תקציר עלילת המחזה
לביתם מגיעה בלאנש, בחשמלית ששמה "תשוקה". בלאנש היא אחותה של סטלה והיא מורה לספרות אנגלית. היא מגיעה לבית אחותה כדי לבלות כביכול את חופשת הקיץ שלה.עלילת המחזה מתרחשת בשכונת עוני בניו אורלינס. סטלה וסטנלי הם זוג נשוי המתגורר בבית משותף. סטלה היא עקרת בית ואילו סטנלי, מהגר ממוצא פולני, עובד כאחראי במפעל. תחביביו העיקריים של סטנלי הם לשתות, להשתכר, לשחק באולינג ופוקר ולבלות עם החברים, יותר מאשר עם סטלה, אשתו.
בלאנש חיה חיים מלאי דמיון ואינה מוכנה להתמודד עם האמת. היא מתוודה לאחותה על כך שנאלצה למכור את אחוזת המשפחה שלהם, "בל ריב" (בתרגום מצרפתית: "חלום יפה") כדי לשלם חובות. אבל אינה מספרת לה כי הגיעה לניו אורלינס לאחר שפוטרה מבית הספר בו לימדה ספרות אנגלית – בגלל רומן שניהלה עם תלמיד; ואף לא שנהגה לקבל את מחזריה הרבים במלון "פלמינגו" הידוע לשמצה.
סטנלי שואף לנקום בבלנש שמוצאת אותו בלתי ראוי לאחותה. הוא חוקר וחושף את עברה ומספר עליו למחזר בו תלתה בלנש את תקוותה לחיים חדשים – מיטש, מה שגורם לתקווה לחיים חדשים לרדת לטמיון. רגע השיא במחזה – אינו מוצג ישירות על הבמה. הוא מתרחש כאשר סטנלי אונס את בלאנש, בשעה שסטלה אשתו, יולדת את ביתם הבכורה.
לאחר האונס, סטלה אינה מאמינה לאחותה שסטנלי אנס אותה, ובלנש המאבדת את אחיזתה במציאות נשלחת לבית המשוגעים.
מאפייני התאטרון הריאליסטי במחזה "חשמלית ושמה תשוקה"
עיבוד של מאמר מתוך אתר sharvit-new
- עיצוב במה ותפאורה במחזה הריאליסטי
התפאורן בתיאטרון הוא שני בהיררכיה אחרי הבמאי.
את התפאורה בתיאטרון הריאליסטי מאפיינים שלושה מושגי יסוד:
- תיאוריה סביבתית: הבמה הריאליסטית מאופיינת בדיוק הסביבתי, שמטרתו לגרום לקהל להאמין למתרחש. התפאורה, כמו השחקן, צריכה להציג מציאות מדויקת כדי לעורר הזדהות. הסביבה בה מתרחשת העלילה היא בעלת מאפיינים חברתיים מסוימים מאד, הקשורים באופן הדוק לעלילה. במחזה זה העלילה מתרחשת בשכונת פועלים בניו-אורלינס, המעוררת התנגדות וסלידה בבלאנש, משרידי "אצולת הדרום".המחזאי נותן אינפורמציה מפורטת לגבי האזור אליו מגיעה בלאנש…"עם מרפסות"… "מעוטרים בסגנון עתיק"…
- נתח חיים: הבמה הריאליסטית מאופיינת בדיוק שלה, ולכן היא מאופיינת במקסימום של אלמנטים חזותיים כדי שתיצור אילוזיה של מציאות, תייצג נתח חיים, וכך תעורר את הזדהותו של הקהל.התפאורה הריאליסטית היא תפאורה של חלל פנים (חדר, סלון, מטבח(
- קיר רביעי: צורת הבמה הריאליסטית היא כצורת קופסא שחורה שהקיר הרביעי הוא בעצם הקהל הצופה במחזה. הקהל הוא כביכול מציצן שמציץ על המתרחש בבמה.הקיר הרביעי הוא הקונבנציה (הסכמה) בין השחקן לקהל, השחקנים על הבמה מאפשרים לקהל לצפות בחייהם.ההתרחשות במחזה היא בתוך חלל פנים – דירתם של הזוג קובלסקי, סטלה וסטנלי. ישנם שני חדרים שמתוארים באופן פרטני ע"י המחזאי: "החדר שנכנסים אליו הוא בעצם מטבח, עם מיטה מתקפלת. החדר השני הוא חדר השינה שממנו נפתחת דלת צרה לאמבטיה"
- מוסיקה במחזה הריאליסטי
- המוסיקה הריאליסטית מעצימה את החוויה הרגשית, ונותנת אינפורמציה על התקופה.סביב המוסיקה שבוקעת מהרדיו שמדליק סטנלי מתחולל מאבק בין בלאנש וסטנלי, מה שמשרת את הקונפליקט בין הדמויות. סטנלי מנפץ את הרדיו – סימבוליות למאבק ביניהם.המוסיקה הקלאסית שלצליליה רוקדת בלאנש עם מיטש, שמשרה אווירה רומנטית בין השניים.
