הקדמה
פרויד מתחיל את הדיון שלו במקרה של דורה בהצטדקות על העובדה שהוא מפר סודיות, מדבר עם המטופלת שלו מפורשות על מין ומתעד את הפגישה רק לאחר שהתקיימה ולכן זה לא מדויק אחד לאחד.
לגבי סודיות- פרויד טוען כי כל יפי הנפש שרואים בפרסום מעשה לא אתי, שוכחים כי פרסום זה הוא למען התקדמות המדע והידע הטיפולי, שיוכל בעתיד לעזור לחולים רבים. על הרופא לפרסם מקרה שיכול להוות מקור לימוד, כל עוד הוא עשה כל שניתן למזעור הנזק לחולה. במקרה של דורה, פרויד פרסם את המאמר בווינה, היכן שכנראה אף אחד לא מכיר אותה. בנוסף הוא עשה זאת 4 שנים לאחר הטיפול, כאשר דורה כבר הבריאה, ולכן הוא מניח שהעיסוק בנושא כבר לא יהיה כ"כ רגיש.
לגבי דיבורים על מין- פרויד טוען שרוח התקופה והצטדקות יפת נפש הזו מונעת את המדע מלהתקדם. הוא מדגיש שאין פה שום ניסיון למלא תשוקות והכול נשאר בשפה ובמישור מקצועי.
המקרה של דורה מתחיל ומסתיים בשני חלומות אשר מהווים אבן דרך מאוד חשובה במקרה הספציפי הזה (פרויד מסתייג: לא בכל אנליזה יש לחלומות מקום כה משמעותי). רק קריאה מעמיקה של אותם חלומות ופירושם, תביא להבנה מלאה. לכן, כל מי שלא מוכן לקבל את ההנחה בדבר חשיבותם של חלומות, רק יירתע מהמקרה ופירושו. פרויד בכלל אומר שאנשים נרתעים מהרעיון של פירוש החלומות, כיוון ש"החדש תמיד מעורר רתיעה והתנגדות".
פרויד מתאר את מגבלות המקרה המתואר: מדובר בטיפול מאוד קצר (שלושה חודשים) והטיפול הופסק לפני שהם הגיעו לתוצאות. בנוסף, לא התרחש כאן תהליך העברה ולכן הוא לא ידבר על זה בכלל. פרויד מציין כי אחת הסיבות לכך שלא הצליח לטפל בכל הסימפטומים בשלושה חודשים, היא שבניגוד לטיפולים קודמים ובהתאם להתקדמות הפסיכואנליזה, הוא לא הולך סימפטום סימפטום ומנסה לחסל אותו, אלא נותן למטופל להחליט בעצמו על התכנים שיעלו בפגישה (מה שבהכרח מצריך יותר זמן).
לסיכום הוא אומר כי לא ניתן להכליל ממקרה בודד על כל תופעת ההיסטריה. מי שעד עכשיו לא האמין בפסיכואנליזה, ספק אם יעשה זאת לאחר קריאת המקרה הזה.
מצב המחלה
קצת על הטיפול
פרויד מסביר שהסיפור המוגש לנו בכתב, שונה מאוד ממה שידוע לרופא בתחילתו של הטיפול. גם מקורבי המטופל וגם המטופל עצמו לא יודעים לדווח לנו נכון על המחלה, הכול מבולגן, מקוטע וחסרות המון פיסות מהפאזל. המטופל לא מתאר את המחלה כמו שצריך גם מסיבות מודעות (מתבייש), וגם בגלל בעיות זיכרון (שכחה וזיכרונות כוזבים). פערי הזיכרון האלו הם גם הסיבה למחלה. משום כך, אפשר להמיר את מטרת הטיפול 'להפיג את הסימפטומים' במטרה שנייה: 'ריפוי נזקי הזיכרון של החולה'. כאשר תושג מטרה זו, תושג גם המטרה הראשונה.
רקע משפחתי של דורה:
מטבע הדברים, כאשר ניגשים לחקר ההיסטריה, אי אפשר לבדוק רק את הסימפטומים הגופניים כי אם גם את היחסים האישיים והנסיבות האישיות שהביאו את החולה למצב בו היא נמצאת:
אבא- משכיל ותעשיין מצליח. היה חולה במשך רוב חייה של דורה, והראה סימני שיתוק וסימנים פסיכוטיים (בסופו של דבר פרויד אבחן אותו כחולה עגבת). דורה הייתה מאוד קשורה עליו, וחשה כלפיו רגשות הערכה והערצה, אשר גברו עם התגברות מחלתו. אחותו של האב מתה ממחלה ואחיו היה היפוכונדר. קיצר הצד הזה של המשפחה הוא חכם, אינטלקטואל וחולני.
