכאון זו הייחודית לתקופת הילדות כוללת האטה בהתפתחות ותסמיני התנהגות מובהקים כגון: בכיינות, עצבות, חוסר תנועה ואדישות, תלונות גופניות, הסתגרות, בכי, הימנעות מקשר עין, תיאבון ירוד והתנהגות תוקפנית ואף התאבדות. כיום מסווגים דיכאון של תקופת הילדות בקטגוריות של הפרעות מצב רוח ע"פ שיטת האבחון למבוגרים הנהוגה ב- DSM-IV.
הגורמים הסיבתיים דומים להפרעות חרדה בילדות.
ביולוגי = קיים קשר ברור בין דיכאון אצל הורים לבין בעיות התנהגות ובעיות מצב רוח אצל ילדים.
למידה = למידה לא מסתגלת. ילדים הנחשפים להתנהגות שלילית או למצבים רגשיים שליליים של הוריהם עשויים לפתח בעצמם רגש דיכאון.
טיפול בדיכאון של תקופת הילדות
תרופות נוגדות דיכאון גרמו לילדים ולמתבגרים תופעות לוואי לא רצויות כגון: בחילה, כאבי ראש, עצבנות, נדודי שינה והתקפי עווית ואף אירעו מספר מקרי מוות. כשילדים ומתבגרים מדוכאים מקבלים טיפול נפשי, הטיפול נעשה בד"כ ע"פ המודל המשמש לטיפול בילדים הלוקים בהפרעות חרדה. חשוב לספק לילד סביבה רגשית ותומכת שבמסגרתה יוכל ללמוד אסטרטגיות התמודדות הסתגלותיות יותר והבעת רגשות יעילה.ילדים קטנים, או במצב שבו הכישורים המילוליים פחות מפותחים, נשתמש בטיפול במשחק.
כיום רואים במצב רוח מדוכא גורם סיכון חשוב להתאבדות בקרב ילדים ונוער.
חזרה אל: מבוא לפסיכופתולוגיה