- המוסיקה בריאליזם חייבת לבקוע ממקור ספציפי רדיו, פסנתר, וזאת כדי לשמור על תחושת נתח החיים.המחזה "חשמלית ושמה תשוקה" הוא מהז'אנר הריאליסטי הפיוטי ולכן קיים סמל המאפשר למחזאי לשבור את מגבלות הז'אנר ולתת ביטוי לתפיסת עולמו.השימוש ברדיו שמתוכו בוקעת המוסיקה – מקור ספציפי.
- המוסיקה יוצרת מוטיבים ומעברים: מוטיב הפסנתר הכחול שממנו בוקעת מוסיקת בלוז שנותנת ביטוי לתקופה (אמריקה של שנות ה50), נותנת ביטוי למצב הרגשי, נותנת ביטוי לאווירה, יוצרת מעברים ובוקעת ממקור שגלוי לעין- פסנתר.
- המוסיקה מראה גם על הזמן והמקום: מוסיקת בלוז, אופיינית לניו-אורלינס בשנות ה-50.
- מכיוון שהמחזה הוא מחזה ריאליסטי פיוטי, יש בו שבירות של הריאליזם גם באלמנט המוסיקה. המוסיקה מעצימה סיטואציות, לדוגמא: כאשר בלאנש נזכרת בסיפור האהבה שלה לבעלה שהתאבד, מתוך הזיכרון היא שומעת מוסיקת פולקה – המוסיקה מעצימה את חווית הזיכרון.
- המוסיקה במחזה מבטאת את עולמה הפנימי של הדמות באותו רגע. לדוגמא: בסצנת האונס-" הלילה מתמלא בקולות על אנושיים כמו צעקות בג'ונגל"- נותנת ביטוי לעולמה הפנימי של הדמות, שימוש א-ריאליסטי במרכיב המוסיקה. המוסיקה בקטע האונס נותנת ביטוי לעולם הפנימי של בלאנש, לתחושות שלה, לפחדים שלה, לאובדן האישיות והאנושיות של הסיטואציה.המוסיקה הולכת ומתגברת כמו הסיטואציה (האונס) המתרחשת על הבמה.
- אפקטים
האפקטים מהווים חלק מהמימד האקוסטי, הצלילי של המופע.
משרים איכות ריאליסטית למופע, ובעלי אופי מסמל- משווים אווירה.
במחזה חשמלית ושמה תשוקה, קולות של חשמלית נותנים ביטוי למצבה הנפשי של הדמות, במידה והיא לא עולה על החשמלית ושמה תשוקה היא מגיעה אל האובדן, אל חשמלית ושמה מוות.
קולות הפעמונים – נותנים ביטוי לאופי המקום, משרים אווירה ריאליסטית
הרוכלות שצועקות – נותנות ביטוי למקום, משרות אווירה ריאליסטית.
קולות הצעקות נותנות ביטוי לאופי של המקום וליחסים בין בני האדם.