אמא- עקרת בית מעוטת השכלה ודי טיפשה. חולת סדר וניקיון. דורה לא התחברה אליה יותר מדי.
אח- דורה העריצה אותו אבל בשלב מסוים, כאשר האב התרחק מהאם, הוא לקח את הצד של האם, דורה את הצד של האב, וזה גרם לפיצול.
הסימפטומים של דורה:
- חולנית רוב ימי חייה (החל מגיל 8)
- שיעולים חזקים. בתקופות חמורות- אובדן כושר הדיבור.
- החל מגיל 16: דכדוך, זעפנות, עייפות, שינויי אופי ורגזנות
- האבא מצא מכתב בו היא נפרדת מהוריה כי מאסה בחייה
פרויד מתאר את המקרה כמקרה של היסטריה קטנה וטיפוסית. אמנם יש מקרים יותר מעניינים ויוצאי דופן, אבל פרויד טוען כי דווקא בחינת המקרים השכיחים, אותן היסטריות הקטנות, היא שתביא להבנת ההיסטריה באופן נכון יותר.
הטראומות:
מר וגברת ק' הם חברים של המשפחה. מרת ק' מטפלת באביה של דורה, דורה מטפלת בילדים של הזוג ק'.
- טראומה מס' 1- במהלך חופשת הקיץ, דורה הייתה עם מר ק' על סירה בנהר, ושם לטענתה הוא הציע לה את אהבתו (הוא מכחיש והאבא מאמין לו).
- טראומה מס' 2 (לפי סדר הדיווח) – בגיל 14 דורה מספרת שהייתה עם מר ק' לבד בחנות, הוא נצמד אליה ונישק אותה. זה גרם לה לשלושה סימפטומים: א) בחילה, ב) לחץ בחזה. ג) רתיעה מכל גבר שנמצא באמצע שיח אהבים. ע"פ פרויד, כבר באותה טראומה מוקדמת, דורה הייתה היסטרית, שכן זו הדרך היחידה להסביר את העובדה שלא הרגישה אפילו טיפת גירוי מיני אלא רק בחילה במהלך האירוע. חוץ מזה שחלק מהסימפטומים הופיעו עוד לפני אותה טראומה.
פרויד מצביע על הקשר בין 3 הסימפטומים- בחילה מהמגע האוראלי של הנשיקה, לחץ בחזה כעידון תחושת הלחץ מהצמדת איבר מינו של מר ק', ורתיעה מהתלהבות מתוך החשש שגם בה יתעוררו אותם רגשות.
פרויד מציין כי מהלך הטראומה לבדו, אין בו בכדי להסביר את הסימפטומים.
דורה לעומת פרויד, במהלך הטיפולים, בכלל לא רצתה לדבר על מר ק' אלא על היחסים של אביה עם גברת ק' (המטפלת שלו) אשר הכעיסו אותה מאוד. מבחינתה היא גמרה עם מר ק' והוא לא עניין אותה יותר. היא רצתה לדבר על הפגיעה מאביה הצבוע והשקרן, על כך שהפקיר אותה למר ק' במעין הסכם חצי לא מודע- הוא ינהל רומן עם מרת ק' וכדי ליישר את ההדורים, הוא יעלים עין מהיחס של מר ק' לדורה. בנוסף היא טוענת כי אביה מעמיד פני חולה כדי לשמור על קרבתה של מרת ק'. דורה חושבת שפרויד נוקט את עמדתו של האב, אך פרויד מציין כי דווקא דורה היא זו שהוא מאמין לה.
פירושים שונים שעולים במאמר
פרויד טוען כי כל ההאשמות שיש לדורה כלפי אביה וכלפי מרת ק' הן בעצם האשמות עצמיות על דברים שהיא עשתה בעצמה:
- בהתחלה היא מאוד אהבה את מרת ק'. רק כאשר הבינה שמרת ק' אוהבת רק את אבא שלה ולא אותה (והיא עוזרת לה רק כשאביה בסביבה) היא התחילה לסלוד ממנה. ניתן לראות שדורה למדה ממרת ק' כיצד להתנהג עם ילדיו של הזוג ק', (אשר הייתה מאוהבת בו): כשהוא היה בסביבה היא דאגה לילדיו וכשהוא נעדר לא היה לה אכפת מהם כלל, שזה בדיוק איך שמרת ק' התנהגה אליה!
- כשמר ק' היה בבית, מרת ק' הייתה חולה (התחלות לצורך התחמקות מחובותיה כאשת איש). דורה למדה ממנה את היתרון שבהתחלות ואת ההתנהגות ההפוכה- להיות חולה כשהוא נעדר ובריאה כשהוא שם. בהמשך עלה הצורך לטשטש את הדפוס הזה, ולכן הסימפטומים נמשכו זמן רב יותר.
