פרגה מפרסם ב-1879 את "כתב המושגים", ושם הוא מציע "כתב אחר" ללוגיקה.

1. הלוגיקה האריסטוטלית אינה מספקת. המבנים הפורמלים שהיו עד כה עד היום גסים מדי, ועלינו להבין בצורה עדינה וטובה יותר את המבנה הלוגי של שפתנו.
2. ברגע שנעשה זאת, יכולות להיחשף "דוֹגמות" סמויות בשימוש בשפה.

למשל: לקאנט היה המבנה הלוגי הגס, שלא יכול היה לעשות הרבה. כל מה שהמבנה הלוגי הזה לא הספיק עבורו, קאנט נאלץ לכלול תחת ה"אינטואיציה". אך – האינטואיציה היא פסיבית ורצפטיבית; ואילו המושגי הוא השכל. פרגה היה רוצה לכלול כמה שיותר בתוך השכל.

לוגיציזם

פרגה לא יצא נגד החלוקות של קאנט על הצירים סינתטי-אנליטי, אפריורי-אפוסטריורי. הוא אף חשב שיש סינתטי אפריורי (למשל הגיאומטריה). אצל בעוד שקאנט סבר שהמתימטיקה גם היא סינתטי אפריורי, פרגה חשב שהמתימטיקה היא אנליטית: ניתן לעשות לה רדוקציה ללוגיקה. כלליה ניתנות לרדוקציה לכללים לוגיים, אמיתותיה ניתנות להצגה כאמיתות לוגיקה. תיזה זו נקראה לוגיציזם. זהו פרויקט חייו של פרגה. "כתב מושגים" נועד להתחיל לממש ולהוכיח את התיזה הלוגיציסטית.

כתב המושגים

מדוע נחוץ כתב מושגים?

תזה (שהלכה והתפתחה בהמשך אצל פרגה) היא: המחשבה האובייקטיבית חייבת להתבטא בשפה. אין מחשבה שלא תלויה במדיום הבעתה. כלומר: השפה או הכתב קובעים את האיכות של המחשבה. הרעיון שיש קדימות לוגית למחשבה האובייקטיבית (פלטוניזם לוגי) התחיל עם בולצנו, ופרגה לא מתכחש לכך, אך הוא טוען שצריך לזכור את התפקיד של הלשון בהבעת מחשבה.  יש קשר יותר עמוק בין אופן המחשבה להבעתה.

לכן: אם הלשון שלנו היא מוגבלת (אריסטוטלית) אז גם השפה שלנו מאוד דלה. (ובנוסף, בהקדמה פרגה מדבר על כך שהשפה הטבעית התגלתה כמסורבלת מדי לצורך הפרויקט שלו.) כתב המושגים , תחשיב מסובך ורגיש, מאפשר לנו מחשבות הרבה יותר צלולות.

מהו כתב המושגים

[הקדמה לכתב מושגים] [4] משימתו של פרגה – להעביר מצד האינטואיציה לצד השכל. האינטואיציה, ההסתכלויות, הן לא שכליות וללא נימוק. פילוסופיה מטרתה לחשוף את הקשרים בין מושגים; ככל שנעביר יותר לתחום המנוסח, זה יהיה שכלי ומנומק. המשימה היא לסלק את האינטואיציה מהמתימטיקה. בכתב המושגים, שמטרתו פילוסופיה, פרגה "התעלם מכל מה שלא רלוונטי לקשרי ההיסק". למשל – טון דיבור, מילים כמו "לצערי" או "לשמחתי", רגיסטרים שונים. הוא מזכך את השפה ומראה את התוכן הקוגנטיבי. בכתב המושגים – כל מה שקשור לקשרים בין מושגים (לקשר ההיסקי).

פרגה במובן הזה הוא חלק מהמסורת הרציונלית, המסורתית, השכלתנית.

[4-5] היחס בין כתב המושגים לשפה הטבעית: משל העין (שפה טבעית) והמיקרוסקופ (הכתב). לשם חקר אמת רציונלי – לשם חידוד האינטלקט – צריך את כתב המושגים. השפה הטבעית מסתירה את המבנה הלוגי, למרות שהיא אמנם שימושית לחיים.

[6] מחשבה חייבת לעבור דרך מתווך חושי שמייצג אותה (הכתב). אין דבר כזה לייצג את המחשבה בצורה הטהורה שלה. לכן אם מייצרים אמצעי ייצוג מעניינים ומשוכללים יותר, אז גם נציג מחשבות אחרות, עולם המחשבות שלנו יילך ויתעשר.

השפה הטבעית יוצרת סוג מסויים של דוגמטיזם. פילוסופיה אמורה לתקוף את הדוגמות. הפילוסופיה אמורה לשבור את שליטתה של המילה. המילה חד כיוונית. אנו כפופים לאמצעי הייצוג – אם מחליפים אותם או מעשירים אותם (כתב המושגים כאלטרנטיבה לשפה הטבעית) אנחנו מעשירים את המחשבה.

הערה: עד פרגה, השפה נתפסה כמדיום שקוף, שלא תורם דבר; הקשרים בינינו לבין העולם הם קשרים של ייצוג. (גם אצל ניטשה משהו נשאר מזה). לאחר פרגה: אין רגע יסודי שמחבר בין הידיעה שלנו לבין העולם או לבין האמת – ובמובן זה הוא אינו מסדתן. הוא כן מסדתן בניסיון להעמיד מתימטיקה על לוגיקה.