- השחקן הריאליסטי
השחקן הריאליסטי עובד ע"פ שיטה שפיתח סטניסלבסקי (שיטת הפנים-חוץ).
השיטה כוללת עבודה של תרגילי רגש, זכרון חושים, המג'יק איפ, עבודה על הנסיבות המוצעות וחקירת הדמות לעומק שנעשית דרך הטקסט.
עבודת הפנים-חוץ של השחקן היא על המהלכים הדרמטיים, הרגשות והתחושות הפנימיות של הדמות ורק לאחר מכן על הסממנים החיצוניים של הדמות.
בחשמלית ושמה תשוקה הדמויות מאופיינות בביוגרפיה אישית, באינפורמציה מפורטת במהלך המחזה על הפעילויות והמניעים של הדמויות, בעומק הרגשי והפסיכולוגי של הדמות ובקונפליקטים הפנימיים שלה. לכן השחקן שמשחק את בלאנש או את סטנלי יעבוד בשיטת הפנים חוץ בעזרת האינפורמציה הרבה הניתנת על הדמויות במהלך המחזה.
- התלבושות
- תפקיד התלבושות בתיאטרון הריאליסטי הוא לאפיין את הדמות, לשדר לנו מסרים על מעמדה, אופייה, גילה ומקצועה.
- התלבושות מסמלות את זמן ההתרחשות ההצגה, את התקופה.
במחזה יש שימוש ריאליסטי במרכיב התלבושות.
התלבושות מאפיינות את הדמויות ונותנות ביטוי לקונפליקט הראשי בין שתי הדמויות המרכזיות במחזה.
- בלאנש – חליפה לבנה, עם לסוטה (מעילון) מעוטרת במלמלות, כפפות לבנות וכובע.
לבושה בלבוש בעל מאפיינים רומנטיים שנותן ביטוי לאישיותה ואופייה העדין ולמעמד והמקום ממנו באה (בל ריב). בלאנש מתגעגעת לזמנים אחרים, לבל-ריב, לעולם הישן שנכחד וממנו היא באה.
התלבושת שלה עומדת בניגוד מוחלט למקום העני אליו היא מגיעה – ניו אורלינס, שדרת אליסיום. - סטנלי – תלבושתו נותנת ביטוי לאישיותו המחוספסת. לבוש בג'ינסים וחולצות טריקו מרופטות.
בביתו הוא לובש פיג'מת סטן בצבע אדום, צבע שנותן ביטוי לחיתיות שבו.
- אביזרים
האביזרים מאפיינים את הדמות, את מעמדה אופייה, ולעיתים טעונים משמעות סימלית.
- האביזרים של בלאנש: תכשיטים, פרוות, כפפות- ביטוי לנשיות שלה, לסטטוס אליו היא שואפת.
בקבוק ויסקי, סיגריות- נותנים ביטוי לבריחה של בלאנש מהמציאות.
משקפיים- ביטוי לגילה. - האביזרים של סטנלי: מזון – ביטוי לחייתיות שבו
קלפים, מכוניות, רדיו – מתקשרים לגבריותו, לעיסוקיו הגבריים.
- תאורה
התאורה הריאליסטית מסמלת את זמן ההתרחשות של המחזה, מסמלת מקום,זמן, מזג אוויר, ויוצרת אווירה.
התאורה טעונה משמעות סימלית כאשר יש שבירה של הריאליזם.
במחזה "חשמלית ושמה תשוקה" יש תאורה ספציפית שמסמלת זמן" יום/לילה
"שש לפנות ערב"- תאורה של שעת בין-ערביים.
תאורת חוץ- אור שבוקע מן החלון
"שעה מוקדמת"- אור בוקר.
במחזה שלפנינו, מכיוון שהמחזה בעל אופי פיוטי יש גם משמעות סמלית שיוצרת אווירה למרכיב התאורה. דוגמאות:
- אור הנר שמאפיין את בלאנש, אור חלש, רומנטי, רך- נותן ביטוי לאישיות העדינה של בלאנש.
- אור האהיל שמסמל את עולם הפנטזיות אליו בורחת בלאנש.
