בשר בהמה וחיה
הבהמה או החיה הטהורה צריכה להיות: 1. מפריסת פרסה שסועה 2. מעלת גרה.
היום מקובל לשחוט בדרך כלל רק את הבהמות המבויתות המקובלות ככשרות במסורת, ולא כל אחד יכול לבדוק בהמות על פי הסימנים אלא רק רבנים יכולים לעשות זאת.
בשר 'חלק' ('גלאט')
בהמה שנעשה נקב בריאתה הרי היא טרפה (מום שבגללו תמות תוך שנה, ואסורה באכילה גם אם תישחט כהלכה).
לעתים, מתפתחת על דופני הריאה סירכה, שהיא כמין קרום מוגלתי. סירכה כזו מעלה ספק לקיומו של נקב מתחתיה, ולכאורה עלינו לקבוע שהבהמה טרפה.
הרמ"א מציין שנהגו לבדוק את הסירכא – ממעכים אותה, ואם היא נפרדת מן הריאה ואין בריאה נקב, ניתן להכשיר את הבהמה.
לעומת זאת, השולחן ערוך אינו מקבל בדיקה זו, ולדעתו גם סירכה כזו מטריפה את הבהמה.
בשר של בהמה שלא היתה בה סירכה כלל, והוא כשר לכל הדעות, נקרא בשר 'חלק' (באידיש: 'גלאט'). לעומת זאת, בשר שנמצאה בו סירכה והיא הוכשרה בבדיקה כדעת הרמ"א, יוגדר כ'כשר' ולא 'חלק'.
לבני קהילות עדות המזרח, המחויבים לפסיקת השולחן ערוך, אסור מן הדין לאכול בשר שאינו 'חלק'. בני קהילות אשכנז נהגו להקל ולאכול בשר כשר אף שאינו 'חלק'.
שאר המומים העלולים להטריף את הבהמה אינם טעונים בדיקה מן הדין, כי אנו יוצאים מנקודת הנחה שרוב הבהמות אינן טרפות.
בשר עוף
לגבי העופות אין בתורה סימנים להבדיל בין הטמא ובין הטהור. בתורה יש רשימה של עופות טמאים. חכמים נתנו סימנים מסוימים לזהות את העופות הטהורים, אך נחלקו הפוסקים האם ניתן להסתמך בפועל על סימנים אלו, או שיש לחשוש לטעות בזיהוי. למעשה, נהוג כיום לאכול רק עופות שיש מסורת מקובלת על טהרתם.
כדין העוף כך דין הביצים: ביצים של עופות טהורים מותרות באכילה, ושל עופות טמאים אסורות.
חיוב בדיקת הריאה הוא רק בבהמות. משום כך, לא קיים בעופות המושג ההלכתי של 'חלק'. לעתים משתמשים במושג זה כלשון מושאלת לעוף בכשרות מהודרת, אך ודאי שלא קיימת בעופות המחלוקת הנזכרת לעיל, ובני עדות המזרח אינם צריכים להקפיד בכשרות העוף יותר מאשר בני אשכנז.
חזרה אל: במעגלי ההלכה – סיכומים
