דמותו וזהותו של איוב

ספר איוב פותח בפרק א' בתיאור הדמות של איוב. איוב תם, ישר, ירא ה' וסר מרע – דמות חיובית וגם לא עושה דברים שליליים. מספרים טיפולוגיים שמשלימים כל הזמן שמראים את השלמות של האיש הזה. האיש גדול מכל בני קדם – מי הם בני קדם ? בני קדם אלו בני עם , אנשי קדם, מגיעים מכיוון קדמה (מזרח), נתפסו כאנשים מאוד חכמים.

שמואל א', כ"ד, י"ב

יב יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה-בָּךְ. יג כַּאֲשֶׁר יֹאמַר, מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי, מֵרְשָׁעִים, יֵצֵא רֶשַׁע; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה-בָּךְ.

דוד אומר לשאול שה' ינקום בו והוא לא הולך לעשות שום דבר. הוא לא רוצה לפגוע בו כי יש משל קדמוני שאומר שמישהו הורג מישהו אפילו אם בצדק זה תמיד יוצא מרשע. מישהו שעושה משהו רע זה תמיד מגיע מאנשים רעים לכן אם דוד יפגע בשאול זה ילכלך אותו ויפגע בו והוא מביא אותו ממשל הקדמוני – מאנשי קדם שחיו במזרח.

איוב מאוד עשיר והילדים שלו לא צריכים לעבוד, הם עושים כל הזמן משתאות. כל יום עושים משתה בבית של אחד אחר של האחים, קוראים לשלוש האחיות להצטרף אליהם. קיים תיאור לאו דווקא מציאותי, אלא יותר תיאור שרוצה להציג את השלמות, העושר, המשפחתיות היפה של הבנים עם הבנות – משהו מאוד נעים. כל פעם שמסתיים סבב – איוב מקדש אותם ומעלה עולות, מקריב קורבנות לה' (10 קורבנות) כי אולי הם קיללו את ה' בלבבם.

התיאור של אדם מאוד שלם, צדיק, שחושש מהדברים הכי קטנים, שאולי יקללו בלבבם.

זה מופיע כדי לומר שהוא באמת צדיק יותר מכולם.

מי הוא איוב? מי כתב את ספר איוב?

סלוק לעצרת לאלעזר – חג השבועות = עצרת

פיוט שעוסק במתן תורה. מדובר על משה. שישה = סדרי משני ושישה בכתב = שישה חומשים?! ברור שהפייטן רוצה ליצור פה סימטרי בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ. שישה ספרים כתובים ולא חמישה כמו שחשבנו. ספר בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים וספר עוצי ירא ה', ע"פ הפייטן הזה ספר איוב ירד בקבלת התורה מסיני.

סעודת מזומני – סעודה של אנשים קרובים = כמו באיוב.

כלומר, ספר איוב ירד יחד עם חמשת חומשי תורה הוא החומש השישי.

בבלי, בבא בתרא י"ד ע"ב ואילך

הגמרא מתעסקת בסדר של הכתובים : מה צריך להיות קודם ( בנוגע לספרים )? ובנוסף, מי כתב כל ספר? אלו שני הדברים שהברייתא מתעסקת בהם.

סידרן של כתובים רות וספר תהלים ואיוב ומשלי : אם משה כתב את איוב, זה צריך להיות עוד הרבה קודם לרות ולא צריך להיכנס לכתובים.. אולי לתורה.

אין הנחה שאיוב הוא חלק מהתורה וצריך להכניס אותו, הוא צריך להיות בכתובים לפי הברייתא. מדוע הוא לא כותב לרות? איוב באמת היה צריך להיות בהתחלה, אבל איוב הוא לא ספר סימפטי, לא רוצים להתחיל עם כל הצרות לכן שמו אותו בהמשך.

מי כתב את איוב ע"פ בבלי?

משה כתב את ספר איוב.

התנאים כותבים את שתי השורות הראשונות וכעת האמוראים מתחילים לדון בדברי התנאים…..

