הטיות חוקר במחקר יכולות להטות את התוצאות ב-2 שלבים:
- שגיאה ברישום/פירוש הנתונים- החוקר לא משפיע ישירות על תגובות הנבדקים, אלא על ייצוגן במחקר.
- שגיאה בשלב איסוף הנתונים- החוקר משפיע ישירות על התגובות.
החוקר כצופה ומפרש
החוקר כצופה
חוקר עלול לטעות בתיאור התופעה בה הוא מתבונן, כתוצאה מציפיות מוקדמות.
נהוג להבחין בין טעויות לבין הטיות:
טעות: התצפיות מתפלגות באקראי סביב הערך האמיתי.
הטיה: התצפיות גבוהות/נמוכות בעקביות מהערך האמיתי, או שהן נמצאות במתאם עם מאפייני הצופה, המצב או שניהם.
במחקר, נתבקשו עוזרי מחקר להעתיק ציוני נבדקים לדף סיכום. לחלקם נאמר, שהדירוגים שיעתיקו יהיו בוודאי גבוהים, לאחרים- נמוכים. הממצאים: רובם טעו בהעתקה, באופן שתאם את ציפיותיהם.
שיטות לגילוי טעויות והטיות:
- רפליקציה (חזרה)- רישום התוצאות ע"י כמה צופים.
- שימוש בעזרים מכאניים (רשמקול, וידאו וכו').
החוקר כמפרש
חוקר עלול לטעות במתן המשמעות לתופעות בהן צפה. זוהי משימה יותר סובייקטיבית מתיאור התופעות, ולכן לעתים קרובות חוקרים שונים מפרשים אחרת את אותן תצפיות.
גם כאן יש חלוקה להטיות וטעויות אולם, כאן אין הכוונה לפער בין פירוש החוקר לבין הפירוש "האמיתי".
בהטיית פירוש- ניתן לחזות את כיוון הטעות של החוקר.
בטעות פירוש- כיוון הטעות מקרי ולא ניתן לחיזוי.
- אין הבחנה חדה בין תצפית לפירוש- כמעט בכל תצפית יש מרכיב של פירוש, אך הוא שונה בגודלו. לדוגמה- אם נבקש מ-2 אנשים להתבונן על משטח, ולקבוע אם יש עליו תולעת- אין הרבה מקום לפרשנות בתצפית הזו. אם נבקש מהם לקבוע אם התנהגותו של אדם דיכאונית יש יותר סיכוי לשונות. דוגמא טובה לבעיות בפירוש היא אבחנת התנהגות כאבנורמלית.
- עצמת ההטיות בפירוש תלויה בציפיות המפרש– במחקר מורים נתבקשו לתת לכל תלמיד ציונים במוכנות ללימודים, לפי נתוני מבחן שביצע. בנוסף, הם קיבלו נתוני רקע על הילד, שרמזו על ה- IQ שלו. הציונים שהמורים נתנו היו במתאם עם נתוני הרקע.
- פירוש מוטה הוא חמור פחות מתצפית מוטה:
- הפירוש הוא "ידוע בציבור" (לכן ניתן לחלוק עליו יותר) והתצפית היא נסתרת.
- ברישום התצפיות יש לשאוף לביטול השונות, משום שזו שונות שניתן למנועה.
ביטול השונות בפירושים הוא בלתי אפשרי- זה כמו ניסיון לבטל הבדלים בין אישיים.
החוקר כאדם
תכונות ביולוגיות וחברתיות
עשויות להשפיע על תוצאות המחקר. נמצא, למשל, ש:
- נסיינים הם חברותיים יותר כלפי הנבדקים מנסייניות.
- מין החוקר נמצא באינטראקציה עם מין הנבדק– איסוף הנתונים מצריך זמן רב יותר כאשר החוקר והנבדק הם בני מינים מנוגדים, הנתונים הנאספים בסקרים אינם זהים כאשר החוקר והנבדק בני אותו מין או בני מינים מנוגדים.
- גיל החוקר נמצא באינטראקציה עם גיל הנבדק.
- השפעת הגזע– שחורים רואינו ע"י לבנים ושחורים לגבי אפליה גזעית. כשהחוקר היה לבן, רק 11% טענו שיש אפליה. כשהחוקר היה שחור- 35% טענו לאפליה. נמצא שהשפעת גזע המראיין כתלות בגזע הרואיין לא קיימת רק כאשר המחקר עוסק בנושא הקשור בגזע, אלא משפיע גם על מבחני אישיות, משכל ומדדים פיסיולוגיים.