- הסבר נוסף להתחלות של דורה- דורה משתמשת במחלה במטרה לסלק את מרת ק' מאביה. לסימפטומים היסטריים יש רווח משני שהחולים מנצלים לטובתם. כמובן שהם לא מודעים לכך ויש לגרום להם להבין זאת במהלך האנליזה. דורה הייתה מוכנה לוותר על תחלואיה אם אביה היה מצהיר כי יוותר על מרת ק' למען בריאותה. פרויד מקווה שלא יעשה זאת, שכן אז היא תלמד עוד יותר את היתרונות שבהתחלות.
חשוב להבדיל!!! הרווח המשני שבהתחלות אינו הגורם לסימפטום! פרויד משווה זאת לאדם שאיבד את עבודתו בעקבות פגיעה ברגל. לאחר שזה כבר קרה, הוא התרגל לחיי הבטלה והבין את הרווח שבלהיות נכה, אבל הוא לא נפגע ברגל כיוון שרצה להיות קבצן.
*דורה הכחישה את רגשותיה כלפי מר ק'. אח"כ הודתה שאהבה אותו, אבל הסתייגה ואמרה כי אחרי תקרית הנהר הכול נעלם והיא לא מרגישה אליו יותר כלום.
סימפטומים גופניים בהיסטריה נגרמים הן כתוצאה מתוכן נפשי והן בעקבות "נכונות סומטית" לסימפטומים הללו. רק מי שיש לו פוטנציאל גופני יחווה היסטריה. אנשים שאין להם את הרגישות הגופנית, יתרגמו מצוקה נפשית לרעיון כפייתי (אובססיה) או פוביה. ע"פ פרויד, רק אחרי שפענחנו את התוכן הנפשי, ניתן לגשת ולבדוק האם וכיצד עובד המנגנון הגופני. כמובן שאין דבר כזה סימפטום בעל משמעות גלובאלית! לכל סימפטום יש משמעות אחרת בחולים שונים, לפי ההקשר והאופן בו הוא נוצר אצל כל חולה.
אופיים של סימפטומים
מצד אחד, סימפטום השיעולים ואיבוד הקול מקבל את הפירוש הבא- כאשר מר ק' נעדר מביתו, דורה ויתרה על יכולתה לדבר כיוון שלא היה בכך צורך, ומנגד גבר העיסוק בכתיבה שכן זו הייתה הדרך לתקשר עימו.
מצד שני, אותו סימפטום מבטא גם את הפנטזיה שלה לקיים מין אוראלי עם מר ק', וגם את התעסקותה ביחסים המיניים של אביה ומרת ק' (דורה הודתה שהיא חושבת שלאביה במילותיו של פרויד, אין כוח גברא, ולכן עיקר הפעילות המינית שלהם מתבצעת באופן אוראלי). בהקשר זה פרויד מדבר על הצדקנות הוינאית ועל הטענות נגדו שזה לא בסדר לדבר על מין עם מטופליו: הוא מסביר כי במקום בו יש נוירוזה, כבר אין מקום לדבר על תמימות, כך שזה מפגר להגיד שהוא מנפץ את התמימות של המטופלות. יש דרך הגונה לרופא לדבר עם מטופלת על מין: א- לדבר על זה בשפה מקצועית ולא להפגין טיפת רגש או תחושה. ב- להסביר למטופלת מדוע זה הכרחי. בנוסף הוא שוטח את כל התיאוריה שלו לגבי מין ופרוורסיות.
איך שני הפירושים מסתדרים יחד?
"מהלך מחשבה אחד, או פנטזיה בודדת, אין בהם די לכדי היווצרות סימפטום". ישנן שתי אפשרויות:
- סימפטום אחד נושא עימו מספר משמעויות נפשיות בו זמנית
- המשמעויות לאותו סימפטום מתחלפות עם הזמן.
כאמור, סימפטומים יכולים לשנות משמעויות. ההסבר של פרויד לכך הוא חסכנות במשאבים: יותר קל לשמור על אותו סימפטום פיזי מאשר לעשות המרה לסימפטום נפשי חדש. הוא מציין שזה שהסימפטום הפיזי נשאר קבוע והמשמעות הנפשית משתנה לא מצביע על סדר חשיבות! המשמעות הנפשית עדיין חשובה יותר בטיפול הפסיכואנליטי.