כולם חושבים שאיוב היה ישראלי, את הטיעונים האמתיים שמים בפה של מישהו שולי שאיוב הוא משל ושהוא ישראל נאמר מפיהם של אנשים שוליים.

מי היה איוב מבחינת המקרא?

מקור ראשון :

יחזקאל, י"ד,

יב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. יג בֶּן-אָדָם, אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא-לִי לִמְעָל-מַעַל, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ, וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה-לָחֶם; וְהִשְׁלַחְתִּי-בָהּ רָעָב, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. יד וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ–נֹחַ, דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב: הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

נאמר פה בעצם ע"י יחזקאל, שלוש דמויות של צדיקים, עניין של גמול אישי. אם יש ארץ שכולם חוטאים הענישה כפולה אבל אם שלושת הצדיקים שם הם ינצלו, לא כולם ימותו.

טו לוּ-חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ, וְשִׁכְּלָתָּה; וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר, מִפְּנֵי הַחַיָּה. טז שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ–חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בָּנִים וְאִם-בָּנוֹת יַצִּילוּ: הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. יז אוֹ חֶרֶב אָבִיא, עַל-הָאָרֶץ הַהִיא; וְאָמַרְתִּי, חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה, אָדָם וּבְהֵמָה. יח וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ–חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת: כִּי הֵם לְבַדָּם, יִנָּצֵלוּ. יט אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח, אֶל-הָאָרֶץ הַהִיא; וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. כ וְנֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב, בְּתוֹכָהּ–חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בֵּן אִם-בַּת יַצִּילוּ: הֵמָּה בְצִדְקָתָם, יַצִּילוּ נַפְשָׁם.

הקשר גאוגרפי של הספר – (איפה חובר / איפה הסיפור מסופר/ היכן התרחש? ומה משמעותו)

בכדי לדעת מי הוא היה איוב אנו צריכים להסתכל על כמה היבטים :

הדמויות – איוב , אליפז התמני, צופר הנעמתי, בלדד השוחי ואליהוא בן ברכאל הבוזי.
מיקום "עוץ"

אלו נתונים אובייקטים שאפשר לבדוק איפה הם מופיעים, למי הם שייכים.

הקשר היסטורי – תקופת החיבור ;

בוחנים את שפת הספר:

ייתכן וניקח מילה ששימשה בתקופה קדומה יותר וכאן יש אופן שימוש במילים ומשמעות שונה במילים, כל זה מאוד משמעותי להבין מתי החיבור נכתב.

הרעיונות, תפישות העולם, מעמדות של המחבר, גישות.

יחזקאל י"ד, 12

יב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. יג בֶּן-אָדָם, אֶרֶץ כִּי תֶחֱטָא-לִי לִמְעָל-מַעַל, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיהָ, וְשָׁבַרְתִּי לָהּ מַטֵּה-לָחֶם; וְהִשְׁלַחְתִּי-בָהּ רָעָב, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה.(= ה' מדבר על ארץ שאנשים חוטאים והוא מעניש אותם, דיון בנושא הגמול) יד וְהָיוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ–נֹחַ, דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב: הֵמָּה בְצִדְקָתָם יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. טו לוּ-חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ, וְשִׁכְּלָתָּה; וְהָיְתָה שְׁמָמָה מִבְּלִי עוֹבֵר, מִפְּנֵי הַחַיָּה. טז שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ–חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בָּנִים וְאִם-בָּנוֹת יַצִּילוּ: הֵמָּה לְבַדָּם יִנָּצֵלוּ, וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה שְׁמָמָה. יז אוֹ חֶרֶב אָבִיא, עַל-הָאָרֶץ הַהִיא; וְאָמַרְתִּי, חֶרֶב תַּעֲבֹר בָּאָרֶץ, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה, אָדָם וּבְהֵמָה. יח וּשְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, בְּתוֹכָהּ–חַי-אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, לֹא יַצִּילוּ בָּנִים וּבָנוֹת: כִּי הֵם לְבַדָּם, יִנָּצֵלוּ. יט אוֹ דֶּבֶר אֲשַׁלַּח, אֶל-הָאָרֶץ הַהִיא; וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עָלֶיהָ בְּדָם, לְהַכְרִית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה. כ וְנֹחַ דנאל (דָּנִיֵּאל) וְאִיּוֹב, בְּתוֹכָהּ–חַי-אָנִי (=לשון שבועה) נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם-בֵּן אִם-בַּת יַצִּילוּ: הֵמָּה בְצִדְקָתָם, יַצִּילוּ נַפְשָׁם.