באופן כללי, נבדקים נוטים להגיב בדרך שמתאימה לדעתם לתכונות החוקר, משום שהם רוצים לזכות בהערכתו.
תכונות פסיכולוגיות
חוקרים הנבדלים בתכונות אישיות וחברתיות (חרדה, סמכות, צורך באישור) מקבלים תגובות שונות מנבדקיהם. מידת השפעת ההבדלים הללו תלויה גם באופי המחקר והנבדקים.
באופן כללי, כאשר חוזרים על מחקר ע"י איסוף נתונים דומה בידי חוקר אחר, ככול שהחוקרים דומיים בתכונות הפסיכולוגיות סיכויי ההצלחה של החזרה גדלים.
השפעות המצב
התנהגות החוקר תלויה גם בגורמי מצב והם:
- היכרות מוקדמת בין החוקר לנבדק-
א. כאשר הנבדק מבצע משימה קשה, ההיכרות (בעיקר חיובית) משפרת את הביצוע.
ב. כאשר הוא מבצע משימה קלה, ההיכרות פוגעת בביצוע.
- ניסיון קודם– חוקר מתנהג אחרת עם הנבדק ה- 100 מאשר עם הנבדק הראשון. הוא הרבה יותר רגוע וגם משועמם. כנ"ל לגבי ניסיון בניסויים אחרים. השינוי בהתנהגות החוקר עלול לגרום לתגובות שונות מצד הנבדקים.
- התנהגות הנבדק– משפיעה על התנהגות החוקר, שמשפיעה על התנהגות הנבדק. זוהי פעילות גומלין, בה כל משתתף משפיע לא רק על הזולת, אלא גם על עצמו.
ההשפעה החוזרת יכולה להיות ישירה– כאשר הנבדק מודע לתגובה שביצע, ומודעות זו משפיעה על הסתברות תגובותיו הבאות, או עקיפה– כאשר תגובת הנבדק משפיעה על החוקר, והתנהגות החוקר שהשתנתה משפיעה על הנבדק. אין הבדל אם בוחנים את פעילות הגומלין מנקודת מבטו של החוקר/הנבדק.
- סביבת המחקר– עשויה להשפיע על הנבדק ב-2 דרכים:
א. השפעה ישירה– הנבדק חש אחרת בסביבות מחקר שונות.
ב. השפעה עקיפה– בשל ההתנהגות השונה של החוקר בסביבות מחקר שונות.
- החוקר הבכיר– מחקרים רבים נערכים בקבוצות, בהן כמה חוקרים זוטרים אוספים נתונים עבור חוקר בכיר.
תגובת הנבדק מושפעת מהחוקר הבכיר ומהאינטראקציה שלו עם הזוטר.
שימו לב: תכונות החוקר משפיעות בעיקר על התנהגות הנבדק, ולא כ"כ על תוצאות המחקר. השינוי בהתנהגות הנבדק עשוי להשפיע על התוצאות- אך לא תמיד.
בסקרים– תכונות החוקר עלולות להשפיע על התוצאות, משום שהם מתמקדים בפרמטרים באוכלוסיה ומסתמכים על מדגם ועל סטנדרטיזציה של המבחנים.
בניסוי– השפעת תכונות החוקר פחותה, משום שהמסקנות מבוססות על השוואה בין ממוצעי קבוצות. תכונות החוקר ומצב הניסוי משפיעים על הממוצעים- אך לא בהכרח על ההבדלים בין הממוצעים.
למשל, אם אותו נסיין מעביר ניסוי ל-2 קבוצות, השפעתו עליהם תהיה דומה, ולכן ההבדל בין הממוצעים יושפע רק מהמשתנה הב"ת.
החוקר כמעצב
החוקר האוסף את הנתונים גם משפיע על תגובות הנבדקים- תגובותיו לגירויים שהוא נותן, משמשות עבור הנבדקים דוגמה, אליה הם מתאימים את תגובותיהם. למשל, חוקר נתן למספר תינוקות מיץ תפוזים ומיץ עגבניות. נמצא מתאם בין העדפת המיץ של התינוקות לבין העדפת הנשים שהזינו אותם. לאחר מכן, התחלפו הנשים המזינות, וכל אחת הזינה תינוק שהעדפתו שונה משלה. נמצא, שהתינוקות התאימו את העדפותיהם להעדפות הנשים המזינות.