מיטש רוצה להדליק את האור ובלאנש לא מרשה לו מכיוון שהיא לא רוצה לחזור למציאות ושיראה אותה כפי שהיא באמת, באור.
מאחורי המושג רומנטיקה עומד המושג געגוע- בלאנש מתגעגעת לעבר, לתקופת בל-ריב. - בסצינת האונס יש שבירה של הריאליזם במרכיב התאורה, ישנם צללים לא אנושיים ואורות בצבעים.
- יחסי שחקן קהל
במחזה הריאליסטי יחסי השחקן-קהל הם ע"פ קונבנציית הקיר הרביעי. הקהל מציץ בהסכמה על המתרחש בבמה.
במחזה שלפנינו אין שבירה של מרכיב הקיר הרביעי, אין פנייה לקהל, הקהל הוא על תקן צופה בלבד ולא משתתף בנעשה, וזאת כדי ליצור אילוזיה של מציאות.
- הבימוי
ע"פ הריאליזם, תפקיד הבמאי מלבד היותו פרשן ההצגה ומעצב הבימוי הבימתי, הוא גם אחראי על מרכיבי התיאטרון.
בריאליזם תפקידו המרכזי של הבמאי, מלבד לכוון ולהדריך את השחקן בעבודת דמות אמינה, תפקידו גם ליצור אילוזיה בימתית אמינה של המציאות, מציאות ספציפית לוקאלית.
במיזנסצנות במחזה שלפנינו ניתן לראות זאת, בין השאר ע"פ הוראות הבימוי.
מטרת המיזנסצנות היא לשקף את מערכות היחסים בין הדמויות. מתוך הוראות הבימוי ניתן לראות שהתנועה של השחקן על הבמה משקפת באופן אמין את מערכות היחסים במחזה.
דוגמאות:
- המפגש בין סטלה לבלאנש- בלאנש שולחת אותה לקנות עבורה דברים, יחסים בין אחות גדולה לקטנה.
- המפגש הראשוני בין מיטש לבלאנש- מיזנסצנה של מבוכה רומנטית, מיטש שוכח דברים ומתנהג בגולמניות. השניים מוצאים חן זה בעיני זה באופן מיידי.
- בסצינת האונס של בלאנש וסטנלי יש מיזנסצנה של טורף נטרף שמשקפת בצורה אמינה את יחסי הכוחות בין השניים
הז’אנר הריאליסטי
- האמת עפ"י הריאליזם היא ידע המתגלה דרך חמשת החושים/התבוננות.
- מטרת המחזה הריאליסטי לייצג את המציאות או עולם דמוי מציאות, ולחנך לערכים חברתיים.
- הנושאים המרכזיים הם סוציו אקונומיים, עיסוק בבעיות מוסריות, חברתיות, פסיכולוגיות וסוציולוגיות. · העלילה נוקטת גישה דידקטית- לתקן את העולם, לחנך, לשנות ולמחות. ·
- העלילה לרוב מתרחשת בסביבה משפחתית, היות והמשפחה מייצגת מיקרוקוסמוס של החברה.
- במרכז הסיפור יש משבר.
- העלילה מתוארת באמצעות רצף המתפתח באופן הגיוני לקראת פתרון סביר- אקספוזיציה, סיבוך, התפתחות והתרה (מבנה אריסטוטאלי) מבנה העלילה ליניארי (קווי)- סצנה אחר סצנה, בקשר של סיבה ותוצאה. ·
- אחדות העלילה: קיימת עלילה אחת הסובבת סביב קונפליקט מרכזי אחד, עם מספר עלילות משנה.
דחיסות האירועים שפע אינפורמציה ותגליות בזמן קצר, המעצימים את המתח הדרמטי. · - אחדות הזמן: המחזאות הריאליסטית בד"כ מתרחשת בפרק זמן קצר של עד 48 שעות, למרות שיש יוצאים מן הכלל ("חשמלית", למשל, נמשך מספר שבועות). הזמן הקצר משרת את המתח הדרמטי, ונותן הקבלה מסוימת למציאות (שעה על הבמה, כמה שעות בחיים). היות ופרק הזמן קצר, ניתן לעקוב בקלות אחר האירועים.