"חי אני" – ה' נשבע שכך יהיה בשמו.

החזרתיות הזו, הפירוט – חוזר על דברים רעים כדי להדגיש את הרעיון;

"ארץ כי תחטא לי" – עניין תיאורטי, יש פה שאלה עקרונית בנוסף עניין אוניברסלי, על כל ארץ ולא על ארץ מסוימת. התפיסה כאן מתאימה ורלוונטית לתקופת יחזקאל (בגלות לאחר חורבן ביהמ"ק). ה' הוא זה שיעניש את הארץ שתחטא.

בתוך הארץ הזו יש שלושה צדיקים – נח, דניאל ואיוב, הם ינצלו ביחס לשאר.

השאר – הילדים כלולים בתוכם, גם הם יקבלו עונש "והארץ תהיה שממה".

יש פה את תורת הגמול – שכר ועונש.

ארץ חטאה -> היא תקבל עונש , אנשים צדיקים -> לא יקרה להם כלום.

יש פה שני חידושים בקשר לתורת הגמול מאוד חשובים במקרא ולכן הוא חוזר על זה במשך כל הפרק :

גמול אישי ולא קיבוצי – אם יש שלושה צדיקים הם ינצלו ולא כל הסביבה.
גמול אישי ולא גמול לדורות – האמירה כאן חוזרת ואומרת מלשון שבועה – ה' לא יציל את הדורות הבאים ; הבנים והבנות לא ינצלו !!!
רעיון התשובה – לנתק את הרציפות של הפרט, כאשר אתה רשע תסבול וכאשר אתה צדיק נידון אחרת. זהו רעיון מהפכני שמתחיל לאחר החורבן.

הדמויות בפרק י"ד ביחזקאל : מי הם הצדיקים האלו?

נח- אנו מכירים מסיפור המבול, קיים בתרבויות אחרות.

דניאל- דנאל שמופיע בספר יחזקאל לא היה מוכר, דנאל אין לנו בתנ"ך בניגוד לנח ואיוב. לכן יש את פרשת קריא וכתיב, כתיב זה מה שכתוב בטקסט (דניאל בלי י') ובצד מישהו כתב דניאל עם י'. בעלי המסורה הניחו שכתוב בכתיב חסר או שהושמטה י'. יחזקאל דיבר על דניאל, התמזל מזלנו, לפני כמעט מ100 שנה בחפירות מצאו את העיר אוגרית בצפון סוריה קרובה מאוד לים, זוהי עיר שחרבה במ114 לפנה"ס, העיר נעזבה, עיר כנענית יחידה שהשתמרה מבחינת כתבים (הרבה טקסטים כנענים מאותה תקופה) וביניהם עלילת אקהט (דנאל) – היה אבא של אקהט, דנאל הזה הוא אדם צדיק. הסיפור הזה היה הוכר גם לאחר 700 שנה ב600 לפנה"ס (הוא קרה בערך ב1300 לפנה"ס – דניאל והקהט).

ספר דניאל הוא ספר מאוד מאוחר במקרא על דמות יהודי מאוד חכם שנמצא בבבל ופותר חלומות, סוג של יוסף. נבוכדנצר חולם חלומות ודניאל פותר אותם. ב600 לספירה בעלי המסורה לא מכירים את הדנאל הזה שיחזקאל הכיר ומוסיפים את הי', דניאל המוכר להם. דניאל המקראי נכתב ב400 לפנה"ס.