ציפיות החוקר
למעשה מדובר בנבואה המתגשמת מאליה (בספר יש את הדוגמה הנס החכם- הסוס שידע חשבון).
הציפיות כנבואות המתגשמות מאליהן בחיי היום יום
א. שימוש בתרופות– לעתים קרובות, תרופה חדשה היא בתחילה מועילה מאוד, אך עם הזמן יעילותה פוחתת. ההסבר: מדובר בציפיות הרופא המתגשמות מאליהן בהתנהגות החולה. כאשר רופא מקבל תרופה חדשה, הוא מצפה לשיפור ומשדר זאת לחולה. עם הזמן, הרופא לומד יותר על התרופה ורוכש תפיסה יותר מציאותית כלפיה. הוא משדר אותה לחוליו, והם מפסיקים להגיב כמו קודם.
ב. ציפיות בכיתה– "אפקט פיגמליון": במחקר חוקרים בחרו באקראי מספר ילדים מהכיתה, ואמרו למורים שהם בעלי פוטנציאל רב. לאחר שנה, נמצא שיפור ניכר בהישגי הילדים. החוקרים ייחסו זאת לציפיות שטופחו בקרב המורים, ששידרו אותם לתלמידיהם ומימשו את תחזית החוקרים.
נבואה במחקר
ציפיות החוקר עלולות לגרום לנבדק באופן בלתי מודע להתנהג בהתאם. הטיה שמקורה בציפיות החוקר היא חמורה מכמה סיבות:
- אי אפשר לצפות בהשפעת ציפיות החוקר על הנבדקים.
- החוקר עצמו לא יודע אם השפעות סמויות כאלו פעלו על נבדקיו.
- יתכן שהחוקר לא ער לאפשרות של השפעת גורמים לא מכוונים כאלו.
- תכונות אחרות של החוקר (ביולוגיות/פסיכולוגיות) משפיעות באופן דומה על הנבדקים בכל הקבוצות, ולכן לא משנות את ההבדל בין הממוצעים. אולם, ציפיות החוקר תלויות בהשערות לגבי ההבדלים בין הקבוצות- לכן, הן ישפיעו אחרת על הקבוצות השונות, וישנו את ההבדלים ביניהן.
נעשו מחקרים בכדי לבדוק את קיום התופעה ושכיחותה, באילו מנגנונים היא עוברת ודרכים בהם ניתן להתגבר על הטיה זו.
במחקר שבדק את השפעת ציפיות החוקר, נתנו לנבדקים 20 תצלומים ניטרליים של אנשים, וביקשו מהם לדרג את רמת "הצלחתם" של המצולמים. במחקר מקדים תצלומים אלו הוגדרו ניטרליים מבחינת "הצלחת" המצולמים.
במחצית מהנסיינים עוררו צפייה לקבל דירוגים גבוהים, ובמחציתם- נמוכים. הממצאים: התוצאות שהתקבלו מ-2 קב' הנבדקים תאמו את ציפיות הנסיינים.
במחקר אחר נתנו לנבדקים לשמוע הוראות דרך רשמקול מפי נסיינים עם ציפיות שונות. גם במקרה זה התקבלו הבדלים בין הקב' לפי ציפיות הנסיין.
מכאן שהרמזים שהחוקרים מעבירים לנבדקים הם דקים מאוד, וכנראה חלקם הגדול פועלים ע"י תקשורת לא מילולית– טון דיבור, הטיית הראש וכו'.
דרכי התמודדות
- נסיינים תמימים– העלמת השערת המחקר מהנסיין הבא במגע עם הנבדקים.
בעייתיות:
א. החוקר הבכיר מעביר את ציפיותיו לנסיינים המעבירים את המחקר, גם אם הוא לא מדווח להם ישירות על ההשערות (במחקר ראו שנסיינים שתודרכו ע"י חוקרים עם ציפיות שונות קיבלו תוצאות שונות). ההמלצה כאן היא להביא למינימום ת המגע בין הנסיין לחוקר
ב. כמו הנבדקים, גם הנסיינים ינסו לגלות את ההשערות. מכיוון שהם יותר מתמצאים בתחום ומתוחכמים, יש להם סיכויים רבים יותר לגלות אותן. גם אם יגיעו להשערה מוטעית, התוצאות שיקבלו עלולות להיות מוטות בכיוון ההשערה עליה חשבו.