- אחדות המקום: העלילה מתרחשת במקום אחד ספציפי, בריאליזם זהו בד"כ חדר בבית משפחה. מובאת אינפורמציה לגבי המקום, והקהל מבין ומודע אליו.
- ברקע האקספוזיציה יש שיקוף של קונבנציות ונורמות, ובהמשך המחזה מתרחשים שינויים שמעמידים את הקונבנציות באור ביקורתי.
- עלילה מתקדמת ומתבססת לפי חיי הנפש והפסיכולוגיה של הדמויות (לכן זכה המחזה הריאליסטי לכינויים כמו "המחזה הפסיכולוגי" ו-"מחזה בעיה").
- דמויות- הדמויות הריאליסטיות מורכבות, בעלות עומק פסיכולוגי. איון אפיון קונבנציונאלי של דמויות "שחור/לבן", העיצוב הוא כבר לא שטחי וברמת נבל/גיבור. כעת כולם מורכבים, לכל דמות עומק פסיכולוגי, ומספר תכונות שעומדות בסתירה זו מול זו. מאפיינים אלה מעצימים את האנושיות של הדמות.
- לדמויות יש רקע ביוגרפי- גיל, מקום, עיסוק, שפה, חיים שלמים, על מנת להראות כמציאותית ביותר. כך ניתן לזהות דמות ריאליסטית. הדמות מוצגת בצורה רציונאלית, באופן שבו ניתן לעקוב אחריה ולהתחקות אחר ההתנהגות האנושית שלה, באמצעות ידע המושג בהתבוננות.
- קונפליקטים- הקונפליקטים במחזה ריאליסטי מתבססים על תפיסות עולם מנוגדות, ערכים שמתנגשים. הקונפליקטים חברתיים, סוציואוקנומיים, העוסקים בנושאי מעמדות, יחסי גבר-אישה, אמת-שקר.
במחזה הקונפליקט יבוא לידי ביטוי בדיאלוג של הדמויות, בדיאלקטיקה, בניגודיות שבין השקפות העולם השונות, תפיסות העולם הרעיוניות של הדמויות סביב נושאים חברתיים.הקונפליקט לרוב יהיה סביב משבר משפחתי, היות והמשפחה היא מיקרוקוסמוס של החברה. דרך הקונפליקט ניתן לזהות את הדידקטיות, את מטרתו של הז’אנר לחנך, להטיף, להוקיע, לבקר, נגד המוסר של המעמד הבורגני.
- דיאלוג– הדו שיח כתוב בפרוזה (שפה יום יומית), בניגוד לשפה הפיוטית והעשירה שהייתה עד כה במחזות. הדיאלוג הריאליסטי מאופיין בשתי דמויות או יותר, המדברות זו אל זו. הדיאלוג הריאליסטי ביטל את ה"אסייד" ("a side", מונולוגים לקהל). אין שחקן מול מקהלה או דיאלוגים פנימיים (חוץ מלעיתים כשיש בשבירות בז’אנר, כמו טום מ-"ביבר הזכוכית"), בכל הדיאלוגים השחקנים פונים זה לזה.
דרך הקריאה של הדיאלוג הריאליסטי הקורא מתוודע אל הדמות, לאופיה, לרצונה, לפי הגיגיי הדמות עצמה. - השפה: הדיאלוג הריאליסטי שם דגש על צורת הדיבור האופיינית לאדם. לדוגמה: השפה של סטנלי שונה מהשפה של בלאנש, ב-"חשמלית ושמה תשוקה", שוני הנובע מהבדלי מעמדות.
אדם פשוט ידבר בשפה פשוטה ויום יומית, מכיוון שזה העולם שלו. עולם הדימויים שלו יהיה אלמנטרי, נמוך, וייתן ביטוי לעולמו, עיסוקו וכו’ (שחקן כדורגל, פועל…). באמצעות השפה במחזה הריאליסטי הדמות מבטאת רגשות ומחשבות באופן רציונאלי.