דנאל שנכתב עליו ביחזקאל, ולא דניאל ע"פ בעלי המסורה שטעו. דנאל הזה מאוד צדיק, שופט, דין יתום/אלמנה, אדם מאוד ישר וצדיק, אין לו בן, הוא מתפלל אל האל. (אל – הוא השם של האל הכנעני) מתפלל אליו שיביא לו ילדים, מגיע לו בעל שמברך אותו בבן ונולד לו בן שהוא קורא לו אקהט כשהוא מאוד זקן. אקהט מקבל קשת מאוד מיוחדת, זוכה לה מהאלים, מתנת אלים, חץ וקשת. האלה ענת שהיא אלת המלחמה, היא שותה את הדם של האויבים שלה. היא מאוד רוצה את הקשת של אקהט והוא מסרב לתת לה אותה. היא מוצאת צייד והם הורגים אותו בכדי לקחת את הקשת, במסגרת הרצח שלו הקשת נקברת, היא עצובה שהיא עשתה את זה.

איוב- דמות מחכמי קדם, מאזור אדום או אזור מזרחי יותר.

יש כאן שלושה צדיקים שהם לא דמויות יהודיות קלאסיות.

את נח ואיוב הכירו היה להם אזכור לקשר עם ה', דניאל נעלם יותר. מה שמאפיין את שלושתם שהם צדיקים לאו דווקא עבריים, זהו חלק מהרעיון האוניברסלי, בכוונה דמות לא יהודייה, צדיק, חכם, כדי לומר שהדיון של תורת הגמול וצדיק ורע לו אלו שאלות אוניברסליות שלא נוגעות רק בעם ישראל.

בחזרה לספר איוב, השפה – איך השפה יכולה לעזור לנו להבין מתי הספר חובר?

מילים – אופן השימוש במילים , משמעות המילים
שפה

אופן שימוש במילים :

ספר איוב מתחיל : פרק א', 1

א אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ;

"איש היה….." – איש יהודי היה בשושן הבירה (מגילת אסתר) מאפיין את התקופה המאוחרת לאחר החורבן. השפה המקראית הקודמת היא "ויהי איש אחד..".

בראשית כ', 7

סיפור על אברהם ואשתו שרה שניתנת לאבימלך. כתוצאה מהסיפור הזה כל הנשים בבית אבימלך עקרות, ה' עוצר את הרחם של כל נשי אבימלך.

ז וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ כִּי-נָבִיא הוּא, וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ, וֶחְיֵה;

להתפלל בעד משהו – זהו הניסוח הקדום.

לעומת בספר איוב, מ"ב, 8

ח וְעַתָּה קְחוּ-לָכֶם שִׁבְעָה-פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל-עַבְדִּי אִיּוֹב, וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי, יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם: כִּי אִם-פָּנָיו אֶשָּׂא, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה–כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב.

י וַיהוָה, שָׁב אֶת-שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ, בְּעַד רֵעֵהוּ;

בניגוד להתפלל בעד הקדום, כעת זה להתפלל על +להתפלל בעד.

זה יכול להצביע על כך בתקופה הזו מתחיל שינוי בצורת הניסוח ועדיין מכירים את הניסוח הקודם, מתחילה באותה תקופה ניסוח חדש. שילוב של 2 צורות ניסוח.

משמעות המילים :

איוב מ"ב, י"א

יא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל-אֶחָיו וְכָל-אַחְיֹתָיו וְכָל-יֹדְעָיו לְפָנִים, וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ, וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ, עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-הֵבִיא יְהוָה עָלָיו; וַיִּתְּנוּ-לוֹ, אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת, וְאִישׁ, נֶזֶם זָהָב אֶחָד.