- נסיינים עיוורים למניפולציית הנבדק– הנסיין יודע מהי ההשערה, אך הוא "עיוור" לגבי תנאי הניסוי שאליו שייך כל נבדק. כך הנסיין יכול לצפות שנבדקים יגיבו אחרת במצב ניסוי א' מאשר במצב ב', אך הוא לא יודע איזה מצב ניסוי עבר כל נבדק- הוא לא הובא בסוד המניפולציה של המחקר. זה נקרא " כפל עיוורון " (double blind)- מצב בו גם הנסיין וגם הנבדק לא יודעים מהי המניפולציה, ומהן הציפיות מכל נבדק.
חסרון: קשה ליישם זאת במחקרים מסוימים. טוב במחקרים על תרופות ומחקרים מסוג "נייר ועיפרון" (שאלונים).
גם במחקרים בהם אי אפשר ליישם אסטרטגיה זו במלואה ניתן ליישם אותה באופן חלקי בדרכים הבאות:
- 2 נסיינים "עוורים למחצה" – במחקר בדקו את השערת "שונאו של אויבי הוא ידידי". בשלב הראשון– הנסיין התייחס אל הנבדק באדיבות / תוקפנות. בשלב השני– הנבדקים שמעו "במקרה" את החוקר הבכיר משבח/נוזף בנסיין על התנהגותו.
בשלב 1- הנסיין לא ידע כיצד ינהג כלפיו החוקר הבכיר. בשלב 2- החוקר הבכיר לא ידע כיצד התנהג הנסיין אל הנבדקים. כך בעצם אף אחד מהם לא ידע באיזה תנאי ניסוי הם נמצאים ולכן לא יכול היה להעביר ציפות.
- הוראות מוקלטות– במקום נסיין אנושי, כדי לצמצם תקשורת לא מילולית. (ראינו קודם שזה לא תמיד עוזר)
- מדידת המשתנה התלוי בו זמנית– המשתנה התלוי נמדד בעת ובעונה אחת על כל הנבדקים, כאשר הנסיין המודד אותו לא יודע איזו מניפולציה עבר כל אחד מהנבדקים קודם לכן.
- הנסיין לא מודע למשתנה אחד במערך רב גורמי– לדוגמה, במחקר בדקו השפעת מתן הערכה חיובית/שלילית (משתנה ב"ת א') וקשר עין (משתנה ב"ת ב') על יחס הנבדק לנותן ההערכה. ההנחה הייתה, שמתן הערכה חיובית / שלילית, תגרום לנבדק להתייחס למעריך בצורה חיובית/שלילית בהתאמה, ויחס זה יבלוט יותר כאשר יהיה קשר עין. הנסיין לא היה מודע למשתנה הראשון- הוא לא ידע אם ההערכה שהוא נותן היא חיובית/שלילית (כי הוא תמיד נתן אותה הערכה, אך לגבי קבוצת אנשים מסיימת היא הייתה שלילית ולגבי אחרת חיובית) ,אך כן היה מודע למשתנה קשר העין. במצב כזה לא יכולות ציפיותיו להטות.
- נסיין שלא מודע לנתונים הנאספים– נמצא, שתגובות הנבדקים הראשונים משפיעות על ציפיות הנסיין כך, שתגובות הנבדקים הבאים דומות לאלו של הראשונים. לכן, כשהדבר ניתן (שאלון, למשל), אין לבדוק מיד את תגובות הנבדקים הראשונים, אלא לדחות זאת עד תום הניסוי. אם מדידת המשתנה התלוי כרוכה במגע אישי עם הנסיין כדאי להעסיק עוזר מחקר נוסף שיבצע את המדידה כך משיגים 2 מטרות:
הנסיין לא מודע לנתונים הנאספים.
2. הנבדקים לא מנסים להרשים את מודד המשתנה התלוי (הוא לא הנסיין איתו באו בקשר בניסוי)
שיטות לא תגובתיות
המשותף לכל ההטיות הוא, שהמדדים באמצעותם ביטא החוקר את המשתנים, מושפעים ממניעי הנבדק, מציפיות החוקר וכו'- ולכן לא משקפים את ההתנהגות האמיתית של הנבדק. כל השיטות למניעת ההטיות שמנינו עד כה, כוונו כלפי מערך המחקר (הצגת השערה כוזבת, נסיינים תמימים וכו').