דורה סיפרה לפרויד שהיא לא מבינה למה כ"כ קשה לה עם מערכת היחסים של אביה ומרת ק'. ברור לה שהיא לגמרי חרגה מגבולותיה כבת. המחשבה הזו (כעס על מערכת היחסים) מתעצמת ומשתלטת עליה. פרויד מסביר שניתוח המודע לא יעזור כאן במאום. הפיתרון לשאלה כזו חייב להגיע מניתוח הלא מודע. הוא מעלה את תופעת 'העצמת התגובה': כשיש מחשבה מודעת מאוד דומיננטית, בד"כ זה אומר שיש מחשבה לא מודעת מנוגדת לה בתוכן. ככל שהמחשבה המודעת מתגברת, כך המחשבה המנוגדת מתבצרת עמוק יותר בתת מודע. אצל דורה, המחשבה הלא מודעת המנוגדת להתעסקות במערכת היחסים של אביה ומרת ק', הייתה ההתעוררות מחדש של תסביך אדיפוס כלפי אביה. עדויות לכך פרויד מוצא בכך שדורה מספרת על בת דודתה בת ה-7, שאומרת שהיא שונאת את אמה ואם היא תמות היא תתחתן עם אבא. פרויד ממשיך ואומר כי התסביך התעורר מתוך הניסיון להפסיק את אהבתה למר ק'. היא גייסה את הנטייה הילדית כלפי אביה כדי שתמנע מאהבתה למר ק' להתעורר מחדש.
פירוש נוסף ע"פ פרויד הוא שלדורה היו רגשות הומוסקסואליים כלפי מרת ק'. ההיסטריה התגברה לאחר שגילתה כי מרת ק' בגדה בה וסיפרה עליה דברים אישים למר ק' (מה שנוסף להבנה כי מרת ק' לא באמת אוהבת אותה). באופן כללי לגבי הומוסקסואליות, פרויד אומר שכל מטופלת שטיפל בה עד היום הפגינה רגשות הומוסקסואליים. רגשות אלו צצים בעדינות במהלך גיל ההתבגרות, ואם הבנות לא מצליחות לממש אהבה עם גבר, אותם רגשות נשארים כתחליף (ברובו לא מודע אם כי יכול להגיע למודעות חלקית).
- אחרית דבר (עמ' 94-101)
פרויד ניסה לעמוד על הנקודות הבאות:
- סימפטומים לא נורמאליים מקורם במחשבות לא מודעות ויש קשרים ויחסים בין המחשבות השונות.
- חשיבותם של חלומות .
- המיניות היא המפתח לכל בעיות הפסיכונוירוזה
- העברה וחשיבותה בטיפול הפסיכואנליטי. "הטיפול הפסיכואנליטי לא יוצר את ההעברה אלא רק חושף אותה". פרויד מצביע על כך שנקודת הכשל שלו בטיפול עם דורה הייתה חוסר היכולת שלו לתפוס את ההעברה בזמן- בהתחלה היה ברור שדורה רואה בפרויד קצת מאביה (גם באופן מודע). אח"כ בעקבות חלום שהיא סיפרה, הבין פרויד (וגם אמר את זה לדורה) שנטישת הטיפול היא בעצם העברה ממר ק' אליו. דורה רצתה להתנקם במר ק' ולנטוש אותו, ובמקום זה בחרה לנטוש את הטיפול. בנוסף, היא רצתה להראות לפרויד שהוא חסר כישרון וחסר ערך, ולכן לא רצתה לתת לו מספיק זמן להצליח בעבודתו (אלמנט נוסף באותה בהעברה)
ומה קרה אח"כ?
שנה לאחר הטיפול, דורה הגיעה לפרויד וביקשה שוב את עזרתו.
בינתיים היא פתרה באופן חיצוני את מערכת היחסים הסבוכה שלה עם מר ומרת ק' (נפגשה איתם במהלך ביקור ניחומים על ילדם שנפטר, וגרמה להם להודות בעוול שגרמו לה).
חצי שנה לאחר הפסקת הטיפול היא החלה לאבד שוב את הקול. היא סיפרה לפרויד שזה הגיע לאחר שראתה את מר ק' נדרס ברחוב (לא קרה לו נזק משמעותי מהתאונה).
כשהיא באה לפרויד בשנית היא חשה שיתוק בחצי הימני של הפנים. היא מספרת כי הסימפטום הופיע לאחר שראתה את התמונה של פרויד בעיתון. פרויד הסביר לה שמדובר באקט של ענישה עצמית, כתוצאה מרגשי החרטה על סטירת הלחי שנתנה לו כשנטשה את הטיפול ומנעה ממנו את תחושת הסיפוק שהיה חש אם היה מצליח לרפא אותה. כלומר, הביטוי הלשוני המטפורי מקבל ביטוי פיזי ממשי. פרויד הבטיח לסלוח לה על כך, וכנראה שזה עזר.
לאחר אותו ביקור, נישאה דורה לגבר שמזכיר במאפייניו את אותו גבר שהופיע בחלומה השני. אותו חלום שמציין את היכולת שלה להתגבר על מערכת היחסים הסבוכה שלה עם אביה ולהמשיך בחייה.