הריאליזם הבימתי- אמצי הבעה חזותיים
תפקיד הבמה ליצור אילוזיה תיאטרונית, ולטשטש את הקו המפריד בין הבמה למציאות. כל אמצעי ההבעה התיאטרוניים ומרכיבי התיאטרון מגויסים למטרה זו, מכיוון שמרכיבי התיאטרון הריאליסטי שואפים ליצירת חוויה של הזדהות הצופה. ההצגה תשלה את הצופה באופן טוטאלי, שמה שמתרחש על הבמה הוא אמיתי. הריאליזם משקף את המציאות, והבמה משרתת אותו בכך שהיא מבטלת את ההפרדה שבין ההצגה לעולם האמיתי.
הריאליזם מכוון לחוויה רגשית ע"י היפנוזה, הצופה נשאב לדמות ולסיטואציה, ולפי ההשקפה הביקורתית של התיאטרון האפי על התיאטרון הריאליסטי – לא נשאר באחרון מקום לחשיבה. אחרי החוויה הריאליסטית, לצופה יש תחושת היטהרות, כמו הקתרזיס, והוא יוצא "מחונך".
הדמויות ב-"חשמלית ושמה תשוקה"
בלאנש היא דמות נעלה, מעמד חברתי, רקע תרבותי, חינוך משובח, בלנש בדומה לגיבור טרגי שאף הוא חוטר בחטא ההיבריס-חטא הגאווה בכך שהיא מתנשאת במקום להסתכל. עיוורון טרגי מבחינתה שיוביל לאובדנה. בלאנש מקובעת על עברה, בחירה שתגרום למפלתה. אולם בלנש אינה גיבור טרגי מכיוון שלפנינו מחזה מודרני, טרגדיה של אופי ולא של גורל.
סטנלי: הדמות של סטנלי מתוארת בדימויים חייתיים. סטנלי רוצה להיות ה-מלך. סטנלי כמו בלנש רוצה את הבעלות על סטלה. הוא מאמין שניתן לגרום לנשים הנאה על ידי סיפוק גופני. לסטנלי יש פוטנציאל גופני מיני שיכול להוריד כל אישה לרמה שלו. תפישת עולמו כגבר היא לא להציע את מה שאי אפשר לקיים. מה שיש-זה מה יש. סטנלי מסוגל לגרום לכל אישה או עונג או הרס.
לסטנלי שני דברים חשובים: הסיפוק והשליטה. כאשר הוא מזהה בבלאנש סכנה הוא מגייס את כל האינסטינקטים החייתיים שלו על מנת להרוס אותה, סטנלי מזהה בה כבר על ההתחלה סכנה על ההגמוניה שלו משום הרקע התרבותי המיוחס שלה. סטנלי בחושיו החייתיים מזהה את הסכנה.
כאשר הביקורת של בלאנש מופנית כלפי סטנלי והופכת להיות גלויה- זאת נקודת המפנה במחזה-מרגע זה הוא מכריז מלחמה על בלאנש. המלחמה ביניהם מתחילה על ידי חשיפת עברה של בלאנש, אח"כ חשיפת האמת בפניה במסיבת היום ההולדת ובסופו של דבר בסצנת האונס שבו הוא מעלים את שאריות הכבוד שנשארו לה. ולבסוף מוביל אותה לאבדן שפיותה על ידי אשפוזה והוצאה מהטריטוריה שלו.
סטנלי לבסוף השיג את מה שהוא רוצה וחזר להיות השליט היחיד על סטלה.
חשמלית ושמה תשוקה – דוגמא למחזה ריאליסטי
טנסי ווילאמס כתב על "חשמלית ושמה תשוקה": המחזה ביטא את כל אשר היה לי לומר". כלומר המחזה הזה משקף בצורה הצהרתית את תפיסת עולמו של המחזאי. יש הרואים במחזה למעשה אלגוריה הנותנת ביטוי לתפיסת העולם של המחזאי-אלגוריה שבאה לידי ביטוי ע"י פענוח שפת הסמלים במחזה.