פתרון מסוג שונה הוא מדדים לא ריאקטיביים (לא תגובתיים)- מדדים שאינם רגישים לחוקר, לצפיותיו, למצב המחקר ולמניעי הנבדק, שאינם נוגעים למשתנה הנמדד.
הכוונה היא לא להחליף את הראיונות והשאלונים אלא בנוסף על השימוש בהם יש להוסיף שיטות נוספות (הגדרות אופרציונליות שונות למשתנה). לכל שיטה יש חסרונות אחרים ולכן יש חשיבות לשימוש במספר שיטות. דוגמה למדד לא תגובתי- במקום לשאול אנשים כמה בירה הם שותים בשובע לבדוק במשך השבוע כמה פחיות בירה יש בפח.
ישנם 3 סוגים של מדדים כאלו:
- עקבות פיזיים– למשל, חקר שרידי תרבות עתיקה
- שימוש בנתונים קיימים– ארכיונים, למשל.
- תצפיות נסתרות– האדם הנצפה לא מודע אליהן.
מדדים אלו מוצגים בכדי כדרכים להימנע מהטיות שנובעות ממודעות למדידה, אך לעתים משתמשים במדדים אלו גם מסיבות אחרות:
- כאשר אי אפשר לחקור את האוכלוסייה ישירות (דור המבול…) חוקרים את השרידים שנשארו ממנה- עקבות פיזיים או רישומים.
- כאשר שאלת המחקר ניתנת לתרגום האופרציונלי המוצלח ביותר ע"י מדד שאינו ריאקטיבי. כאן זה מדד הבחירה ולא נבחר כתוצאה מבעיות הטייה.
עקבות פיזיים
2 סוגים:
- מדדי בליה– מודדים את דרגת הבליה של חומר מסוים.
למשל תדירות החלפת הריצוף ליד מוצגים במוזיאון, נתן אומדן למידת הפופולאריות של מוצגים שונים.
- מדדי גדילה– מודדים את השרידים שנותרו.
למשל, חוקרים בדקו את כמות המזון שהושלך לפחי זבל, ומצאו שבני המעמד הנמוך משליכים פחות מזון מבני מעמד גבוה.
יתרונות שימוש עקבות פיסיים:
- העקבות לא נוצרו לשם מטרת המחקר.
- העקבות לא כרוכים בהתנהגות אנושית ישירה.
תכונות אלו משחררות אותם מההטיות התגובתיות של המחקר החברתי.
חסרונות:
- מדדי בליה– תמיד ייתכן, שהסיבה לשונות בבליה אינה זו שהחוקר חשב עליה.
ייתכן שבליית הריצוף ליד מוצג מסוים, לא נובעת מפופולאריות, אלא ממיקומו המרכזי במוזיאון.
- מדדי גדילה– תמיד ייתכן, שהשרידים אינם מדגם מייצג של העצמים המקוריים.
למשל, הממצאים בפחי הזבל לא מייצגים בהכרח את המזון שהושלך. ייתכן, שבני המעמד הגבוה משתמשים יותר בטוחני אשפה ולכן פחות מזון ימצא בפחים שלהם.
- מגבלות האוכלוסיה– ב-2 סוגי המדדים, לעתים לא יודעים מהי האוכלוסייה שהשאירה את העקבות הפיזיים. זאת, לעומת מדדים המבוססים על שיתוף פעולה מצד מדגם נחקרים, שאפיוני האוכלוסייה שלו ידועים.
- מגבלות תוכן– קשה לבחון תיאוריה, רק ע"י שימוש בעקבות פיזיים. בד"כ תיאוריה דנה בתופעות כלליות, שבמקרה ניתן למצוא להן מדד אופרציונלי אחד, המבוסס על עקבות פיזיים. אך זהו מדד אחד מיני רבים, והפער בינו לבין המשתנה התיאורטי הוא גדול (הרבה משמעות עודפת).
לכן, מדדים אלו יעילים ביותר כתוספת לשיטות התגובתיות (הרגילות), כך ניתן להימנע מחסרונות אלו ולבדוק את השפעת ההטיות.
נתונים קיימים
שימוש בנתונים קיימים, שנוצרו עבור מטרות אחרות. יש 2 סוגים של נתונים קיימים–
- נתונים סטטיסטיים– שנאספו בשיטתיות ע"י גורמים ממשלתיים/פרטיים.