מה זה "קשיטה"? קשיטה מופיע בעוד מקום, בסיפור שכם, כשיעקב קונה את שכם (פרק ל"ג, י"ט בראשית) "יט וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם–בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה." קשיטה כנראה זהו שם של מטבע. אנו לא יודעים בדיוק את המשמעות, אפילו חז"ל מתווכחים בעניין.

הפירוש המילוני המקראי הוא שזה איזשהו סוג של מטבע.

איוב, א', 3

וַיְהִי מִקְנֵהוּ שִׁבְעַת אַלְפֵי-צֹאן וּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי גְמַלִּים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֶמֶד-בָּקָר וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֲתוֹנוֹת, וַעֲבֻדָּה, רַבָּה מְאֹד;

מהי "עבודה רבה"? מופיע בבראשית כ"ו, 14 בסיפור יצחק.

יש פה ביטויים מאוד קדומים לכאורה מספר בראשית, כיצד זה מסתדר עם המילים החדשות? יש פה ככל הנראה ארכאיזם.

ארכאיזם – מחבר שכותב ספר בתקופה מאוחרת, תקופת החורבן אבל רוצה להציג את איוב מהתקופה של דנאל, נוח. דמות מיתולוגית מפעם. הוא לוקח מילים כמו "קשיטה" "עבודה רבה" ומשלב בטקסט כדי לתת לטקסט צביון של טקסט ישן אך זהו ארכאיזם, המילים האלו לא מופיעות בטקסטים של אותה התקופה. זהו אימוץ מכוון של מילים ישנות, יש פה דמות מיתולוגית כמו האבות.

קיימות בנוסף מילים ארמיות, מעיד על איחור, טקסטים מאוחרים.

עם זאת יש את משמעות המילים :

המשמעות הבולטת והחד משמעית זו המילה "שטן" , מה המשמעות של המילה שטן שמופיעה באיוב? המילה שטן זוהי מילה שמית, מופיעה גם בארמית.

איוב – אחד מבני ה', נראה כמלאך רע, משחית. במשמעות שמופיעה גם בזכריה, תקופת שיבת ציון.

זכריה ג', 1

א וַיַּרְאֵנִי, אֶת-יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עֹמֵד, לִפְנֵי מַלְאַךְ יְהוָה; וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל-יְמִינוֹ, לְשִׂטְנוֹ. ב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הַשָּׂטָן, יִגְעַר יְהוָה בְּךָ הַשָּׂטָן, וְיִגְעַר יְהוָה בְּךָ, הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם; הֲלוֹא זֶה אוּד, מֻצָּל מֵאֵשׁ.

השטן איזשהו מלאך רע שמסית, מקטרג.

בנוסף בדברי הימים א', כ"א. — כולם ספרים מאוחרים.

שטן גם במקום אחר במקרא – במדבר כ"ב, ל"ב

לב וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַלְאַךְ יְהוָה, עַל-מָה הִכִּיתָ אֶת-אֲתֹנְךָ, זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים; הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן, כִּי-יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. השטן כמכשול.

מלכים א' פרק י"א בדיוק באותה משמעות כמכשול. – יד וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי: ה' הקים את הדד האדומי כמכשול לשלמה.

השטן יכול להיות אדם, שליח, מלאך ה', מכשול.

השימוש בשטן זו הוכחה שהספר מאוחר, השטן כדמות רעה ומלאך משחית זהו חידוש של התקופה המאוחרת שמתעצם לאח"כ אצל חז"ל. אנו רואים פה שבעצם יש לנו ספר מאוחר מתקופת החורבן פחות או יותר, יחזקאל. לא לפני כן לפחות. קשה למצוא את המיקום אבל בתקופה שתורת הגמול מדברת כבר על גמול אישי, שבתוכה השאלה של צדיק ורע לו, למה, האם זה בסדר.

איוב – זה לא שם שאנו מכירים אותו למעט ספר יחזקאל שמוזכרים שם נח דניאל ואיוב – מה שמאפיין את שלושתם; דמויות לא יהודיות של צדיקים שאנו מכירים במקרא ומחוצה לה.