במחזה ניתן לזהות ביקורת חברתית-מוסרית על העולם המודרני, טנסי טוען שבחיים בעולם המודרני, קיים תהליך אבולוציוני הדומה לטבע שבו החזק שורד. במחזה, בלאנש היא אישה חריגה לחברה שאליה היא מגיעה, היא מחפשת להשתייך, היא מחפשת משפחה ובעצם היא נרמסת כליל מפני שבמערכת היחסים הזו מראש לא היה לה סיכוי. היא אישה עדינה המייצגת את עולם הערכים הישן, לכן אין לה סיכוי לשרוד במציאות המודרנית שסטנלי הוא נציגה, עולם אכזר, נטול חמלה.
הוכחה לתפיסת עולמו של ווילאמס ניתן לראות בהוראות הבימוי בעמ’ 21: דרך הוראות הבימוי ווילאמס נותן אפיון לדמות. ווילאמס מתאר את סטנלי כמאצ’ו הגס. מתוך המחזה עולה תפיסת עולם שרואה בגברים פראי אדם והאהדה של טנסי היא לבלאנש, המייצגת את האנשים הרגישים, החלשים חסרי ההבנה שנועדו לסבול מאותם אנשים חייתים.
מצד שני, אי אפשר לומד שטנסי לא אוהד את סטנלי כלל, מפני שהמחזה הוא פסיכולוגי אי אפשר להסתמך רק על ההוכחה הזאת.
פרשנות למחזה
המחזה מתאר את סיפורה של בלאנש, דמות כל כך מורכבת ועם עומק פסיכולוגי , ולכן היא יכולה להחזיק מחזה שלם.
בלאנש מגיעה אל בית אחותה במצב של שבר כלי על סף שיגעון, בהשפעת חוויות אובדן קשות, משפחתה מתה, היא מאבדת את האחוזה, בעלה התאבד, היא מפוטרת מעבודתה, מתייסרת עקב אובדן הנעורים, וחייה הם ניסיון נואש למצוא אהבה. היא מגיעה לבית אחותה במטרה לאחוז חיים (להקים משפחה, לעבוד) כמפלט אחרון. בלאנש מנסה לברוח אך נשארת בעברה, לבלאנש אין יכולת להסתגל (יש רצון קדימה ומנגד רצון שמושך אחורה). זו הטרגדיה של בלאנש- טרגדיה מודרנית של בחורה שגויה.
"חשמלית ושמה תשוקה" זו טרגדיה מודרנית מכיוון שבטרגדיה הקלאסית מה שמשפיע זה הגורל, פה זה הבחירה שלה (טענה זאת היא בעייתית: יש הטוענים כי גם "אדיפוס" ו"אנטיגונה", למשל, הם טרגדיות של אופי, ומצד שני – לא ברור שלבלאנש היכולת לבחור באמת את דרכה. הערה של אורית.) זאת הסיבה לשם חשמלית ושמה תשוקה (תשוקה =חיים).
החשמלית השניה זה בית קברות זאת אומרת שמי שלא מצליח "לעלות על החשמלית" הראשונה (החיים) הוא בדרך לחשמלית השנייה. בלאנש יודעת שסטנלי הוא גלגל ההצלה האחרון שלה והיא חייבת לאחוז בו. היא יודעת שעל מנת להינצל יש למהול את דמו של סטנלי בדמה, אולם למרות זאת , היא נאחזת בעולם הערכים הישן שממנו באה, ושאינו קיים עוד, ויחסה כלפי סטנלי הוא יחס מתנשא ושיפוטי. בנוסף לזאת, היא מנסה להפקיע ממנו את שליטתו בסטלה ובכך היא למעשה גורמת לסטנלי לצאת נגדה במלחמה בה הוא חושף ללא חמלה את האמת אודותיה ומביא אותה לאובדן שפיותה
ראו גם: ביבר הזכוכית-טנסי וויליאמס