- מסמכים אישיים/עדויות בכלי התקשורת (יומנים, מכתבים וכו').
החלטת החוקר אם לאסוף נתונים בעצמו או להשתמש בנתונים קיימים תלויה בגורמים הבאים:
1. תחום המחקר – מידת ההתאמה בין הנתונים הקיימים למבוקשים (בכלכלה קל יותר להשתמש בנתונים קיימים מבעיות מורכבות בפסיכולוגיה)
2. זמן ומשאבים אחרים- כמה מאלו עומדים לרשות החוקר לאיסוף הנתונים- שימוש בנתונים קיימים זול בהרבה
- הקושי הכרוך באיסוף נתונים לעומת הקשוי באיסוף נתונים חדשים
- איכות הנתונים הקיימים
- כמות הנתונים הקיימים (ככול שיש פחות יטו לאסוף חדשים)
נתונים סטטיסטיים
השימוש בנתונים סטטיסטיים הכרחי שחוקרים אוכלוסיות שנכחדו, אך הוא נפוץ גם שבודקים מחקרים לגבי שינויים לאורך זמן.
היתרונות של שימוש בנתונים אלו–
- מקרה שאין אפשרות יותר לאסוף נתונים חדשים
2. חסכון במשאבים
3. חוסר-תגובתיות – הנתונים לא נאספו לצורך המחקר הנוכחי ולכן לא יתכן שהם מוטים לכיוון השערותיו.
למשל, נתוני הלשכה המרכזית לסטט'. השימוש בנתונים למחקר הוא שימוש "משני"- הם משרתים מטרה שלא נועדו לה מלכתחילה.
אמצעי זהירות
בשימוש בנתונים קיימים יש לבדוק 2 שאלות מרכזיות:
1) מהי איכות הנתונים-
א. הגדרה ומדידה–
- מהו המשתנה וכיצד הוא מוגדר
- האם קשה למדוד אותו, ולכן הנתונים חשופים יותר לטעויות?
- איסוף הנתונים–
- האם יש פגם בכישוריהם/אמינותם של אוספי הנתונים?
- האם היה קושי באיסוף הנתונים, ולכן הם עלולים להיות מוטעים?
- האם היו בעיות דגימה, הפוגעות בדיוק הנתונים?
- האם יש לחשוד בזיוף הנתונים ע"י הנבדקים/החוקרים?
- הצגתם ופרסומם–
- האם כל החישובים מדויקים?
- האם הנתונים עברו מניפולציה כדי לייצג נתונים שונים? זה יכול להיות גם משהו כמו תקנון עונתי, ואז צריך לוודא שזה נעשה נכון.
- הערכתם–
- האם הנתונים כוללים גם אומדני טעויות?
- באופן כללי- האם הנתונים מדויקים?
ה. פירושם–
- האם מחשבי הנתונים לקחו בחשבון אי-דיוקים בנתונים עצמם?
- האם הם מדויקים מספיק למטרת השימוש המשני?
- האם ההגדרות שבהן השתמשו באיסוף הנתונים זהות לאלו שבהן השתמשו בעת פירושם?
2) התאמת הנתונים לנתונים המבוקשים-
- מה מייצגים הנתונים- אוכלוסיה אנושית או לא אנושית. אם אנושית- האם מדובר בכל האוכלוסייה או במדגם. האם זהו מדגם מקרי או אחר?
- מי יצר את הנתונים- סטטיסטיקות לא-רשמיות (חברות פרטיות) הן בד"כ פחות מקיפות ואמינות מממשלתיות.
- מדוע – לאיזו מטרה נוצרו הנתונים. מטרה זו מבהירה באיזו מידה הנתונים מתאימים לשימוש חוזר למטרה שונה.
- מתי והיכן– הנתונים שנאספו הם ייחודיים להקשר בו נאספו. שימוש חוזר בהם יהיה יעיל רק אם הם יתאימו למחקר השני גם מבחינת ההקשר.
מסמכים אישיים והתקשורת
מסמכים אישיים הם מסמכים שנוצרו ביוזמת הכותב, ומשקפים את ניסיונו.
סוגים:
- תיאור אירועים יוצאי דופן (יומנה של הלן קלר).
- תיאור אישי של אירועים רגילים (איסוף יומני מתבגרים מתקופות שונות, כדי לברר מה היו צרכי המתבגרים בכל תקופה).
יתרונות:
- ניתן להכיר באמצעותם חוויות אישיות פנימיות, שקשה ללמוד עליהן בדרכים אחרות.
- הם נכתבים בד"כ שלא למטרות מחקר, ולכן לא חשופים להטיות תגובתיות.
חסרונות:
דווקא משום שלא נאספו למטרות מחקר, יש ספק במהימנותם ותוקפם– לא בטוח שהם מקוריים (ולא מזויפים), וגם אם כן- אולי הכותב ניסה להערים על מישהו, ולכן המסמך לא משקף את חוויותיו האמיתיות.
לכן, יש לבדוק כמה נקודות לפני שמשתמשים בממצאים כאלו כמקור:
- מה ההיסטוריה של המסמך משנוצר עד שהגיע לחוקר?
- כיצד הושג?
- מה מבטיח שהוא מקורי ולא מזויף?
- האם המסמך שלם או שעבר שינויים/עריכה?
- באיזה הקשר הוא נוצר?
- מי המחבר ומה הוא ניסה להשיג?
- מה היו מקורות המידע שלו? האם המסמך דן בחוויה אישית, מידע מכלי שני או פרשנות
- האם הייתה למחבר הטיה מסוימת?
- באיזו מידה סביר שהוא רצה לכתוב את האמת?
- האם יש מסמכים אחרים, שיכולים להאיר את האירוע הנידון במסמך? האם הם זמינים?
מכיוון שבד"כ התשובות לשאלות אלו אינן וודאיות, מסמכים אישיים משמשים בד"כ כ:
- מקור למחקר מקדים– מקור עשיר להשערות שניתן לבדוק אותן מאוחר יותר בעזרת נתונים לדשים.
- כנתונים למחקר כאשר אי אפשר להשיג נתונים אחרים (היסטוריונים עושים בהם שימוש רב).
- כמקור נתונים בנוסף לנתונים אחרים.
ניתוח תוכן– שיטה לניתוח נתונים המגיעים ממסמכים אישיים או מכלי התקשורת.
מונחית ע"י 2 עקרונות:
- קביעת קטגוריות לניתוח שכל אחד מכסה ממד אחד של התוכן, כל קטגוריה מהווה משתנה המקבל כמה ערכים. קטגוריות אלו צריכות להיות ברורות, כדי שסיווג התוכן יהיה מהימן.
- ביצוע ניתוח כמותי בנתונים שמוינו.
תצפית נסתרת
בעקבות פיזיים ובשימוש בנתונים קיימים, מסיקים על ההתנהגות האנושית בעקיפין, ולא לפי תצפית ישירה.
בתצפית נסתרת, החוקר צופה ישירות בהתנהגות.
- כדי למנוע השפעות תגובתיות של התצפית משתמשים בצופה בנסתר. במצב כזה לתצפית אין שום השפעה על ההתנהגות הנצפית, כלומר, יש לה תפקיד לא ריאקטיבי במערך המחקר.
לדוגמה- צפו על התנהגותם של אנשים קיבלו עודף יתר באוטובוס, האם החזירו אותו או לא. אם היו שואלים בשאלון "מה היית עושה במצב זה" כנראה הרוב היו אומרים שהיו מחזירים, אך בתצפית אפשר לבדוק זאת בפועל. - עדיף שהצופה הנסתר לא יהיה אנושי–
- צופה אנושי עלול להתעייף או להיות נתון למצבי רוח, ובכך להרבות בטעויות.
- ציפיותיו עלולות להשפיע על התבוננותו בתצפית ורישומה.
- יתרונות הצופה הלא אנושי (רשמקול, וידאו וכו')-
- הם מתגברים על הטיות אנושיות.
- הם מאפשרים לצפות במקומות, בהם אין אפשרות להחדיר צופה נסתר.
חסרונות – אתיקה: היא נעשית ללא ידיעת הנבדק וללא אישורו.
אופרציונליזם מרובה
הבעיה המרכזית של כל המדדים הלא-ריאקטיביים היא תוקף המבנה–
כדי להתגבר על הטיות תגובתיות, הנובעות מתצפית ישירה בהתנהגות, נעזרים במדידות שהם לעתים שונות מאוד מההתנהגות עצמה. לכן, יש פער גדול בין המשתנה הנמדד לבין המשתנה התיאורטי.
לפיכך, כדאי מאוד להשתמש באופרציונליזם מרובה.
חזרה אל: הטיות מחקר
